האנשה
האנשה (בלעז: אנתרופומורפיזם) היא ייחוס תכונות אנושיות למי שאינו אדם (בעלי-חיים, חפצים דוממים, איתני הטבע, אלים וכן הלאה). האנשה משמשת לעיתים קרובות כאמצעי פיגורטיבי בשירה ובפרוזה או בסלנג יומיומי.
שימוש בהאנשהעריכה
בדיבור ובכתיבה, האנשה יכולה לבוא לידי ביטוי באמצעים שונים:
במיתולוגיה ובדתעריכה
בדתות ובמיתולוגיות עתיקות רבות, שהידועה בהן היא המיתולוגיה היוונית, ניתנו לאלים השונים תכונות אנושיות רבות, ביניהן רגשות כגון אהבה, שנאה וקנאה. האלים מיוצגים לעיתים קרובות כבעלי גוף אנושי.
בדתות ובמיתולוגיות רבות מוצגים בעלי חיים כיצורים חיים, שבהן חלקן הופכות למפלצות וליצורים התופסים מקום נרחב בדתות השונות, כמו גוף העולם (המוצג כשחיות מחזיקות אותו בדתות רבות).
בספרותעריכה
בפרוזה נעשה בהאנשה שימוש מורכב יותר מאשר בשפת היומיום או בשירה. במסגרת זו הופך החפץ, החיה, או המושג המואנש לדמות של ממש בסיפור, לעיתים אף הדמות המרכזית. האנשה מסוג זה נפוצה במספר ז'אנרים ספרותיים. בספרות ילדים נעשה שימוש כה נרחב בהאנשת בעלי חיים ('פו הדב', 'גבעת ווטרשיפ' ורבים אחרים) עד כי חיות מואנשות הפכו כמעט למרכיב סטנדרטי בז'אנר זה.
גם בז'אנר הפנטזיה נעשה שימוש רב בהאנשה, בדרך כלל כתוצאה של קסם. במסגרת ז'אנר זה נעשו מספר ניסיונות בהאנשה של מושגים מופשטים: הסופר טרי פראצ'ט כלל בסדרת ספרי 'עולם הדיסק' מספר דמויות מואנשות, שהידועה בהם היא דמות המוות; הסופר פירס אנתוני פרסם סדרת ספרים העוסקת בהתגלמויות האנושיות של מוות, טבע, זמן, מלחמה, גורל, טוב ורע; וגם ניל גיימן האניש מושגים מופשטים כגון 'חלום' ו'תשוקה' בסדרת ספרי הקומיקס 'סנדמן'. בנוסף, רוב הסרטים המצוירים של חברת וולט דיסני מציגים חיות מואנשות (רובין הוד למשל). בסדרת האנימציה הנה היא! דמויות ראשיות הם חיות דמויי אדם וזה מנוצל להעברת מסר נגד דעות קדומות.
השימוש בהאנשה היא דרך נפוצה בכתיבה הפוליטית או הסאטירית. במקרה זה משמשות הדמויות המואנשות כדרך לייצוג דמויות סטראוטיפיות, המתייחסות לסוג מסוים או לשכבה מסוימת של בני אדם. דוגמה בולטת לכתיבה מסוג זה היא ספרו של ג'ורג' אורוול 'חוות החיות', המהווה משל פוליטי. בתחום ספרי בילוש, לאוני סוואן פרסמה מספר ספרים בהם כבש הוא הדמות הראשית ומפענח את הרצח.
בנוסף לשימושים אלו בהאנשה בז'אנרים שונים, משמשת ההאנשה לעיתים להעתקת נקודת התצפית בסיפור, על ידי הצגתו מפיה של חיה או חפץ דומם. טכניקה זו מנוצלת, למשל, בספרו של פול אוסטר, 'טימבוקטו'.
דוגמה בולטת להאנשה בסיפורת העברית היא הכלב בלק, גיבור המשנה של הרומן "תמול שלשום" מאת ש"י עגנון.
סם מקברטני ודניאלה קולוט מנצלים טכניקה זו להעברת מסר חינוכי בספרי הילדים שכתבו.
מופעים מואנשים בעולם החיעריכה
מופעים רבים בעולם הטבע, ובפרט בעולם החי, מפורשים באופן אינטואיטיבי כמעידים על תכונות אנושיות של נושאיהם.
-
-
-
עופות שעיניהם בקדמת הראש כמו למשל תנשמת לבנה נדמים כחיות אנושיות ואף אינטליגנטיות
.jpg)
ראו גםעריכה
קישורים חיצונייםעריכה
- הגשמת האלוהות, דף שער בספרייה הלאומית
