אנוק איימה
ניקול פרנסואז פלורנס דרייפוס (בצרפתית: Nicole Françoise Florence Dreyfus), נודעה יותר בשם הבמה שלה, אנוק איימה (בצרפתית: Anouk Aimée; 27 באפריל 1932 - 18 ביוני 2024; מבטאים: אָנוּק אֶמֶה), הייתה שחקנית קולנוע יהודייה-צרפתייה. זכתה בפרס גלובוס הזהב לשחקנית הטובה ביותר ובפרסים רבים נוספים והייתה מועמדת לפרס האוסקר.
לידה |
27 באפריל 1932 הרובע השבעה-עשר של פריז, צרפת |
---|---|
פטירה |
18 ביוני 2024 (בגיל 92) הרובע השמונה-עשר של פריז, צרפת |
מקום קבורה | Saint-Vincent Cemetery |
שם במה | Anouk Aimée |
שם לידה | Nicole Françoise Florence Dreyfus |
מדינה | צרפת |
תקופת הפעילות | 1947–2019 (כ־72 שנים) |
מקום לימודים | St Leonards-Mayfield School |
בן או בת זוג |
|
צאצאים | Manuela Papatakis |
מספר צאצאים | 1 |
פרסים והוקרה |
|
פרופיל ב-IMDb | |
ביוגרפיה
עריכהנולדה בשם ניקול פרנסואז פלורנס סוריה דרייפוס (Nicole Françoise Florence Sorya Dreyfus) בפריז שבצרפת לאנרי דרייפוס (ששינה את שם משפחתו בהמשך למוריי) שחקן קולנוע יהודי, ולז'נבייב סוריה, שחקנית קולנוע קתולית. היא גדלה כקתולית אך התגיירה כשגדלה[1].
היא החלה את הקריירה הקולנועית שלה ב-1947 בהיותה בת 14. היא גילמה דמות בשם אנוק בסרטו של הבמאי אנרי קאלף ואימצה את שם הדמות כשם הבמה שלה. מאוחר יותר בחרה בשם המשפחה איימה על פי הצעתו של ז'אק פרוור. ב-1958 גילמה את האמנית הטראגית ז'אן אבוטרן בסרט Les Amants de Montparnasse. מאוחר יותר היא הופיעה בסרטיו של פדריקו פליני, לה דולצ'ה ויטה ו-8 וחצי, ובסרטו של ז'אק דמי, לולה. היא זכתה בפרס גלובוס הזהב לשנת 1967 בקטגוריית השחקנית הטובה ביותר לסרט דרמה, והייתה מועמדת לפרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר עבור תפקידה בסרט שהביא לה תהילה בינלאומית, גבר ואישה. ב-1980 זכתה בפרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל קאן על הופעתה בסרטו של מרקו בלוקיו Salto nel vuoto, שעליו זכה מישל פיקולי (בן זוגה בסרט) בפרס השחקן הטוב ביותר של פסטיבל קאן. בשנת 2001 שיחקה בסרט Festival in Cannes בתפקיד מילי מארקן.
חיים אישיים
עריכהנישאה לראשונה לאדוארד צימרמן בהיותה בת 17, נישואים שהסתיימו בגירושין מקץ שנה, עת נחשף רומן שניהלה עם השחקן הבריטי טרוור האוורד, לצידו שיחקה בסרט "סאלאמנדאר הזהב" ב-1950. בעלה השני היה במאי הסרטים ניקוס פפטקיס, לו הייתה נשואה בשנים 1951–1954, ממנו נולדה לה בת, מנואלה, שהייתה ילדתה היחידה. היא הייתה נשואה לשחקן הבריטי אלברט פיני בין השנים 1970–1978. איימה ביקרה מספר פעמים בישראל, הייתה מיודדת אישית עם הנשיא, שמעון פרס, ונחשבה לתומכת ישראל.
נפטרה ב-18 ביוני 2024.
פילמוגרפיה
עריכה- La Maison sous la mer ,1946.
- Les Amants de Vérone ,1949.
- La Bergère et le ramoneur ,1952.
- Le Rideau cramoisi ,1952, בבימויו של אלכסנדר אסטרוק – קתרין.
- Ich suche Dich ,1953, בבימויו של או.וו. פישר – פרנסואה מורה.
- Les Mauvaises Rencontres ,1955, בבימויו של אלכסנדר אסטרוק – קתרין.
- Tous peuvent me tuer ,1957, בבימויו של הנרי דקואה - איזבל.
- Pot-Bouille ,1957, בבימויו של ז'וליין דוביביה – מארי.
- Les Amants de Montparnasse ,1957, בבימויו של ז'אק בקר – ז'אן אבוטרן.
- La tête contre les murs ,1958, בבימויו של ג'ורג' פראנג'ו - סטפאני.
- Les Dragueurs ,1958, בבימויו של ז'אן-פייר מוקי - ג'ין.
- Marie Antoinette: The Journey ,1959, בבימויו של אנטול ליטבק – אווה.
