אנתוני דואל

סר אנתוני ג'יימס דואל (באנגלית: Sir Anthony James Dowell, נולד ב-16 בפברואר 1943) הוא רקדן בלט בריטי שפרש מעבודתו ומנהל אמנותי לשעבר של הבלט המלכותי. הוא מוכר ברבים כאחד מגדולי "הרקדנים האצילים" (danseurs nobles) של המאה ה-20.

אנתוני דואל
Anthony Dowell

אין תמונה חופשית
לידה	16 בפברואר 1943 (בן 81) לונדון, הממלכה המאוחדת
מקום לימודים	בית הספר המלכותי לבלט
פרסים והוקרה	מפקד במסדר האימפריה הבריטית פרס הריקוד הלאומי Knight Bachelor Queen Elizabeth II Coronation Award

ביוגרפיה

ילדות, נעורים ולימודים

דואל נולד בלונדון, שם החל את לימודי המחול בשנת 1948, בן חמש. מורתו הראשונה לבלט הייתה ג'ון המפשייר, שטיפחה את תלמידה הצעיר והחדירה בו את המשמעת ההכרחית לתלמידי בלט רציניים. כשמלאו לו עשר, נרשם לבית הספר לבלט של סדלר'ס וולס, ששכן אז בבארונס קורט, ונכנס למסלול הכשרה לצעירים המעוניינים בקריירה במחול. בשנת 1955 עבר בית הספר לווייט לודג', ריצ'מונד פארק, והיה לפנימייה. בית הספר שילב לימודים כלליים עם הכשרה מקצועית לבלט. בשנת 1956, כאשר ניתנה הרשאה מלכותית לבלט סדלר'ס וולס, שונה שמו של המוסד לבית הספר המלכותי לבלט. דואל המשיך את הכשרתו שם, ואת שלוש השנים האחרונות של מסלול לימודיו עשה בסטודיו בבארונס קורט. הוא התבלט כסטודנט מצטיין, שבורך במבנה גוף בעל פרופורציות מושלמות ובמזג המתאים לקשיים הכרוכים באימון יום-יומי. בהדרגה פיתח טכניקה קלאסית, שהצטיינה בשליטה, בהקפדה על ניקיון קווים וברגישות מוזיקלית. עם השלמת לימודיו ב-1960, התקבל מיד לבלט האופרה המלכותית, קובנט גארדן. לאחר שנה של ריקוד עם להקה זו, הוזמן להצטרף לבלט המלכותי.

קריירה כרקדן

בין הראשונים שעמדו על כישרונו של דואל היה הרקדן הדני אריק ברון. ככוריאוגרף אורח בבלט המלכותי, נתן לדואל וריאציית סולו מבריקה בבימוי שלו משנת 1962 ל"מחול השישה" המפורסם מתוך הבלט "נאפולי" של אוגוסט בורנונביל. מכאן ואילך, אי אפשרהה עוד להתעלם מכישרונו של דואל וממיומנותו יוצאת הדופן. ב-1964 בחר בו פרדריק אשטון, הכוריאוגרף הראשי של הלהקה, ליצירת תפקיד אוברון בבלט "החלום" לפי חלום ליל קיץ של שייקספיר. הודות לטכניקה המהירה ככספית ולקו הנקי מדופי שלו, ניכס דואל את התפקיד לעצמו וביסס את עצמו בדרגה העליונה של הרקדנים הגברים בלהקה. כשרקד לצלילי ה"נוקטורן" המלודי של מנדלסון עם אנטואנט סיבלי כטיטניה, עשה את הצעדים הראשונים ביצירת מה שהיה לשותפות אגדית, רבת-שנים, שהתחזקה הודות לתואם בהופעתם החיצונית, שניהם דקי גו, בלונדיניים ומקרינים טוהר קלאסי. ב-1965 לוהק דואל בבלט "מונוטונים" האלגנטי והרוגע של אשטון, ואחר לתפקיד בנווליו העליז והמתרברב בהפקה ההיסטורית של קנת מקמילן ל"רומיאו ויוליה".

