אנריקו קארוזו

זמר אופרה איטלקי

אנריקו קארוזואיטלקית: Enrico Caruso;‏ 25 בפברואר 18732 באוגוסט 1921) היה אחד הטנורים המפורסמים ביותר בתולדות האופרה. מחלוצי המוזיקה המוקלטת על תקליטי גרמופון שיוצרו לראשונה בייצור המוני ובהפצה כלל־עולמית. תקליטיו הפופולריים של קארוזו וקולו המיוחד במינו, שנודע במנעד הגדול שלו, בעוצמתו וביופיו, עשו אותו לאחד הכוכבים הנודעים ביותר של זמנו.

אנריקו קארוזו
Enrico Caruso
לידה 24 בפברואר 1873
נאפולי, ממלכת איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 2 באוגוסט 1921 (בגיל 48)
נאפולי, ממלכת איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Enrico Caruso עריכת הנתון בוויקינתונים
שם במה Karuzo, Enriko‏ עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות ניו יורק, נאפולי עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1894–1921 (כ־27 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה אופרה עריכת הנתון בוויקינתונים
סוג קול טנור עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת איטלקית עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים ויקטור טוקינג משין עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Dorothy Park Benjamin עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Gloria Grazianna Victoria America Caruso, Enrico Caruso Jr. עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
אנריקו קארוזו

קריירה

עריכה

במהלך הקריירה שלו ביצע קרוב ל-260 הקלטות והרוויח מיליוני דולרים ממכירת תקליטי ה-78 שלו. אף כי שר ברבים מבתי האופרה הגדולים בעולם, ביניהם לה סקאלה במילאנו ובית האופרה המלכותי, קובנט גארדן בלונדון, שמו הלך לפניו בעיקר כזמר המוביל במטרופוליטן אופרה בניו יורק במשך שבע-עשרה שנים.

קארוזו, שנולד בנאפולי, איטליה, החל את הקריירה שלו בעיר זו בשנת 1894. התפקיד הראשון החשוב שגילם היה ב"פדורה" של אומברטו ג'ורדאנו (מילאנו, 17 בנובמבר 1898).

בשנת 1903, בעזרת סוכנו, הבנקאי פסקואלה סימונלי, נסע קארוזו לניו יורק לשיר במטרופוליטן אופרה. בשנה שלאחריה התחיל קארוזו בקשר שנמשך לכל אורך חייו עם חברות הגרמופון הראשונות (דויטשה גרמופון, ברלינר גרמופון וויקטור טוקינג משין); יחסי הכוכב שלו הן עם המטרופוליטן והן עם חברות הגרמופון נמשכו עד 1920.

קארוזו היה אחד הראשונים מבין כוכבי הווקאליות שהוקלט על גבי מספר גדול של תקליטי גרמופון בהפצה כלל-עולמית. הוא והגרמופון עשו רבות לקידומם ההדדי בשני העשורים הראשונים של המאה ה-20. הקלטתו משנת 1902 ל־Vesti la giubba מתוך "ליצנים" של רוג'רו ליאונקוואלו נתנה לעולם את תקליט הגרמופון הראשון שנמכר במיליון עותקים. בחלק מהקלטותיו עשה קארוזו טרנספוזיציה כלפי מטה לתפקידיו (ב"יהודיה" של הלוי, למשל) כדי להימנע מלשיר דוֹ גבוה, הנמצא בקצה העליון של המנעד של הקול הגברי ומהווה אתגר פיזי קשה גם לזמרי טנור.

אנריקו קארוזו מת בשנת 1921, כנראה מסיבוך של דלקת האדר. הוא נקבר בנאפולי.

חייו היו נושא לסרט קולנוע הוליוודי, בדיוני ברובו, "קארוזו הגדול", משנת 1951 בכיכובו של מריו לנצה.

מאז מותו, נאספה עבודתו באלבומים רבים מספור.

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא אנריקו קארוזו בוויקישיתוף