אנה ג'. קופר
אנה ג'וליה הייווד קופר (באנגלית: Anna Julia Haywood Cooper; 10 באוגוסט 1858 – 27 בפברואר 1964)[1] הייתה אשת חינוך, סופרת, סוציולוגית, מרצה ודוברת, פעילה ולוחמת ידועה למען זכויות השחורים, ואחת מהאקדמאיות האפרו-אמריקאיות הבולטות בהיסטוריה האמריקאית. תואר הדוקטורט שלה בהיסטוריה אשר קיבלה מאוניברסיטת סורבון ב-1924, הפך את קופר לאפרו-אמריקאית הרביעית בעולם בעלת תואר זה. ד"ר קופר הייתה חברה מובילה וידועה בקרב קהילת הנשים האפרו-אמריקאיות בוושינגטון וחברה באגודת האלפא קפא אלפא, ולעיתים היא אף נקראת "אם הפמיניזם השחור".[2]
 | |
| אנה ג'וליה הייווד קופר, בין השנים 1888–1889 | |
| לידה |
10 באוגוסט 1858 ראלי  |
|---|---|
| פטירה |
27 בפברואר 1964 (בגיל 105) ראלי |
| שם לידה |
Anna Julia Haywood |
| מדינה |
ארצות הברית |
| מקום קבורה |
City Cemetery |
| מקום מגורים | וושינגטון |
| פעילות בולטת | זכויות האדם האפרו-אמריקאים |
| ידוע בשל | פעילות היוצאת דופן לזכויות האזרח ולהשכלתן של נשים אפרו-אמריקאיות |
| השכלה |
|
| מקצוע | סוצילוגית, נואמת, אשת חינוך, פילוספית |
| תואר | ד"ר למתמטיקה ד"ר לפילוספיה |
| בן זוג | ג'ורג' קופר סטודנט |
  | |
שנותיה הראשונות עריכה
אנה "אנני" ג'וליה הייווד נולדה למשפחת עבדים בראלי, שבקרוליינה הצפונית, ב-1858.[3] אמה, האנה סטנלי הייווד, הייתה שפחה של בעל מטע לבן ידוע בשם ג'ורג' וושינגטון הייווד, והרתה לו או לאחיו פאביוס. לאנה היו שני אחים בוגרים, אנדרו ג'יי הייווד ורופוס הייווד, וכל האחים שימשו כמשרתים בילדותם.
הזדמנות הראשונה לרכוש השכלה הייתה בגיל 9, בשנת 1868. הכומר ג'יי ברינטון הציע לשלם עבור לימודיה בבית ספר סיינט אוגוסטין (Saint Augustine's Normal School and Collegiate Institute) בו נפתחה תוכנית לימודים חדשה המיועדת לעבדים לשעבר ומשפחותיהם, המעוניינים להשתלב במוסד לימודי. הרמה בבית הספר נעה מהשכלה יסודית לתיכונית. לאורך 14 שנות לימודיה הישגיה העידו כי היו לה יכולת אקדמית יוצאת דופן, היא בעלת כישרון ואמביציה בולטים, אשר הקנו לה שליטה הן בנושאים הומניים והן בתחומים אנליטיים כמתמטיקה ומדע. היא הגבירה לימודי שפות זרות (לטינית, צרפתית, יוונית), ספרות אנגלית, מתמטיקה ומדע. באותן שנים בבית הספר היה מסלול לימודים ייעודי לתלמידות בו היו קורסים בסיסיים, וכן מסלול שכלל קורסים מתקדמים שהיה מיועד לבנים. הייווד נלחמה על זכותה לבחור במסלול הלימודים המתקדם, והצלחתה הראשונית בלימודים היוותה ביסוס לתביעתה שנתקבלה. באותן שנים במערכת הלימודית של בית הספר אוגוסטין היה דגש על הכנת תלמידים ללימוד לקראת משרת כומר, והשכלה אקדמאית של 4 שנים באחת האוניברסיטאות. במסלול שיועד לכמורה למד ג'ורג' אי. סי. קופר, אשר לימים נישא לאנה הייווד, ונפטר כשנתיים בלבד לאחר חתונתם.
