אנז'-ז'אק גבריאל
אנז'-ז'אק גבריאל (בצרפתית: Ange-Jacques Gabriel) היה אדריכל צרפתי שכיהן כאדריכל הראשי של לואי ה-15. יצירותיו העיקריות הן כיכר הקונקורד, האקול מיליטר, הטריאנון הקטן ותיאטרון האופרה בארמון ורסאי. סגנונו נע בין אדריכלות הבארוק הצרפתית לבין הנאו-קלאסיציזם הצרפתי.
![]() | |
אנז'-ז'אק גבריאל, ציור מאת ז'אן-בטיסט גרז | |
לידה |
23 באוקטובר 1698 פריז, ממלכת צרפת ![]() |
---|---|
פטירה |
4 בינואר 1782 (בגיל 83) פריז, ממלכת צרפת ![]() |
תחום יצירה | אדריכלות |
זרם באמנות | בארוק, נאו-קלאסיציזם |
יצירות ידועות |
Castle of Menars, Château de Colliers, כיכר הקונקורד, טירת קומפיין ![]() |
![]() ![]() |
ביוגרפיה
עריכהאנז'-ז'אק גבריאל נולד ב-23 באוקטובר 1698, למשפחת אדריכלים פריזאית מפורסמת, אביו, ז'אק גבריאל (1667–1742) היה הממונה על בנייני המלך בגיל עשרים ואחת. אנז'-ז'אק הצעיר הפך לחבר באקדמיה המלכותית לאדריכלות ב-1728, וסייע לאביו בתכנון כיכר הבורסה. הוא הפך לעוזרו של אביו כאדריכל ראשי בארמון ורסאי בשנת 1735, ולאחר מות אביו, החליף אותו כאדריכל הראשי של המלך.
בתפקידו החדש שירת תחת פיקוחם של מנהל בנייני המלך, שארל פרנסואה פול לה נורמן דה טורנם (אנ') ומחליפו המרקיז דה מריני (אנ') אחיה של פילגש ויועצת התרבות של המלך, מאדאם דה פומפדור.
עבודות נבחרות
עריכהכיכר לואי ה-15 (כיום כיכר הקונקורד)
עריכה-
כיכר לואי ה-15 בערך בשנת 1775
-
כיכר הקונקורד
כיכר לואי ה-15, כיכר הקונקורד כיום, אשר בנייתה החלה בשנת 1748 והושלמה ב-1772, הייתה הפרויקט הגדול הראשון של גבריאל. הוא התבקש למצוא פשרה בין כמה תוכניות מתחרות לפיתוח קרקע הביצות בין שערי גני טווילרי והשאנז אליזה החדשה, על קרקע שנתרמה על ידי המלך. העיצוב של גבריאל, המשלב אלמנטים מהתוכניות הקודמות, הותיר את הנוף לעבר הסיין פתוח, ושימר ללא הפרעה את הציר הארוך בין הטווילרי לשאנז אליזה. בצד הצפוני של הכיכר, הוא בנה שני ארמונות סימטריים, הותיר מרווח ביניהם, ויצר ציר חדש מצפון לדרום, Rue Royale, המחבר את המקום לכנסיית מדלן, שהייתה אז עדיין בבנייה. חזיתות הארמונות, עם שורות של עמודים קורינתיים, עוצבו בהשראת הקולנדה של הלובר. במרכז הכיכר הוצב פסל הפרש של לואי ה-15. הפסל הוסר במהלך המהפכה הצרפתית, והאובליסק, הפסלים והמזרקות האחרים נוספו במאה ה-19.
אקול מיליטר
עריכה-
התוכנית של גבריאל לאקול מילטיר
-
חזית האקול מיליטר
-
הקפלה של סנט לואיס
בשנת 1751 החליט לואי ה-15 להקים את אקול מיליטר, האקדמיה הצבאית הצרפתית הראשונה, כדי להכשיר ללחימה חמש מאות צעירים ממשפחות אצילים עניות. התוכנית של גבריאל הציגה טירה עם שני אגפים מצידי ביתן מרכזי עם כיפה, בדומה ללובר. הבניין כלל חזית עם אכסדרה דורית, ובחלק האחורי הייתה חצר גדולה הנפתחת אל כיכר פונטנוי. קפלה שולבה בתכנון של הבניין הראשי. החלק הפנימי כלל סלון מעוטר בפאר, כיום Salle des Marechals, המחובר לקומה הגדולה באמצעות רמפה מלכותית, ואת הקפלה של לואי הקדוש, הפטרון של הצבא. שני אגפים נוספו במאה ה-19.
-
החזית המערבית של הטריאנון
-
מבט מהאוויר של הטריאנון והפארק הקטן שלו
לבקשתה של מאדאם דה פומפדור, תכנן גבריאל ביתן קטן יותר בורסאי הרחק מהארמון הראשי ומהטריאנון הגדול. עם תום מלחמת שבע השנים אשר צרכה רבים ממשאבי בית המלוכה, אישר לואי ה-15 את התוכניות, ובין השנים 1763 עד 1768 נבנה הטריאנון. הבניין קובייתי, וכל חזית עוצבה באופן שונה, כל אחד מהם היה מקושט בפילסטרים, עמודים וגמלונים בפרופורציה ובהרמוניה מושלמת. חזיתות הטריאנון הקטן ייצגו בצורה המובהקת ביותר את הסגנון המתהווה של האדריכלות הנאו-קלאסית בצרפת.
