פתיחת התפריט הראשי

אנדריי דמיטרייביץ' סָחָרוֹברוסית: Андрей Дмитриевич Сахаров;‏ 21 במאי 1921 - 14 בדצמבר 1989) היה פיזיקאי רוסי סובייטי, דיסידנט ופעיל זכויות אדם. זוכה פרס נובל לשלום בשנת 1975. סחרוב היה אבי פצצת המימן הסובייטית, ונודע לא פחות גם כאחד מהפעילים הראשיים למען זכויות האדם והפרט בברית המועצות. סחרוב פעל רבות למען עליית יהודי ברית המועצות לישראל.

אנדריי סחרוב
Сахаров, Андрей Дмитриевич
1991 CPA 6322.jpg
סחרוב על גבי בול משנת 1991
לידה 21 במאי 1921
מוסקבה, הרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 14 בדצמבר 1989 (בגיל 68)
מוסקבה, ברית המועצות עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי פיזיקה
ארצות מגורים ברית המועצות
מקום קבורה Vostryakovo Cemetery עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק פיזיקאי, פעיל זכויות אדם, מדען גרעיני עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים הפקולטה לפיזיקה של אוניברסיטת מוסקבה עריכת הנתון בוויקינתונים
מנחה לדוקטורט איגור תם עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות מכון לבדב לפיזיקה עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • פרס סטלין (1953)
  • פרס נובל לשלום (1975)
  • עיטור לנין (1956)
  • גיבור העמל הסוציאליסטי (1953)
  • הפרס העולמי ע״ש סינו דל דוקה
  • פרס חופש הביטוי הנורווגי (1980)
  • גיבור העמל הסוציאליסטי (1955)
  • גיבור העמל הסוציאליסטי (1962)
  • הומניסט השנה (1980)
  • מדליית אליוט קרסון (1985)
  • פרס האקדמיה המלכותית ההולנדית למדע ואומנויות (1989)
  • פרס היינץ פייגלס לזכויות אדם של מדענים (1979)
  • פרס לנין
  • הפרס העולמי ע״ש סינו דל דוקה (1974)
  • מדליה על הכשרת קרקעות בתולות
  • מדליית ותיק העמל
  • מדליה לגבורת העמל במלחמת המולדת הגדולה 1941–1945
  • Tomalla Foundation (1984)
  • הרצאת לאו סילארד (1983)
  • פרס השלום ע״ש אלברט איינשטיין (1988)
  • דוקטור לשם כבוד של אוניברסיטת המדינה של אוהיו
  • דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת חרונינגן
  • דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה העברית בירושלים
  • עמית החברה הפיזיקלית האמריקאית
  • מדליה להנצחת 100 שנים להולדתו של לנין
  • מדליה להנצחת 30 שנים לניצחון במלחמת המולדתה הגדולה 1941-1945
  • מדליה להנצחת "40 שנים לניצחון במלחמה הפטריוטית הגדולה 1941־1945"
  • מדליה להנצחת 800 שנים לייסוד מוסקבה
  • הצלב הגדול של מסדר הצלב של ויטיס
  • דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת קיו
  • דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת אוטווה עריכת הנתון בוויקינתונים
בן/בת זוג ילנה בונר עריכת הנתון בוויקינתונים
הערות אחד מהפעילים הראשיים למען זכויות האדם והפרט בברית המועצות.
תרומות עיקריות
אבי פצצת המימן הסובייטית
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

תוכן עניינים

ביוגרפיהעריכה

נעוריו ותחילת דרכועריכה

סחרוב נולד במוסקבה לאב רוסי ואם ממוצא יווני, וב-1938 החל ללמוד באוניברסיטה בה. בעקבות התקרבות הנאצים לעיר ב-1941 פונתה האוכלוסייה האזרחית ממנה, והוא נאלץ לסיים את לימודיו באשחאבאד, כיום בטורקמניסטן. הוא החל לעבוד במעבדה באוליאנובסק, וחזר למוסקבה ב-1945 ללימודים במכון לפיזיקה של האקדמיה למדעים של ברית המועצות, שם קיבל תואר דוקטור ב-1947.

