פתיחת התפריט הראשי

אנדריי דמיטרייביץ' לינדֶהרוסית: Андре́й Дми́триевич Ли́нде; נולד ב-2 במרץ 1948) הוא פיזיקאי וקוסמולוג אמריקאי (סובייטי בעברו) ממוצא יהודי.

אנדריי לינדה
Andrei Linde.jpg
לידה 2 במרץ 1948 (בן 71)
מוסקבה, רוסיה הסובייטית, ברית המועצות עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי פיזיקה תאורטית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים הפקולטה לפיזיקה של אוניברסיטת מוסקבה עריכת הנתון בוויקינתונים
מנחה לדוקטורט David Abramovich Kirzhnits עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות אוניברסיטת סטנפורד עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
בן/בת זוג Renata Kallosh עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

חייועריכה

לינדה נולד במוסקבה ולמד פיזיקה באוניברסיטת מוסקבה, ומאוחר יותר התמחה בפיזיקת חלקיקים ובקוסמולוגיה במכון לבדב לפיזיקה לפיזיקה במוסקבה. בשנת 1974 קיבל תואר דוקטור, והמשיך את מחקריו במכון לבדייב אודות פיזיקת החלקיקים בתנאים ששררו במהלך שברירי הזמן הראשונים לאחר המפץ הגדול.

מודל המפץ הגדול הראשוני (או הסטנדרטי), ניבא מספר ניבויים אשר עמדו בהתאמה גמורה למציאות. לדוגמה: המודל הסטנדרטי ניבא את קיומה של קרינת הרקע הקוסמית, ולאחר שזו התגלתה בהתאם לתחזיות של התאוריה, הפכה הקוסמולוגיה מ"מדע ספקולטיבי" לתאוריה מדעית לכל דבר. בעקבות כך, החלו פיזיקאים רבים, מומחים בתחומי פיזיקה מגוונים, לגלות עניין בקוסמולוגיה ולנסות להחיל עליה את תחומי המחקר שלהם. המחקרים הללו גילו כי המודל הסטנדרטי נתקל במספר בעיות שלא נמצא להן מענה במסגרת התאוריה. כדי להתמודד עם בעיות אלו הגה הפיזיקאי האמריקאי אלן גות' בשנת 1981, את מודל התפיחה של המפץ הגדול.

בעיקרו של המודל טמונה ההנחה כי בשבריר הזמן הראשון של המפץ הגדול היקום התפשט התפשטות מערכית כלומר, הוא הכפיל את גודלו שוב ושוב במרווחי זמן שווים וזעירים עד למאוד. כתוצאה מכך, היקום גדול לאין שיעור מגודלו המשוער במסגרת המודל הסטנדרטי של המפץ הגדול. התפיחה הסתימה ברגע 0.0000000000000000000000000000000001 שניות לאחר המפץ הגדול, ומיד אחר-כך עבר היקום להתפשטות המתוארת על ידי המודל הסטנדרטי. מודל התפיחה פתר בעיות רבות שעורר המודל הסטנדרטי של המפץ הגדול. מאידך גיסא גם הוא עורר קשיים חדשים. כדי להתמודד עם הקשיים הללו הגה אנדריי לינדה בשנת 1982 דגם משופר של תאוריית התפיחה הנקרא "דגם התפיחה הכאוטית". המודל של לינדה הוא למעשה דגם משופר של המודל של אלן גות. הוא מספק הסבר "טבעי" (מבחינה פיזיקאלית) לתפיחה, כיוון שאינו דורש תנאי התחלה לתהליך התפיחה. מעבר לכך, דגם התפיחה של לינדה מגשר היטב בין תורת היחסות הכללית לבין תורת הקוונטים. עובדה מעניינת נוספת- כאשר מחילים את "תורת המיתרים" על הקוסמולוגיה, מסתבר כי התפיחה היא חלק טבעי ואינטגרלי מתאוריה זו. כמו כן, תאוריית התפיחה מקושרת ל שדות סקלריים, ובשל כך היא מאפשרת מצב שבו התפשטות היקום מואצת על אף שכוח הכבידה פועל כנגד ההתפשטות של היקום. עובדה זו מעוררת לתחייה את הקבוע הקוסמולוגי שהגה אלברט איינשטיין בגרסה הראשונה של תורת היחסות הכללית.

בשנת 1986 העלה לינדה את הסברה שהיקום שלנו הוא אחד מיני אינסוף יקומים הנולדים מתוך מרחב על - "רב יקום" נצחי. בסוף שנות השמונים היגר לינדה לארצות הברית ובאוניברסיטת סטנפורד הוענק לו התואר פרופסור לפיזיקה. לינדה עוסק עדיין בפיתוח רעיונותיו המתארים את היקום כאחד מאינסוף יקומים תפיחתיים. רעיונותיו של לינדה מהווים כיום כר נרחב למחקר עבור פיזיקאים וקוסמולוגים רבים ברחבי העולם.

פרסיםעריכה

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

  • בראיין גרין, מארג היקום, הוצאת למטר, 2006 (פרק 11).
  • טימוטי פריס, היקום וכל אשר בו, הוצאת הד ארצי, 2000.
  • גון גריבין, המדריך לקוסמוס, הוצאת דביר, 2002.
  • בראיין גרין, היקום האלגנטי, הוצאת למטר, 2000.

קישורים חיצונייםעריכה