- 1960, לה דולצ'ה ויטה, בבימויו של פדריקו פליני – מדלינה.
- Le Farceur ,1960, בבימויו של פליפה דה ברוקה – הלן.
- L'Imprevisto ,1961, בבימויו של אלברטו לאטודה – קלייר.
- Sodome et Gomorrhe ,1961 (אנ'), בבימויו של רוברט אולדריץ' - לה ליין ברה.
- Le Jugement dernier ,1961, בבימויו של ויטוריו דה סיקה – אירן.
- 1961, לולה, בבימויו של ז'אק דמי – לולה.
- Les Grands chemins ,1962, בבימויו של כריסטיאן מרקה – אנה.
- Le Jour le plus court ,1962, בבימויו של סרג'ו קורבוצ'י.
- 1962, 8 וחצי, בבימויו של פדריקו פליני, 1962.
- Il successo ,1963.
- 1966, גבר ואישה, בבימויו של קלוד ללוש – אן.
- Un Soir, un train ,1968.
- Model Shop ,1968.
- Justine ,1969.
- 1969, הפגישה, בבימויו של סידני לומט.
- Si c'était à refaire ,1976.
- Mon premier amour ,1978, בבימויו של אליה שוראקי – האמא ז'אן רומן.
- Salto nel vuoto ,1979, בבימויו של מרקו בלוקיו - מרתה פנטיצ'לי.
- Tragedy of a Ridiculous Man ,1981, בבימויו של ברנרדו ברטולוצ'י – ברברה ספג'יארי.
- Qu'est-ce qui fait courir David ? ,1981, בבימויו של אליה שוראקי – הלן.
- Le Général de l'armée morte ,1983, בבימויו של לוצ'יאנו טובולי – La Comtesse Betsy.
- Viva la vie ,1983, בבימויו של קלוד ללוש – אנוק.
- Success Is The Best Revenge ,1984, בבימויו של ירז'י סקולימובסקי – מוניק.
- Un Homme et une femme: vingt ans déjà ,1986, בבימויו של קלוד ללוש - אן גוטיה.
- La Table tournante ,1988, בבימויו של פול גרימו – voix de la bergère.
- Bethune: The Making of a Hero ,1990, בבימויו של פיליפ בורסוס - מארי פרנס קודיר.
- Rupture(s) ,1993, בבימויה של כריסטין ציטי – מרתה.
- Les Marmottes ,1993, בבימויו של אליה שוראקי – פרנסואה.
- Les Cent et une nuits ,1994, בבימויה של אניס ורדה – L'actrice d'un jour.
- 1994, משהו ללבוש, בבימויו של רוברט אלטמן – סימון לוונטל.
- Dis-moi oui ,1995, בבימויו של אלכסנדר ארקדי – קלייר.
- L'univers de Jacques Demy ,1995, בבימויה של אניס ורדה – בתפקיד עצמה.
- Hommes, femmes, mode d'emploi ,1996, בבימויו של קלוד ללוש – האלמנה.
- Riches, belles, etc ,1997, בבימוי בוני שחופוליאנסקי – הפיה.
- 1998, ב-LA בלי מפה, בבימויו של מיקה קאוריסמאקי – בתפקיד עצמה.
- 1999, Madeleine 1999, בבימויו של לורן בוחניק – איב.
- 1999, אחת בשביל כולן, בבימויו של קלוד ללוש – אשת המוזיקאי.
- 2001, פסטיבל בקאן, בבימויו של הנרי יגלום – מילי מרקן.
- La Petite prairie aux bouleaux ,2002, בבימויה של מרסלין לורידאן-איבנס – מרים.
- Ils Se Marièrent et Eurent Beaucoup d'Enfants ,2003, בבימויו של איוואן אטאל – האמא של וינסנט.
- Margot ,2006, בבימויו של נגר דג'באדי – האמא של מרגו.
- De particulier à particulier ,2006, בבימויו של ברוס קובין – נלי.
- Holy Money ,2008, בבימויו של מקסים אלכסנדר – שרלוט.
- 2011, "השקט באהבה" (Tous les soleils), בבימויו של פיליפ קלודל – אגת'ה[2].
- 2019, "שנות חיינו היפות" (Les plus belles années d'une vie), בבימויו של קלוד ללוש – אן.
קישורים חיצוניים
עריכה- אנוק איימה, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- אנוק איימה, באתר AllMovie (באנגלית)
- אנוק איימה, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
- אנוק איימה, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
- אנוק איימה, באתר MusicBrainz (באנגלית)
- אנוק איימה, באתר Discogs (באנגלית)
- ג'ון הנלי, דברים שפליני לימד אותי, באתר הארץ, 17 בדצמבר 2007
- סנדי פיטרמן-לואיס, אנוק איימה, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית)
- אנוק איימה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ אנוק איימה
- ^ יאיר רוה, "השקט שבאהבה", ביקורת, בבלוג הקולנוע "סינמסקופ", 14 בדצמבר 2011