קריירה מדעיתעריכה

עם תום מלחמת העולם השנייה הוא החל לחקור את נושא הקרינה הקוסמית במסגרת עבודתו במכון לבדב לפיזיקה, ובאמצע 1948 היה לחבר בפרויקט פיתוח פצצת האטום הסובייטית בראשותו של איגור קורצ'טוב. לאחר מכן הוא מילא תפקיד מפתח בפיתוח פצצת המימן הסובייטית שפוצצה לראשונה ב-12 באוגוסט 1953. בשנה זו הוא נבחר כחבר קבוע באקדמיה למדעים וקיבל את הראשון מבין שלושת אותות "גיבור העמל הסוציאליסטי" שלו.

בשנת 1956 הוא זכה בפרס לנין.

הוא המשיך לעבוד על פיתוחי פצצת המימן, עד ל"פצצת הצאר" שפוצצה באוקטובר 1961 והייתה הפצצה רבת העוצמה ביותר שפוצצה מעולם (עוצמתה 50 מגהטון TNT). סחרוב גם הגה את רעיון כור ההיתוך המבוקר המכונה "טוקמאק", שהוא עדיין הבסיס לרוב הפרויקטים בתחום זה. יחד עם איגור תם הוא הגה את רעיון הכליאה של פלזמה חמה מיוננת באמצעות שדה מגנטי דמוי טורוס, לשם שליטה בהיתוך התרמו-גרעיני. רעיון זה הביא לפיתוח מתקן הטוקמק.

פעילות פוליטיתעריכה

מסוף שנות ה-50 החל סחרוב להיות מודאג מההשפעות המוסריות והפוליטיות של עבודתו. הוא מחה כנגד התפשטות הנשק הגרעיני והניסויים בו והיה פעיל בהשגת האיסור החלקי על ניסויים גרעיניים שהושג ב 1963.

בשנת 1965 חזר לעסוק בקוסמולוגיה, אך המשיך להתנגד לדרכו הפוליטית של המשטר. במאי 1968 הוא פרסם (מחוץ לברית המועצות) מסה שכותרתה "הרהורים אודות קדמה, קיום הדדי בשלום וחופש אינטלקטואלי" שבעקבותיה נאסר עליו להשתתף בכל מחקר הקשור ליישומים צבאיים והוא חזר לחקור בתחומי הפיזיקה התאורטית. שנתיים לאחר מכן הוא ייסד את "ועדת מוסקבה לזכויות האדם" תחת לחץ הולך וגובר של השלטונות, בקבוצה זו (שכונתה גם "קבוצת הלסינקי") היה נתן שרנסקי אחד הפעילים הבולטים ועוזרו של סחרוב. בשנת 1973 הוצע שמו של סחרוב כמועמד לפרס נובל לשלום, הפרס הוענק לו ב-1975 אך הוא לא הורשה להשתף בטקס. סחרוב המשיך להיות פעיל למען זכויות אדם כבסיס עקרוני לכל מערכת פוליטית, ותמך במאבקם של הסירובניקים היהודים לעלות מברית המועצות לישראל. ב-22 בינואר 1980 הוא נעצר והוגלה לעיר גורקי לאחר שמחה כנגד המעורבות הסובייטית בפלישה לאפגניסטן. בין השנים 1980–1986 הוא היה נתון תחת פיקוח הדוק של המשטרה ובודד מהעולם. הותר לו לחזור למוסקבה רק בדצמבר 1986, שם עזר ביסודם של ארגונים פוליטיים אופוזיציוניים, הראשונים שהותר להם להתקיים באופן חוקי. הוא נבחר באפריל 1989 לועידת נציגי העם והיה ממנהיגי האופוזיציה.

בסוף שנת 1989 מת סחרוב מהתקף לב ונקבר בבית העלמין ווסטריקובקוי במוסקבה. היה נשוי משנת 1972 לילנה בונר, פעילת זכויות האדם, שנפטרה בארצות הברית בחודש יוני 2011.[1]

הנצחהעריכה

על שמו נוסד פרס סחרוב לחופש המחשבה בשנת 1988. פרס זה מוענק מדי שנה על ידי האיחוד האירופי לאנשים וארגונים הפועלים למען זכויות האדם וחירותו.

במוסקבה מצויים מוזיאון, מרכז מחקר ושדרה על שמו של סחרוב. בירוואן, בירת ארמניה, ישנה כיכר הקרויה על שמו. בסנקט פטרבורג ישנה כיכר על שם סחרוב ובה אנדרטה לזכרו וכן פארק על שמו.

בישראל קרויים על שמו רחובות בחיפה ובתל אביב, וגינות סחרוב בכניסה לירושלים.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה