אנרי לה שטלייה
אנרי לואי לה שטלייה (בצרפתית: Henri Louis Le Châtelier; 8 באוקטובר 1850 – 17 בספטמבר 1936) היה כימאי צרפתי רב השפעה בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. הוא נודע בעיקר בשל עקרון לה שטלייה שניסח, המשמש את הכימאים כדי לחזות את התוצאה שתחול בשיווי משקל כימי במקרה של שינוי בתנאים (ריכוז, טמפרטורה או לחץ).
 | |
| לידה |
8 באוקטובר 1850 פריז, צרפת  |
|---|---|
| פטירה |
17 בספטמבר 1936 (בגיל 85) Miribel-les-Échelles, צרפת |
| ענף מדעי | כימיה |
| מקום מגורים | צרפת |
| מקום לימודים |
|
| מוסדות |
|
| תלמידי דוקטורט |
Nathalie Demassieux, Paul Frédéric Laffitte |
| פרסים והוקרה |
|
| צאצאים |
François Le Chatelier |
| מספר צאצאים |
7 |
| תרומות עיקריות | |
| ניסוח עקרון לה שטלייה | |
  | |
ביוגרפיה עריכה
בצעירותו עריכה
לה שטלייה נולד בפריז, בנו של המהנדס לואי (רוברט) לה שטלייה ואשתו לואיז דוראנד. אביו היה דמות בעלת השפעה בתעשייה הצרפתית, שהיה לו חלק חשוב בלידת תעשיית האלומיניום הצרפתית, הצגת שיטת מרטין-סימנס לתעשיית הפלדה והברזל, והקמת רשת הרכבות. לאביו של לה שטלייה הייתה השפעה גדולה על הקריירה של בנו.
ללה שטלייה היו אחות אחת (מארי) וארבעה אחים (לואי, אלפרד, ז'ורז' ואנדרה). אמו גידלה את הילדים לפי חוקים נוקשים וקפדניים שתוארו על ידי אנרי: "הורגלתי למשמעת קפדנית מאוד; היה זה הכרחי להתעורר בזמן, להתכונן לחובותיך ולשיעורים, לאכול את כל שהונח על צלחתך וכו'. כל חיי היה בי כבוד לחוק ולסדר. סדר הוא אחת מהצורות המושלמות של הציוויליזציה".
כאדם צעיר למד לה שטלייה בקולז' רולן בפריז. בגיל 19, לאחר שנה אחת בלבד של לימודי מתמטיקה מוגברים, הוא הלך בעקבות אביו ונרשם ללימודים באקול פוליטקניק הצרפתי, ב-25 באוקטובר 1869. כמו כל הסטודנטים של הפוליטכניון, גויס לה שטלייה בספטמבר 1870 בדרגת סגן משנה ולקח חלק במצור על פריז. לאחר שהשיג תוצאות מעולות בלימודיו הטכניים הוא החל ללמוד הנדסה באקול דה מינה ב-1871.
לה שטלייה נשא לאישה את ז'ניבר ניקולה, חברת המשפחה ואחות של ארבעה חבריו ללימודים באקול פוליטקניק. לזוג נולדו שבעה ילדים, ארבע בנות ושלושה בנים.
קריירה עריכה
למרות הכשרתו כמהנדס, ולמרות שהתעניין בבעיות תעשייתיות, בחר לה שטלייה ללמד כימיה במקום לעסוק בתעשייה. בשנת 1887, הוא מונה למרצה ראשי לכימיה במסלול המכינה באקול דה מינה. הוא ניסה להתקבל כמרצה לכימיה בפוליטכניון ב-1884, ושוב ב-1897, אך ללא הצלחה.
בקולז' דה פראנס ירש לה שטלייה את מקומו של שוצנברגר כראש המחלקה לכימיה אנאורגנית. לאחר מכן הוא לימד בסורבון, שם הוא ירש את אנרי מואסאן.
הנושאים שאותם לימד לה שטלייה בקולז' דה פראנס היו:
- תופעת הבעירה (1898)
- מדידת טמפרטורות גבוהות, תופעת ניתוק קשרים, שיווי משקל כימי (1898-1899)
- תכונות של סגסוגות מתכת (1899 - 1900)
- סגסוגות ברזל (1900 - 1901)
- שיטות כלליות של כימיה אנליטית (1901 - 1902)
- חוקים כלליים של כימיה אנליטית (1901 - 1902)
- חוקים כלליים של מכניקה כימית (1903)
- דו תחמוצת הצורן ותרכובותיה (1905 - 1906)
- יישומים מעשיים של עקרונות כימיה בסיסית (1906 - 1907)
- תכונות של מתכות ומספר סגסוגות (1907)
לאחר ארבעה ניסיונות כושלים (בשנים 1884, 1897, 1898 ו-1900), נבחר לה שטלייה לאקדמיה למדעים ב-1907.
עבודתו המדעית עריכה
בענף הכימיה ידוע אנרי לה שטלייה בעבודתו על עקרון שיווי המשקל הכימי (עקרון לה שטלייה) ועל ההשתנות של מסיסות מלחים בתמיסה אידיאלית. לה שטלייה פרסם כשלושים מאמרים בנושאים אלו בין השנים 1884 ו-1914. תוצאות מחקריו בתחום שיווי משקל כימי הוצגו בשנת 1885 באקדמיה למדעים בפריז.
לה שטלייה גם ערך מחקר מקיף במטלורגיה והיה אחד ממייסדי כתב העת "La revue de métallurgie" (סקירת המטלורגיה).
חלק מעבודתו של שטלייה הוקדש לתעשייה. לדוגמה, הוא היה מהנדס-יועץ עבור חברת מלט. תזת הדוקטורט שלו הוקדשה לצמנט: "ניסויים בהרכב של צמנט הידראולי". כמו כן פיתח כלי מדידה ואבטחת איכות לתעשיית הצמנט, כגון בקבוק לשטליה ומחט לשטליה.
משנתו הפוליטית עריכה
חזון מדעי של התעשייה היה אופייני למדענים ולמהנדסים של אותה התקופה. בגיליון הראשון בעיתון של שטלייה פורסם מאמר המתאר את דעותיו בנושא ("תפקיד המדע בתעשייה"), מאמר שדן בתאוריית הניהול המדעי של פ.וו טיילור. בשנת 1928 הוא פרסם את ספרו על טיילוריזם.
לה שטלייה היה שמרן מבחינה פוליטית. בשנת 1934 הוא פרסם את דעתו על חוק שבוע העבודה הצרפתי בן 40 השעות. בכל זאת, למרות אמונותיו האנטי-פרלמנטריות, הוא התרחק מהתנועות הפוליטיות של הימין הקיצוני.
פרסים עריכה
לה שטלייה זכה לתואר אביר לגיון הכבוד ב-1887, ב-1908 היה ל"קצין" במסדר, ב-1919 "אביר מפקד", ולבסוף הוענק לו התואר "קצין-אביר דגול" במאי 1927.
קישורים חיצוניים עריכה
- אנרי לה שטלייה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)