בזכות הצטיינותה בלימודים, מגיל צעיר היא החלה לשמש מורה לתלמידים צעירים ממנה, ושכרה מעבודה זו סייע לה לממן את ההוצאות הנלוות ללימודיה. כשסיימה את התיכון, המשיכה לשמש מורה במוסד בו למדה. בשנת 4–1883 היא שימשה מורה למקצועות קלאסיים, ההיסטוריה המודרנית, אנגלית למתקדמים (higher English), נגינה ושירה, בשנה לאחר מכן, היא אינה רשומה בתור מורה, אך בשנה העוקבת היא רשומה כמורה ללימודים קלאסיים, רטוריקה ועוד.[4]
באותה תקופה לא היה נהוג שאישה נשואה תמשיך ללמוד ולעבוד, אך ככל הנראה בשל המוות בטרם עת של בעלה אפשרו לה להמשיך בכך. לאחר מות בעלה, קופר החלה ללמוד באוברלין קולג', אשר באוהיו, במסלול שיועד באותם זמנים לגברים, ולאחר ששימשה כמרצה לתקופה קצרה ב-Wilberforce University, היא חזרה ללמד בבית הספר סיינט אוגוסטין בשנת 1885. מאוחר יותר היא חזרה לאוברלין ושם קיבלה את התואר השני שלה.
שיטת החינוך בה דגלה הייתה, כפי שהגדיר בל הוק, "פדגוגיה מעורבת" (Engaged pedagogy). בו המחנך מציג מחויבות עמוקה לתלמידיו את הדרך הנאותה להביא לשימוש את ההשכלה במטרה להתקדם בחיים.[5] היא דאגה לשלוח את תלמידיה לאוניברסיטאות יוקרתיות כגון הרווארד[6] אף על פי שהצלחתה באקדמיה התקבלה בעוינות עקב השקפותיה הסוציאליסטיות ומאחר והסגל האקדמאי לא היה מעוניין בקידום של נוער שחור. היא פוטרה מעבודתה בשנת 1906 מבית ספר "אם סרטיט", זאת מאחר שהצלחתה ספגה בוז ממנהליה הלבנים, אולם התקבלה שוב לבית ספר בשנת 1910 על ידי מפקח חדש.
לאחר שהותה באוהיו, עברה לוושינגטון, שם התפתחה חברות עמוקה בינה לבין שרלוט גרימקה Charlotte Forten Grimké, היא החלה ללמד ב-M Street High School, ובשנת 1901 קיבלה את תפקיד המנהלת.
קופר תרמה משמעותית בתחום מדעי החברה, ובעיקר בסוציולוגיה. היא נקראת לעיתים "האמא של הפמיניזם השחור".
לימודים והשכלה עריכה
את התואר הראשון קיבלה בשנת 1884, ובשנת 1887 קיבלה את התואר השני למתמטיקה במכללת אוברלין. היא החלה את לימודי הדוקטורט באוניברסיטת קולומביה, אך נאלצה להפסיק את לימודיה בשנת 1915, וזאת בשל טיפולה בחמשת ילדיו של אחיה למחצה שאותם אימצה לאחר מות אימם. מאוחר יותר הצליחה להתקבל לאוניברסיטת סורבון בפריז, אך נדרשה לכתוב תיזת דוקטורט חדשה. היא עבדה על התיזה במשך 10 שנים, ובשנת 1924, כשהייתה בת 65, הייתה לאישה השחורה הרביעית בארצות הברית שקיבלה תואר ד"ר לפילוסופיה. נושא התיזה היה "היחס של צרפת לעבדות במהלך המהפכה" והיא נכתבה בצרפתית. עבודתה עוסקת במהפכה הצרפתית ומספקת תובנות וניתוחים רלוונטיים לפילוסופיה חברתית ופוליטית. בעבודתה תיארה את המוסד "סחר עבדים שחור" את הניצול של הממסד את האלימות וכתבה על שיעורי התמותה הרבים של המשועבדים, במיוחד ב"אי סנט דומינגו".