כשדואל קודם לדרגת רקדן ראשי ב-1966, הוא היה כבר נציג הסגנון האנגלי הקלאסי במיטבו: רגוע, לירי, אריסטוקרטי ומאופק. אם תפקיד אוברון העטה עליו מידה של זוהר מגי, הרי חוויית העבודה עם אנטוני טיודור ב-1967, על התפקיד הראשי של "משחק הצללים", העמיקה במידה ניכרת את ההבעה הדרמטית שלו. לאחר זאת יצר תפקידים דרמטיים בבלטים של אשטון, מקמילן ואחרים. בין החשובים ביותר היו טרויט ב"וריאציות אניגמה" של אשטון (1968), דה גרייה ב"קורות מנון" של מקמילן (1974), (1974), ובלייב ב"חודש בכפר" של אשטון (1976). הרפרטואר הקלאסי, הופיע דואל בתפקידים של בני אצולה בז'יזל, אגם הברבורים, היפהפייה הנרדמת ומפצח האגוזים. הוא רקד בתפקידים קלילים יותר בנערה הסוררת של אשטון, משחק הקלפים של ז'ורז' בלנשין ו"Varii Capricci" שבו חגג אשטון, ב-1983, את השותפות הממושכת עם סיבלי. דואל קצר שבחים גם על הלהט והמוזיקליות שהביא לתפקידים הראשיים ב"סינדרלה", "דפניס וכלואה" ו"וריאציות סימפוניות" של אשטון, בבלטים של מקמילן לשיר על הארץ ורומיאו ויוליה, ב"מחולות בכנס" ו"בלילה" של ג'רום רובינס ובאגון של בלנשין.

בראשית שנות ה-70', החל דואל לעסוק בפעילויות שלא בתחום הבלט. הוא ניסה את כוחו בעיצוב תלבושות ויצר תלבושות הופעה לעצמו ולסיבלי ב"הרהורים" מתוך הבלט "תאיס" של אשטון ולרקדנים ב"פאוואן" של מקמילן, בפה דה דה מתוך צ'ייקובסקי וב"סימפוניה בדו" של בלנשין, וכן "בלילה" של ג'רום רובינס. כמו כן החל לתור אחר הזדמנויות מעבר לקובנט גארדן. בין 1978 ל=1980, יצא לחופשה ללא תשלום מן הבלט המלכותי כדי לרקוד כאמן אורח עם תיאטרון הבלט האמריקאי בניו יורק. שם הוסיף את סולור בהביידרה ואת בזיליו ב"דון קישוט" לרשימת התפקידים הראשיים שרקד. לצד התנסות באתגר שברפרטואר חדש, רקד כבן-זוגן של כוכבות מזהירות כנטליה מאקארובה באגם הברבורים וג'לסי קרקלנד ב"רומיאו ויוליה". לאחר פרישתו הרשמית מן הבלט המלכותי ב-1984, המשיך להופיע מדי פעם עד שנות החמישים לחייו ויצר תפקידים ב"חלומות חורף" של מקמילן ב-1991 ובהפקה של פיטר רייט ל"מפצח האגוזים" ב-1999.

תפקידים שיצר

דואל יצר במהלך הקריירה הארוכה שלו מספר רב של תפקידים, בהם:

