פתיחת התפריט הראשי

אני מאמין (ניגון חסידי)

זמר יהודי
המלחין והחזן עזריאל דוד פסטג

אני מאמין הוא ניגון חסידי שחובר למילות התפילה אני מאמין. הניגון זכה לפרסומו העיקרי לאחר שהושר בשנת תש"ה (1945) אצל האדמו"ר ממודזיץ', הרב שאול ידידיה אלעזר טאוב, שישב בארצות הברית, והפך מאז למעין שיר הנצחה לשואה בעולם החסידי. מאז הוא בוצע על ידי מבצעים רבים, חסידים ושאינם חסידים.[1]

גלגולו של הניגוןעריכה

הניגון מיוחס לעזריאל דוד פסטג, חסיד מודזיץ' וחזן ומלחין בולט בוורשה שלפני מלחמת העולם השנייה, שנרצח בשואה.[2]

על פי המסופר על ידי החזן בן-ציון שנקר, חסיד מודזיץ', כך התגלגל הניגון: כאשר נשלחו פסטג ובני משפחתו בשנת תש"ב (1942) אל מחנה ההשמדה טרבלינקה, דחוסים אל תוך קרונות משא ללא אוויר ומים, החל פסטג לשיר בשארית כוחותיו את "אני מאמין" בלחן זה. בעוד יושבי הקרון מצטרפים אליו ומדקה לדקה התגברה השירה, הכריז פסטג כי מי שינצל מהתופת ויעביר את הניגון לרבי ממודז'יץ השוהה באמריקה, יזכה בחצי מחלקו בעולם הבא. אחד היהודים שהצליח להינצל ולברוח לשווייץ רשם את תווי הניגון וסיפורו, ושלחם לרבי ממודז'יץ בניו יורק, ככל הנראה מבלי לציין את שם החזן.

במהלך סעודת ברית מילה שנערכה בחודש ניסן תש"ה (1945) הראה הרבי את המכתב לרב יצחק הוטנר ולרבי יעקב חיים מסטולין, ובן ציון שנקר החל לשיר את הניגון מתוך הכתב בליווי הקהל הרב שנכח במקום. לאוזני המשתתפים במעמד כבר הגיעו באותה עת הידיעות על אודות האסון שפקד את אחיהם באירופה, ובן ציון שנקר העיד כי "עין אחת לא נותרה יבשה לשמע הניגון וסיפור הצלתו". הרב הוטנר, ששהה רבות במחיצתו של פסטג לפני המלחמה בוורשה, זיהה את התבנית המוזיקלית ואת המחבר האלמוני של הניגון. הרבי ממודז'יץ, שזיהה והכיר אף הוא את ניגוניו של פסטג מימי שהותו באוטבוצק, התבטא לפי המסופר כי "עם הניגון הזה צעדו יהודים אל משרפות הגזים, ועם הניגון הזה יצעדו יהודים לקבל את פני משיח-צדקנו [...] כאשר ר' עזריאל דוד שר את ה'אני מאמין' בוודאי נעו אמות הסיפים בעולמות העליונים".[3]

לפי חוקר המוזיקה החסידית האמריקאי ולוול פסטרנק, חובר הלחן כבר בגטו ורשה.[4]

נוסחים ספרותייםעריכה

על סיפור הלחנת הניגון והצלתו התפרסמו מספר נוסחים ספרותיים, כאשר בחלקם שולבו מוטיבים אגדיים על כך שהניגון הולחן על ידי פסטג תוך כדי הנסיעה ברכבת, וכי הניצול שהעביר את הסיפור קפץ מהרכבת כיוון שהסכים ל"עסקת" העולם הבא שהציע פסטג.[5] בהקדמה שצורפה לתווי הניגון במאסף "רשומות" כבר בשנת תש"ו (1946) אף נכתב כי את הניגון "שרו אלפים ורבבות בורשה ולובלין, בלודז' וביאליסטוק, ובשורה זו יצאה נשמתם."[6]

בעקבות זאת פקפקו חוקרים אחדים באמינות הסיפור,[7] אם כי גם הם אינם מערערים על ערכו כאגדה מכוננת, בייחוד בחסידות מודז'יץ, שבה ניתן דגש מיוחד לנגינה ככלי עיקרי בעבודת ה'.

מיליםעריכה

מילות הניגון הן הנוסח האנונימי לעיקר הי"ב של הרמב"ם:

אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה בְּבִיאַת הַמָּשִׁיחַ, וְאַף עַל פִּי שֶׁיִּתְמַהְמֵהַּ עִם כָּל זֶה אֲחַכֶּה לּוֹ בְּכָל יוֹם שֶׁיָּבוֹא

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ הרבי מנחם מנדל שניאורסון שר את הניגון, הניגון בביצועו של אברהם פריד, בהופעה חיה, בביצועו של אבי פיאמנטה, בביצועים נוספים, באתר זמרשת
  2. ^ הרב שלמה אברהאם, החסיד רבי עזריאל דוד פסטג מוורשה, באתר המכון לשימוד ותיעוד ניגוני מודזיץ'
  3. ^ בגזיר עיתון מהתקופה מיוחסת עיקר התפוצה של הניגון לאחר שהוא הושר במהלך תפילת יום הכיפורים של תש"ו בחצרו של הרבי ממודזיץ'. לפי דוד זעירא מהמכון לשימור ניגוני מודזיץ', הגיע סיפור הניגון לרבי במוצאי שמחת תורה, ומאז מוקדשת ההקפה הששית בהקפות השניות במודז'יץ לזכרם של קדושי השואה, ונערכת בכיבוי אורות. ראו אצל י' פלטיאל, "ממלכת הנגינה", גלילות, י"ד תשרי תשס"ה (29.9.04, עמ' 41.
  4. ^ ולוול פסטרנק, The Jewish music companion, עמ' 167.
  5. ^ שיחת השבוע, אני מאמין - על לחן חסידות מודז'יץ, באתר הזמנה לפיוט
  6. ^ רשומות: מאסף לדברי זכרונות, לאתנוגרפיה ולפולקלור בישראל [סדרה חדשה],‫ כרך א, במדור "שירי עם", תת-מדור "מבין הלהבות", תל אביב: דביר, תש"ו 1946,‬ עמ' 220.
  7. ^ מיכל שאול, "פאר תחת אפר": ניצולי השואה וזיכרונה בחברה החרדית האשכנזית ב'ישוב' ובמדינת ישראל, 1961-1945, עבודת דוקטור בהדרכת קימי קפלן ודן מכמן, אוניברסיטת בר-אילן, תשס"ט 2009.. וראה גם הערה 93 במאמר של שרה פרידלנדר בן ארזה