האופרה המלכותית של ורסאי
עריכה-
מבואה לאופרה המלכותית
-
האופרה המלכותית בעת חגיגת נישואיהם של לואי ה-16 ומארי אנטואנט (1770)
-
התא המלכותי
-
במת האופרה המלכותית
הרבה מתשומת ליבו הוקדשה לשיפוצים והשינויים בארמון ורסאי אותם ביקש לואי ה-15. מראשיתו בנייתו היה הארמון חסר תיאטרון אופרה ראוי. בשנת 1682 פקד לואי ה-14 על בניית אופרה באגף הצפוני, אך הפרויקט הוקפא. גבריאל הציע הצעה חדשה לבניית אופרה באותו אתר ב-1748, אך גם היא הוקפאה בשל העלות. גבריאל העסיק את עצמו לאחר מכן בשינויים רבים בחלקו החיצוני של הארמון, בעיקר השלמתו והרחבה של האגף הצפוני, בעקבות העיצובים המקוריים של ז'ול הארדואין-מנסאר, שהושלמו ב-1764.
פרויקט האופרה קם לתחייה בשנת 1765 והואץ בשנת 1770 לרגל חגיגות הנישואים של הדופן, לואי ה-16 לעתיד, למארי אנטואנט ההבסבורגית. כדי לסיים את הפרויקט במהירות ובעלות נמוכה יותר, התיאטרון עשוי כולו מעץ צבוע כדי להידמות לשיש, אלמנט שתרם לאקוסטיקה טובה במיוחד. התיאטרון עוצב בצבעי כחול וזהב, בצורת אליפסה, מוקף קומות של תאים, מעוטר בעץ מגולף ומוזהב, ומואר בשלושת אלפים נרות שאורם משתקף במראות. בשלב זה ללואי ה-15 הייתה פילגש חדשה, מאדאם דו בארי, ולתא המלכותי שהיה בגודל של שלושה תאים רגילים, נוסף סבכת עץ כדי להגן על פרטיותם. פסלים של אוגוסטן פאז'ו ׁ(Augustin Pajou) ותקרה מצוירת של לואי ז'אן-ז'אק דוראמו (Louis Jean-Jacques Durameau) השלימו את עיצוב הפנים. גבריאל והמהנדס בלז ארנול (Blaise-Henri Arnoult), תכננו התקנת מנגנון להרמת רצפת התיאטרון עד למפלס הבמה, כדי ליצור אולם נשפים ענק, אבל זה מעולם לא הושלם.
הפרויקטים האחרונים של גבריאל היו השלמת חזיתות הבניינים שתכנן עבור כיכר הקונקורד: אוטל דה קויזלין (Hôtel de Coislin) ומלון קריון אשר הסתיימו ב-1770, וכן אוטל דה לה מרין, (אנ') (Hôtel de la Marine) מפקדת הצי הצרפתי עד 2016, שבנייתו הסתיימה ב-1774.
סגנון
עריכההרציונליות המפוכחת של גבריאל בתכנון קידמה את המעבר מרוקוקו לסגנון הנאו-קלאסי ואת השינוי שחל בסגנון לואי החמישה עשר. גבריאל לא נודע במיוחד בנועזות או במקוריות, בעבודתו הוא שואל הרבה מהקלאסיציזם הצרפתי ומהדגמים הקלאסיים המוקדמים, במיוחד מהלובר. הוא כן נודע באומנותו, ביכולתו לאזן בין התנועה והרגש של הבארוק לבין הנאו-קלאסיות המאופקת יותר.
ביבליוגרפיה
עריכה- Braham, Allan (1980). The Architecture of the French Enlightenment. Berkeley: University of California Press. pp. 38–44. ISBN 9780520067394.
- Gallet, Michel (1999). "Anges Jacques Gabriel". Dictionnaire des Architectes. Paris: Encyclopaedia Universalis. pp. 256–264. ISBN 2-226-10952-8.
- Gallet, Michel; Bottineau, Yves (1982). Les Gabriel. Paris: Picard. ISBN 9782708400863..
- Gallet, Michel (1995). Les architectes parisiens du XVIIIe siècle: dictionnaire biographique et critique. Paris: Editions Mengès. pp. 212–224. ISBN 9782856203705.
- Kalnein, Wend von (1995). Architecture in France in the Eighteenth Century'. New Haven: Yale University Press. pp. 145–160. ISBN 9780300060133.
- Saule, Beatrix (2013). Versailles - The Chateau, the gardens, the Trianons. Paris: Art Lys. ISBN 9782711873395.
- Tadgell, Christopher (1978). Ange-Jacques Gabriel. London: A. Zwemmer. ISBN 9780302027813.
- Tadgell, Christopher (1982). "Gabriel, Ange Jacques". In Placzek, Adolf K. (ed.). Macmillan Encyclopedia of Architects. Vol. 2. London: The Free Press. pp. 133–144. ISBN 9780029250006.
- Tadgell, Christopher (1996). "Gabriel: (3) Ange-Jacques Gabriel". In Turner, Jane (ed.). The Dictionary of Art. Vol. 11. New York: Grove. pp. 882–884. ISBN 9781884446009.. Also at Oxford Art Online (subscription required).
קישורים חיצוניים
עריכה- משפחת גבריאל, באתר ארמון ורסאי (באנגלית ובצרפתית)
- אנז'-ז'אק גבריאל, באתר אנציקלופדיה בריטניקה