אסתר פאנוס

אסתר פאנוסערבית: إستر فانوس, המוכרת גם בשם אסתר פהמי ויצא (בערבית: إستر فهمي ويصا; 19 בפברואר 1895, אסיוט, מצרים - 28 באוגוסט 1990, אלכסנדריה) הייתה פמיניסטית נוצרית מצרית. חברה מייסדת באגודת הנשים החדשה, עזרה להקים את הוועד המרכזי לנשים של מפלגת אל-ופד ב-1920.

אסתר פאנוס
إستر فانوس
EsterFanous.jpg
לידה 19 בפברואר 1895
אסיוט, מצרים עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 28 באוגוסט 1990 (בגיל 95)
אלכסנדריה
מדינה מצריםמצרים  מצרים
כינויים נוספים אסתר פהמי ויצא
פעילות בולטת פעילה פוליטית וחברתית, פמיניסטית
ידועה בשל פעילות פוליטית וחברתית, קידום מעמד הנשים במצרים
מקצוע פוליטיקאית, סופרג'יסטית, פעילת זכויות נשים עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה אל-ופד
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

פאנוס הייתה בתו של אח'נוח' פאנוס ובלסם ויצא. אביה היה מנהיג המפלגה הקופטית במצרים ואמה הייתה אחת מן התלמידות הראשונות בבית הספר הפרסביטריאני לבנות.[1] לאווירה הלאומית והדתית השולטת בבית הוריה הייתה השפעה רבה על אישיותה. בשנת 1913 התחתנה עם פהמי בּכּ ויצא (לאחר נישואיה הייתה ידועה כ"אסתר פהמי ויצא"). כאשר עורך הדין המפורסם, מכראם עוביד, ידיד משפחתם, ביקר בביתה, נודע לאסתר פאנוס כי סעד זע'לול פאשה מתעתד לנסוע לאנגליה בדרישה להסיר את המנדט הבריטי מעל מצרים. היא החליטה אז להצטרף לתנועת ההתקוממות נגד הקולוניאליזם הבריטי שפעלה בשנת 1919.[2]

לאחר ההפגנות ברחבי מצרים ובעקבות ירי הבריטים במפגינים, כתבה פאנוס לנשיא האמריקאי וודרו וילסון: "ארבעה אנשים נשלחו למאבק זה" (כוונתה לסעד זע'לול ולחבריו), "אם יש בכך צורך, נשלח 400, או אולי 4000, או ארבעה מיליונים כדי לשחרר את הקודמים... זקנים יזכו שוב בכוחם, גברים הם אמיצים ונשים הן נועזות".

פאנוס נסעה לקהיר כדי להיפגש עם צאפיה זע'לול, אשר הציעה את חתימתן של שלוש נשים על המסר המיועד לנשיא וילסון. מאות נשים נאספו כדי לחתום על הודעה זו ולהגיש את התנגדותן.

ב-1923, יחד עם הודא שעראווי, החליטה אסתר פאנוס להקים ועדה המייצגת את נשות מצרים במשותף עם מפלגת אל-ופד. בכנסיית סנט מארק קיימו הנשים מפגש שבו הודא שעראווי הייתה מועמדת כיושבת ראש ונבוויה מוסא, וחידה ח'ולוצי, סאיזה נבראווי ואסתר פאנוס הוצעו כסגנות.[3][4]

במארס 1923 הקימה פאנוס יחד עם נשים אחרות את "האיחוד הפמיניסטי המצרי" כדי לשפר את רמת הנשים בתחום הספרות והחברה ולקדם אותן כך שיזכו לקבל יחס שווה לגברים. היא הייתה מעורבת באיגודים אחרים, כגון אגודת הנשים הצעירות, אגודת העובדים של מצרים וכן עמותות אחרות.

אסתר פאנוס הייתה ידועה בביקורת הנוקבת נגד המעורבות המערבית במצרים. היא כתבה מכתבים רבים בהם הביעה התמרמרות וביקורת, והובילה מאבקים צרכניים שונים כדי לערער את היציבות שהושגה על חשבון האזרחים המצריים.[5]

אסתר פאנוס נפטרה באוגוסט 1990, והותירה אחריה השפעה משמעותית על האחדות הלאומית ועל המאבק לשחרורן של נשים מצריות .

לקריאה נוספתעריכה

  • Hanna Fahmy Wissa, Assiout: the saga of an Egyptian family, Book Guild, 2000

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Beth Baron, "Nile mother: Lilian Trasher and the orphans of Egypt", in: Barbara Reeves-Ellington, Kathryn Kish Sklar, Connie A. Shemo, Competing Kingdoms: Women, Mission, Nation, and the American Protestant Empire, 1812–1960, Duke University Press, 2009, p. 246.
  2. ^ למעי אל-מטיעי, אלמנך הגברים והנשים של מצרים, דאר א-שורוק 2003, עמ' 23–24 (בערבית).
  3. ^ Yunan Labib Rizk, "Egyptian women make their mark", Al-Ahram Weekly, 11-17 May 2000 Issue No. 481.
  4. ^ אלמנך הגברים והנשים של מצרים, עמ' 26.
  5. ^ Nancy Reynolds, A City Consumed: Urban Commerce, the Cairo Fire, and the Politics of Decolonization in Egypt, Stanford University Press, 2012, pp. 78-82.