אנריק ולור אי ויווס

סופר ספרדי

אנריק ולור אי ויווס (Enric Valor i Vives) (1911 קַסְטַלְיָה, מחוז ל'אלקויה – 2000 ולנסיה) יליד חבל ולנסיה, בלשן ומספר סיפורים, שתרם אחת התרומות החשובות ביותר לתחיית של המילונאות הולנסית, והיה אחד ממקדמי העניין העיקריים בקביעת תקן לשפה הקטלאנית בחבל ולנסיה, ספרד.

אנריק ולור אי ויווס
Enric Valor i Vives
לידה 22 באוגוסט 1911
קסטליה, ספרד עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 13 בינואר 2000 (בגיל 88)
ולנסיה, ספרד עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי בלשנות עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום מגורים ספרד
מקום קבורה Cementeri General de València עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
תרומות עיקריות
תרם לתחיית של המילונאות הולנסית, והיה אחד ממקדמי העניין העיקריים בקביעת תקן לשפה הקטלאנית בחבל ולנסיה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קורות חיים עריכה

אנריק ולור נולד ב-1911 בן למשפחה אמידה מקסטליה במחוז ל'אלקויה שבחבל ולנסיה. ב-1930, בהיותו בן 19, הצטרף ככתב בשפה הוולנסית לעיתון הסאטירי El Tio Cuc בעיר אליקנטה. הוא היה פעיל פוליטית במהלך הרפובליקה הספרדית השנייה. תביעתו העיקרית הייתה לקבלת מעמד של אוטונומיה לחבל ולנסיה ולקביעת אליקאנטה כקטלאנית. בתקופה זו כתב גם בעיתונים הלאומניים של העיר ולנסיה: La República de les Lletres, El Camí, El País Valencià. כשפרצה מלחמת האזרחים הספרדית הוא תמך ברפובליקה הספרדית.

לאחר המלחמה, הוא צמצם את פעילותו הפוליטית והתרכז בספרות. בהתחלת שנות ה-50 של המאה ה-20 החל להדפיס rondalles, סוג של סיפורי עם ולנסיים שהופיעו באסופה Rondalles valencianes‏ (19501958). במהלך שנות ה-60 הוא חזר לפעילות פוליטית מחתרתית הקשורה ללאומנות הוולנסית וכתוצאה הוא נכלא כאסיר פוליטי תחת משטרו של פרנסיסקו פרנקו מ-1966 ועד 1968. לאחר שהשתחרר מהכלא, ועל פי דבריו: "לא למדתי שום שיעור", הוא ייסד את המגזין הראשון שלאחר המלחמה ששפתו ולנסית, Gorg (מערבולת בקטלאנית).

כשהרודנות של פרנקו הסתיימה, היה אנריק ולור חופשי להפיץ את דעותיו ועבודותיו הספרותיות. הוא כובד בפרסים רבים בתחום הבלשנות והספרות מכל החבלים דוברי הקטלאנית. במהלך שנות ה-90 היה ניסיון של ארגוני תרבות בוולנסיה להציע את ולור כמועמד לפרס נובל לספרות, ניסיון שנקטע עם מותו הפתאומי בשנת 2000. כיום קרויים על שמו של ולור רחובות, כיכרות, בתי ספר ואגודות בכל רחבי חבל ולנסיה.

עבודתו הבלשנית עריכה

עבודתו הבלשנית הראשונה הייתה בשבועון El Tio Cuc שבסיסו באליקנטה, שבועון שהיה כתוב בשפה הקטלאנית, אבל בכתיב ספרדי. עם זאת כלל ולור באותו הזמן שיעורי דקדוק וכתיב קטלאניים במאמריו. הוא תרם לפיתוח המילון הקטלאני-ולנסי-בלארי (כמילון קטלאני הכולל את כל הניבים) בניהולו של פרנססק דה בורז'ה מול (Francesc de Borja Moll), שכלל את מילון דרום ולנסיה. בדומה לקרלס סלבדור (Carles Salvador) וסנצ'יס גוארנר (Sanchis Guarner), הוא היה בין מקדמי העניין העיקריים בקביעת התקן של השפה הקטלאנית בחבל ולנסיה. ולור גרם להתפשטות כללי הדקדוק של השפה הקטלאנית כפי שנקבעו על ידי פומפאו פברה באמצעות ספרים כגון: Curs de la llengua valenciana (קורס בשפה הוולנסית, 1961), Millorem el llenguatge (משפרים את השפה, 1971) ו-Curso medio de gramática catalana referida especialmente al País Valenciano (קורס ביניים של דקדוק קטלאני עם התייחסות מיוחדת לחבל ולנסיה, 1973).

ב-1983 הוא הוציא לאור את La flexió verbal בספר זה הוא ניסה להכניס סדר בפעלים המיוחדים לניב הוולנסי. עבודתו הפכה למקור העיקרי לשימוש התקני בפעלים והיא כיום ספר לימוד הכרחי לתלמידים בחבל ולנסיה. יש לציין את אוסף המלים העשיר הנגזר מעבודותיו הספרותיות, במיוחד מה-rondalles המכיל אגדות ומילים ייחודיות מהמחוזות השונים של חבל ולנסיה.

עבודתו הספרותית עריכה

ספרו הידוע ביותר הוא האסופה Rondalles valencianes, שבה מופיעים 36 סיפורי עם ולנסיים. עבודות אחרות בסגנון דומה הן Narracions de la Foia de Castalla‏ (1953) ו-Meravelles i picardies‏ (19641970). את הרומן הראשון שלו L'ambició d'Aleix הוא החל לכתוב בין 1940 ל-1950, אך הוא שכתב את הספר מחדש לפני הוצאתו לאור ב-1960. ייתכן שעבודתו החשובה ביותר היא הטרילוגיה Cicle de Cassana המורכבת משלושה רומנים: Sense la terra promesa‏ (1960), Temps de batuda‏ (1983) ו-Enllà de l'horitzó‏ (1991). הטרילוגיה Cicle de Cassana נועדה לעורר מחדש את זכרן של השנים 19161939, תקופה שהדיקטטורה הצליחה להשכיח את מאורעותיה. ב-1982 הוא פרסם את La idea de l'emigrant.

קישורים חיצוניים עריכה