אנדריי גרומיקו

אנדריי אנדרייביץ' גרומיקו (ברוסית: Андре́й Андре́евич Громы́ко;‏ 18 ביולי 1909 - 2 ביולי 1989) היה שר החוץ ונשיאה של ברית המועצות.

אנדריי גרומיקו
Андрэй Андрэевіч Грамыка

לידה	5 ביולי 1909 (יוליאני) גרומיקי, פלך מוהילב, האימפריה הרוסית
פטירה	2 ביולי 1989 (בגיל 79) מוסקבה, ברית המועצות
מדינה
מקום קבורה	בית העלמין נובודוויצ'יה
השכלה	האוניברסיטה הממלכתית הבלרוסית לכלכלה
עיסוק	פוליטיקאי, דיפלומט, כלכלן, כותב זכרונות
מפלגה	המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות
פרסים והוקרה
פרס ברית המועצות (1984) עיטור לנין (3 בנובמבר 1944) גיבור העמל הסוציאליסטי (17 ביולי 1969) עיטור אות הכבוד (30 באוקטובר 1954) עיטור הדגל האדום של העמל (9 בנובמבר 1948) מדליית ותיק העמל מדליה לגבורת העמל במלחמת המולדת הגדולה 1941–1945 פרס לנין (1982) עיטור מלחמת המולדת דרגה ראשונה (23 באפריל 1985) מדליה להנצחת 100 שנים להולדתו של לנין מדליה להנצחת 30 שנים לניצחון במלחמת המולדתה הגדולה 1941-1945 מדליה להנצחת 40 שנים לניצחון במלחמה הפטריוטית הגדולה 1941־1945 מדליה לציון 60 שנים לכוחות המזוינים של ברית המועצות מדליה להנצחת 800 שנים לייסוד מוסקבה מסדר שמש החרות העיטור הלאומי חוסה מרטי מסדר קלמנט גוטוולד (1979) מסדר הדגל הרפובליקה של הונגריה מסדר גאורגי דימיטרוב עיטור לנין (5 בנובמבר 1945) עיטור לנין (17 ביולי 1959) עיטור לנין (31 בדצמבר 1966) עיטור לנין (17 ביולי 1969) מדליית הפטיש והמגל (17 ביולי 1969) עיטור לנין (17 ביולי 1979) גיבור העמל הסוציאליסטי (17 ביולי 1979) מדליית הפטיש והמגל (17 ביולי 1979) עיטור לנין (17 ביולי 1984) הצלב הגדול של מסדר פולוניה רסטיטוטה אביר הצלב הגדול של השמש של פרו (1970) בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה

חייו

נולד בכפר קטן בשם גרומיקי באימפריה הרוסית (בתחומי בלארוס של ימינו). לאחר מלחמת העולם הראשונה סיים גרומיקו את לימודיו התיכוניים במגמת מסחר. לאחר מכן למד במכללה טכנית ליד מינסק.

בשנת 1931 הצטרף גרומיקו למפלגה הקומוניסטית. בהיותו בגיל 30 בשנת 1939 הצטרף גרומיקו למשרד החוץ הסובייטי ומיד עם הצטרפותו נשלח לעבוד בשגרירות הסובייטית בארצות הברית. ב-1943 מונה גרומיקו לשגרירה של ברית המועצות בוושינגטון בארצות הברית. בתקופת מלחמת העולם השנייה מילא גרומיקו תפקיד מפתח בתיאום הקשרים בין ברית המועצות וארצות הברית.

ב-1946 מונה גרומיקו לנציגה של ברית המועצות באומות המאוחדות. ביום 29 בנובמבר 1947 - "כ"ט בנובמבר", נמנה גרומיקו, בייצגו את ברית-המועצות, עם התומכים באישור תוכנית החלוקה של ארץ ישראל. קודם להצבעה נאם גרומיקו נאום חוצב להבות לטובת העם היהודי. גרומיקו דיבר על סבלם האיום של היהודים בשנות מלחמת העולם השנייה ועל זכותו של העם היהודי לארץ משלו.

לאחר תקופת כהונה קצרה כשגריר ברית המועצות בבריטניה בין השנים 1952–1953, מונה גרומיקו לתפקיד שר החוץ של ברית המועצות, תפקיד שמילא ברצף במשך 28 שנים. בתקופת כהונתו הארוכה הוא ייצג בנאמנות רבה שרשרת ארוכה של מנהיגי ברית המועצות החל בסטלין עבור דרך חרושצ'וב וברז'נייב וכלה בגורבצ'וב, אשר ראו בנאמנותו תכונה נעלה.

גרומיקו מילא תפקיד חשוב מאוד במשבר הטילים בקובה בשנת 1962. בשיאו של המשבר נקרא לפגישה עם הנשיא ג'ון קנדי והכחיש מכל וכל את העובדה, כי ברית המועצות פרסה טילים בקובה. רוברט קנדי שכתב על משבר הטילים תיאר את התנהגותו של גרומיקו בפגישה עם הנשיא ג'ון קנדי – כחוצפה. כמו כן, הוא היה פעיל בשיחות על הסכמי סאל"ט לצמצום נשק. בשנת 1982 זכה על פועלו בפרס לנין.

בחודש יולי 1985, לאחר תקופת כהונה בת 28 שנים כשר חוץ, החליט מזכ"ל המפלגה הקומוניסטית מיכאיל גורבצ'וב, כי גרומיקו ימונה ליושב ראש הסובייט העליון, בניגוד לנוהג הבלתי רשמי שלפיו מזכ"ל המפלגה הקומוניסטית משמש בשני התפקידים. לאחר שלוש שנים בתפקיד יושב ראש נשיאות הסובייט העליון, דהיינו נשיא המדינה, גרומיקו פרש, משום שלדבריו - חש כי זמנו חלף והוא איננו בעניינים עוד.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אנדריי גרומיקו בוויקישיתוף

• Richard Cavendish, Andrei Gromyko appointed Soviet Foreign Minister
• אנדריי גרומיקו, באתר "Find a Grave" (באנגלית)