• "החלום", 1964, כוריאוגרפיה מאת פרדריק אשטון, מוזיקה מאת מנדלסון, עיבוד של ג'ון לנצ'ברי. תפקיד: אוברון, עם אנטואנט סיבלי כטיטניה.
• "מונוטונים", 1965, (בהמשך נודע כ"מונוטונים II") כוריאוגרפיה מאת פרדריק אשטון, מוזיקה מאת אריק סאטי, תזמור של קלוד דביסי ורולאן מנואל. תפקיד: "פה דה טרואה" עם ויויאן לוריין ורוברט מיד
• רומיאו ויוליה, 1965, מוזיקה מאת סרגיי פרוקופייב. תפקיד: בנווליו.
• "משחק צללים", 1967, כוריאוגרפיה מאת אנטוני טיודור, מוזיקה מאת שארל קקלה. תפקיד: "הנער מדובלל השיער".
• "ג'אז קאלנדר", 1968, כוריאוגרפיה מאת פרדריק אשטון, מוזיקה מאת ריצ'רד רודני בנט. תפקיד: "יום שלישי", "פה דה טרואה" עפ מרל פארק ורוברט מיד0
• "וריאציות אניגמה", 1968, כוריאוגרפיה מאת פרדריק אשטון, מוזיקה מאת אדוארד אלגר. תפקיד: ארתור טרויט גריפית' (טרויט), האדריכל של מלוורן וידיד קרוב
• "אנסטסיה", 1971, (גרסה בשלוש מערכות), כוריאוגרפיה מאת קנת מקמילן, מוזיקה מאת צ'ייקובסקי ובוהוסלב מרטינו עם מוזיקה אלקטרונית מאת פריץ וינקל ורודיגר ריפר. תפקיד: פה דה דה עם אנטואנט סיבלי כבלרינה מטילדה קצ'שינסקאיה
• "מדיטציה מתוך תאיס", 1972, כוריאוגרפיה מאת פרדריק אשטון, מוזיקה מאת ז'יל מאסנה. תפקיד: "פה דה דה" עם אנטואנט סיבלי
• "טריאד", 1972, כוריאוגרפיה מאת קנת מקמילן, מוזיקה מאת סרגיי פרוקופייב. תפקיד: "אח בכור", עם ויין אגלינג כאח הצעיר ואנטואנט סיבלי כאהובתם.
• "סיפורה של מאנון", 1974, כריאוגרפיה מאת קנת מקמילן, מוזיקה מאת מאסנה, עיבוד של לייטון לוקאס עם הילדה גראונט. תפקיד: דה גרייה, סטודנט, עם אנטואנט סיבלי כמאנון
• "ארבעה קטעים של שומאן", 1975. כוריאוגרפיה מאת הנס ואן מאנן, מוזיקה מאת רוברט שומאן. תפקיד: רקדן ראשי
• "ארבע העונות", 1975. כוריאוגרפיה מאת קנת מקמילן, מוזיקה מאת ג'וזפה ורדי. תפקיד: סתיו
• "חודש בכפר", 1976. כוריאוגרפיה מאת פרדריק אשטון, מוזיקה מאת פרדריק שופן, עיבוד של ג'ון לנצ'ברי. תפקיד: בלייב, המחנך של קוליה, עם לין סימור כנטליה פטרובנה
• "סופירס", 1980, כוריאוגרפיה מאת פרדריק אשטון, מוזיקה מאת אדוארד אלגר. תפקיד: "פה דה דה" עם אנטואנט סיבלי
• הביידרה, 1980, כוריאוגרפיה את נטליה מאקארובה בעקבות מריוס פטיפה, מוזיקה מאת לודוויג מינקוס. תפקיד: סולור
• "הסערה", 1982, כוריאוגרפיה מאת רודולף נורייב, מוזיקה מאת צ'ייקובסקי, עיבוד של ג'ון לנצ'ברי. תפקיד: פרוספרו.
• הזמיר (סטרווינסקי), 1982, כוריאוגרפיה מאת פרדריק אשטון, מוזיקה מאת איגור סטרווינסקי. תפקיד: הדייג, עם נטליה מאקארובה כזמיר
• "Varii Capricci", ‏ 1983, כוריאוגרפיה מאת פרדריק אשטון, מוזיקה מאת ויליאם וולטון. תפקיד: לו סטרניירו, ג'יגולו, עם אנטואנט סיבלי כלקוחה שלו.
• "נסיך הפגודות", 1989,, כוריאוגרפיה מאת קנת מקמילן, מוזיקה מאת בנג'מין בריטן. תפקיד: הקיסר
• "חלומות חורף", 1991, כוריאוגרפיה מאת קנת מקמילן, מוזיקה מאת צ'ייקובסקי, עיבוד של פיליפ גאמון, מוזיקה רוסית מסורתית מעובדת להרכב גיטרות על ידי תומאס הרטמן. תפקיד: קוליגין, הבעל הנבגד, עם דארסי בוסל בתפקיד מאשה
• "שירת הימאי הישיש", 1994, הפקת טלוויזיה של ה-BBC בשביל "ריקוד למצלמה", כוריאוגרפיה מאת ויל טאקט. תפקיד: הימאי
• מפצח האגוזים, 1999, הפקה: פיטר רייט, מוזיקה מאת צ'ייקובסקי. תפקיד: הר דרוסלמאייר

קישורים חיצוניים

• אתר "סטארקווסט", מחו, ביוגרפיה של אנתוני דואל
• בלט האופרה המלכותית, קובנט גארדן, ביוגרפיה של דואל
• אמריקן תיאטרון בלט, ביוגרפיה של דואל