פעילותה ומאבקה לזכויות האדם עריכה
במהלך כל חייה חרתה על דגלה את נושא החירות ושיוון של נשים וגברים אפרו-אמריקאים, קופר נאבקה על חברה צודקת ושוויונות, וסירבה להיענות לדרישות ולציפיות של חברה לבנה, הנשלטת על ידי גברים. היא יסדה את הפילוסופיה הפמיניסטית שבאה בין המאות 19 ו-ה20, זאת עלי ידי יסוד ארגוניים של נשים אפרו-אמריקאיות, והפעלת חוגי סלון בהשתתפותם של אפרו-אמריקאים. חייה הובילו אותה מגורל של בת עבדים שחורה, לתנועה של זכויות האזרח שבראשה מרטין לותר קינג. היא הובילה לשינוי חברתי והבאת קול נשים השחורות לסדר היום, וכן זכויות שוות של נשים להצבעה. עודדה נשים לצאת ללימודים על מנת לרכוש השכלה ולצאת לעבודה, וטענה שכל עוד האישה לומדת ורוכשת מקצוע מתאים אין צורך בתלות בגברים לצורך פרנסתה.[7]
קול מהדרום עריכה
הספר "קול מהדרום" (באנגלית: A Voice from the South) פורסם בשנת 1892, נכתב בזמן היותה מורה ומנהלת בית הספר התיכוני M Street High . זהו אחד הספרים הראשונים אודות הפמיניזם השחור. הספר הוא עב כרס, התזה המרכזית שלו היא ההתקדמות האינטלקטואלית של הנשים האפרו-אמריקאיות,[8] נשים שחורות משכילות ומצליחות שחייבות לתמוך בחברותיהן הבלתי משכילות. רוב הספר בנוי ממאמרים שעוסקים באפליה של הגזע השחור, ובמציאות הסוציו- אקונומית הנמוכה של משפחות שחורות, ובמיוחד של הנשים האפרו-אמריקאיות. לדעתה יש לתקן את המערכת שמעוותת ומדכאת את הנשים השחורות. הספר הוא ניתוח תאורטי ומביא את הקשר ההיסטורי ורעיוני לגבי "גזע תרבותי", ובעקבות כתיבתו נסללה את הדרך לשיח חדש באקדמיה, שיח שלא היה מוכר באותה תקופה.
פרופ' לאנגלית באוניברסיטת מרילנד, קולג' פראק[9] "מרי הלן וושינגטון" אשר נולדה וגדלה בקליבלנד, באוהיו ניהלה את אוניברסיטת דטרויט ולימדה באוניברסיטת מסצ'וסטס-בוסטון, מתארת את הספר, כ"ביטוי חסר תקדים המתמקד בתיאור האשה השחורה שקולה לא נשמע עד כה באמריקה". קולותיהן של נשים אלה צריכים להיות בחזית ובמרכז בחברה הצועדת קדימה.
בספר פרסמה מכתבים, וקטעי מאמרים מתוך עבודת הדוקטורט שלה, שעל בסיסם נשאה לאחר מכן דברים בקונגרס.
פעילות ציבורית ואינטלקטואלית למען החברה עריכה
בשנת 1891 השתתפה בחוג "הסלון של תושבי וושינגטון השחורים" בלילות שבת. בשנת 1892 הקימה את הליגה של נשים צבעוניות[10] פעלה רבות, למען זכויותיהן ורווחתן, הייתה בין הראשונות לייסוד ארגוניים נשיים אפרו-אמריקאיות ובשנת 1893 נתנה הרצאה בנושא "ההתקדמות הרוחנית של הנשים הצבעוניות של ארצות הברית". בשנת 1897 עזרה לפתח את YWCA, עבור נשים שחורות, זאת בתגובה שהארגון לא הרשה עד אז להכניס לתוכו נשים אפרו-אמריקאיות. בין השנים 1930–1950[10] קופר שימשה כנשיאת אוניברסיטת חינוך למבוגרים פרלאכזאן (FRELINGUYSENׂ). קופר, דאגה למעמד הנמוך, ביקשה להעלות את הסטנדרטים המוסריים, חידשה את התנועה לשוויון האזרח ונאבקה למען חירות האדם, זכות הצבעה שווה לאזרחים במדינה. בשנת 1900[11] היא הוזמנה לנאום בפני הקונגרס הפאן-אפריקאי הראשון בלונדון.
