אפיגרפיה
אֶפִּיגְרַפְיָה (ביוונית: επιγραφή, "כתובת") הוא ענף במדע הארכאולוגיה העוסק במיון ובחקר של כתובות ותחריטי סימנים ואותיות על גבי אבן, מתכת, חרס וחומרים דומים. תחום זה נבדל מתחומי המחקר של כתבי יד עתיקים, שנכתבו בדיו על נייר, גוויל, קלף או פפירוס, תחומים הנקראים "פפירולוגיה" ו"פלאוגרפיה". ענף האפיגרפיה מהווה את אחד מעמודי היסוד של המחקר הארכאולוגי המודרני.
האפיגרפיה עוסקת הן בחקר בלשני של הכתוב והן בניתוח כתובות אלו כמסמכים המעידים על אירועים היסטוריים ועל חיי התרבות בתקופות קדומות.
מדע האפיגרפיה החל להתפתח במאה ה-16. בראשיתו, הוא התמקד בכתובות בשפה הלטינית. בין חשובי החוקרים בתחום זה ניתן למנות את וילהלם הנצן, בארטלומיו בורגסי, ותאודור מומזן. האחרון היה היוזם של קורפוס הכתובות הלטיניות (Corpus Inscriptionum Latinarum) – אוסף רב כרכים שהחל לצאת לאור בגרמניה בשנת 1863, שמכיל את כל הכתובות הלטיניות הידועות, ומקבצן לעבודה אחת. עד היום יצאו כ-20 כרכים, המכילים כ-180,000 כתובות מעובדות, מנותחות ומתורגמות. בתגובה לפרויקט גרמני זה, יזמה האקדמיה הצרפתית (אנ') את קורפוס הכתובות השמיות.
ענף ארכאולוגי הקשור לאפיגרפיה הוא הנומיסמטיקה, העוסק בחקר המטבעות.
ספרים המאגדים כתובות עריכה
- אוסף הכתובות הלאטיניות (בלטינית: Corpus Inscriptionum Latinarum, קיצור: CIL) – אוסף רב כרכים שהחל לצאת לאור בגרמניה בשנת 1863 בעריכת תאודור מומזן, שמכיל את כל הכתובות הלטיניות הידועות, ומקבצן לעבודה אחת. עד היום יצאו כ-20 כרכים, המכילים כ-180,000 כתובות מעובדות, מנותחות ומתורגמות.
- כתובות נבחרות בלטינית (בלטינית: Inscriptiones Latinae Selectae, קיצור: ILS) - אוסף כתובות בלטינית בעל שלושה כרכים שנערך על ידי הרמן דסאו. העבודה פורסמה בשלושה חלקים בשנים 1892–1916.
- השנה האפיגרפית (בצרפתית: L'Année épigraphique, קיצור: AE) - אוסף כתובות בלטינית ויוונית היוצא לאור כל שנה בצרפתית.
- Roman Military Diplomas (בעברית: "דיפלומות צבאיות רומאיות", ובקיצור: RMD) הוא אוסף של דיפלומות צבאיות רומאיות, הכולל את כל הדיפלומות צבאיות רומאיות שפורסמו משנת 1955. עד היום פורסמו 5 כרכים בעריכתם של מרגרט רוקסן ופול הולדר, הכוללים למעלה מ-470 דיפלומות.
- אוסף הכתובות השמיות (בלטינית: Corpus Inscriptionum Semiticarum, קיצור: CIS) – אוסף אלפי כתובות בשפות שמיות (פיניקית, ארמית, חמיירית, שבאית ועוד שפות ערביות קדומות).
- רפרטואר הכתובות השמיות (בצרפתית: Répertoire d'Épigraphie Sémitique, קיצור: RÉS) – אוסף לא ממוין של כתובות בשפות שמיות שונות, שלא התפרסמו ב־CIS, כולל כתובות עבריות.
- כתובות כנעניות וארמיות (בגרמנית: Kanaanäische und Aramäische Inschriften, קיצור: KAI) – אוסף מצומצם של כ־300 כתובות בשפות שמיות צפון־מערביות (פיניקית, מואבית, עמונית, עברית וארמית לניביה), המהווה סטנדרט לציטוט כתובות בשפות אלה.
- אוסף הכתובות של יודיאה-פלשתינה (בלטינית: Corpus Inscriptionum Iudaeae Palaestinae, קיצור: CIIP) – קורפוס שמטרתו לתעד את כל הכתובות המתוארכות בין המאה הרביעית לפני הספירה ועד למאה השביעית לספירה בשפות שונות, שהתגלו בשטח ישראל (למעט השומרון והגולן מטעמים פוליטיים).
לקריאה נוספת עריכה
- האנציקלופדיה העברית, הוצאת ספרית פועלים, 1988:
- כרך ה', הערך אפיגרפיה, עמ' 188.
- כרך כ', הערך כתובות, עמ' 1108–1109.
קישורים חיצוניים עריכה
- מאגר מקיף של כתובות לטיניות, זמין לחיפוש
- אפיגרפיה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
כתובות, דף שער בספרייה הלאומית