קופר נאמה רבות על נושאים מגוונים העוסקים במתן זכויות שוות לאזרחים אפרו-אמריקאים ומשום כך זכתה לשם: "האינטרנציונליזם החדש" כל דרכון אמריקאי מכיל ציטוט של אנה ג'וליה קופר – בעמודים 26–27 יש את המשפט "חופש אינו מטרה של גזע או סקטור, מפלגה או מעמד – זאת התכלית של המין האנושי, זכות מלידה של האנושות".
הנצחה עריכה
בשנת 2009 שירות הדואר של ארצות הברית פרסם בול לזכרה. בשנת 2009, נפתח בית ספר תיכון פרטי וללא שכר לימוד הנושא את שמה מיועד לאוכלוסייה האפיסקופלית.
הוקם מרכז רוחני סביב נושאים של מין, גזע, ופוליטיקה על שמה באוניברסיטת וייק פורסט.
ישנו רחוב בוושינגטון די. סי. הנושא את שמה.
מדי שנה ב-28 בפברואר, נערכת לה אזכרה ותפילה בקמפוס של מכללת סנט אוגוסטין שם החלה הקריירה האקדמית שלה, היא קבורה לצד בעלה בבית הקברות בראלי.
קישורים חיצוניים עריכה
- ביוגרפיה של אנה קופר באתר Black History Now
- Discussion of The Same Subject: The Intellectual Progress of the Colored Women of the United States Since the Emancipation Proclamation, By Mrs. A. J. Cooper Of Washington, D. C.
- אנה ג'. קופר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- אנה ג'. קופר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- כתבי אנה ג'. קופר בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ "Anna Julia Cooper, 1858-1964". The Church Awakens: African Americans and the Struggle for Justice. The Archives of the Episcopal Church DFMS/PECUSA. 2008.
- ^ עורכי האתר School of Liberal arts& Education, [http://libarts.hamptonu.edu/sociology/founders.cfm Department of Sociology : Foundations of African-American Sociology], האתר של אוניברסיטת המפטון (ארכיון)
- ^ : The Educational Ideas of Anna Julia Cooper and W. E. B. Du Bois, 1892-1940.” History of Education Quarterly 47, no. 4 (November 2007): 416-446. Julia Cooper and W.E.B Du Bois, 1892 – 1940.
- ^ עורכי אתר בית הספר סיינט אוגוסטין, Catalogue of St. Augustine's Normal School (קטלוג של בית הספר הנורמלי סיינט אוגוסטין), באתר ארכיון בית הספר
- ^ Mark S. Giles מארק ס. גילס, Special Focus: Dr. Anna Julia Cooper, 1858-1964: Teacher, Scholar, and Timeless Womanist, הגיליון האלקטרוני של The Journal of Negro Education, 2006
- ^ Howard University' Moorland-Spingarn Reseearch Center
- ^ Giles, Mark S. (Fall 2006). "Special Focus: Dr. Anna Julia Cooper, 1858–1964: Teacher, Scholar, and Timeless Womanist". The Journal of Negro Education. 75 (4): 621–634
- ^ Ritchie, Joy; Kate Ronald (2001). Available Means: An Anthology of Women's Rhetoric(s). Pittsburgh, PA: University of Pittsburgh
- ^ Washington, Mary Helen (1988). A Voice from the South: Introduction. New York: Oxford Unive
- ^ 1 2 The Black Washingtonians. p. 1180
- ^ Hairston, Eric Ashley (2013). The Ebony Column. Knoxville: University of Tennessee Press. p. 121..