אצבע

חלק בכף היד או כף הרגל של דו-חיים, זוחלים עופות ויונקים

אֶצְבַּע היא חלק בכף היד או בכף הרגל (בה בעברית הן נקראות "בהונות") של דו-חיים, זוחלים עופות ויונקים. האצבע מסתיימת בחיפוי קרני הקרוי ציפורן. העור בקצות האצבעות מחורץ על ידי טביעות אצבעות, אשר שונות מאדם לאדם ואין שני אנשים בעלי טביעת אצבעות זהה.

אצבע
שיוך גוף של ייצורים חיים, גפיים, מבנה אנטומי עריכת הנתון בוויקינתונים
תיאור ב האנציקלופדיה הסובייטית הגדולה (1926–1947) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מספר האצבעות

עריכה

המונח באנטומיה המונה את מספר האצבעות בבעלי חיים מפותחים נקרא דקטיליה. למינים שונים של בעלי חוליות החיים על היבשה, יש מספר שונה של אצבעות בגפיהם. אולם, כמעט שאינם קיימים מינים שיש להם יותר מחמש ופרטים מוטנטים, שיש להם יותר מחמש, נדירים אף הם. במינים בהם יש פחות מחמש אצבעות בחלק או בכל הגפיים יש סימנים להתנוונותן במהלך האבולוציה. כך, למשל, אצל הסוס, חלק מהאצבעות התנוונו והשאר התחזקו. כך גם בוהן חתול הבית נעלמה, בניגוד לאגודלו ויש לו חמש אצבעות בכל אחת מגפיו הקדמיות וארבע בכל אחת מהאחוריות. בבני אדם הנורמה היא פנטדקטיליה המונה 5 אצבעות בכל גפה. אולם במקרים מסוימים עקב מחלות תורשתיות עלולות להופיע יותר מחמש אצבעות (פולידקטיליה) או פחות (אוליגודקטיליה), או מצב בו הולד יוצא לעולם כאשר שתי אצבעות שלו בכף היד, או בכף הרגל לא נפרדו ונותרו מחוברות, מצב המכונה סינדקטיליה.

התפתחות האצבעות

עריכה

לכל בעלי החוליות היבשתיים יש אצבעות, וכל האצבעות של הדו-חיים, הזוחלים, היונקים והעופות המודרניים התפתחו ממינים קדומים יותר להם היו חמש אצבעות[1].

האצבעות הקדומות ביותר שנמצאו, אותרו על גבי מאובן דג שהשתמר היטב מלפני 380 מיליון שנים, ואלו היו אצבעות מקבילות לאצבעות המוכרות לנו מימינו, אולם האצבעות לא היו נפרדות זו מזו אלא היו צמודות בתוך הסנפיר. לדג היו עצמות סנפיר דקות בהמשך לעצמות האצבעות שישנם לחולייתנים בני ימינו, ועצמות סנפיר אלו נאבדו במהלך האבולוציה, בשלב מסוים של היציאה מין הים אל היבשה[1].

חוקרים מעריכים שלאצבעות היה יתרון אבולוציוני כבר בתוך המים, מכיוון שסייע לדג בתנועה, ולמשל, לאפשר לו לדדות במים רדודים ואולי אפילו לצלוח הליכה קצרה על היבשה[1].

בהמשך התפתחותם של המינים, כאשר החלה העלייה ההדרגתית אל היבשה, התפתחו בהדרגה גפיים המתאימות יותר להליכה מאשר לשחייה, והתפתחות זו השפיעה גם על התאמתן של האצבעות[1].

אצבעות האדם

עריכה
 עמוד ראשי
ראו גם – אצבעות כף הרגל

האדם הוא בין המינים להם שליטה בולטת במיוחד באצבעות. האדם השכיל לתרגם שליטה זו למגוון יתרונות מול בעלי החיים, כמו יצירת כלים ובהמשך אף כתיבה ואומנות[1].

אצבעות כף היד האנושית ושימושיהן

עריכה
 
אצבעות היד משמשות לאחיזה

היד משמשת לאחיזה, ושליטה מבוקרת באצבעות היא אחד המאפיינים של האדם.

  • אגודל – האצבע העבה. מיקומו של האגודל כאצבע נגדית לשאר האצבעות הוא המאפשר לאדם לתפוס חפצים ולהשתמש בכלים עדינים.
  • אצבע מורה – האצבע המשמשת להצבעה על כיוון או להצבעה על פריט מסוים, ולכן היא נקראת כך.
  • אמה – האצבע הארוכה ביותר.
  • קמיצה – נהוג לענוד טבעת נישואין על אצבע זו, ביד שמאל או ביד ימין (תלוי בתרבות).
  • זרת – מכונה גם קוטן. על אצבע זו ידועה אמרתו של רחבעם ”קָטָנִּי עָבָה מִמָּתְנֵי אָבִי” (מלכים א', י"ב, י').

באנטומיה, נהוגה גם ההתייחסות לאצבעות כ"ראשונה", "שנייה" וכן הלאה עד "חמישית", כאשר האגודל או הבוהן הגדולה הן האצבע הראשונה והזרת או הבוהן הקטנה הן האצבע החמישית.

 
צילום רנטגן של כף יד שמאלית בת שש אצבעות של ילד בן 10, שנולד עם פולידקטיליה.

מידות האצבעות

עריכה

הפרש אורכי האצבעות נותן אינדיקציה לרמות ההורמון אסטרוגן, שהיו בדמה של האם בזמן ההריון.

לפי מחקר סטטיסטי שנערך בקוריאה הדרומית, בגברים ככל שהאצבע המורה קצרה יותר יחסית לקמיצה, הפין ארוך יותר[2].

אצבעות בתרבות האנושית

עריכה

תקשורת באמצעות אצבעות

עריכה
 
שימוש באצבע מורה לשם מיקוד תשומת הלב של הזולת.
 
שימוש בסימני אצבעות מוסכמים לצורך תקשורת בין צוללנים מתחת לפני המים.

שפת סימנים של חרשים היא שפה טבעית העושה שימוש, בין השאר, בסימני אצבעות.

גם בקרב השומעים קיים רפרטואר נרחב של תנועות ומחוות אצבעות לשם תקשורת, על פי מוסכמות תרבותיות. דוגמאות:

  • זקיפת אגודל מסמלת אישור בתרבויות רבות בעולם או כדרך לסימון אהבתי.(וריאציה נוספת לתנועה זו, היא עשיית עיגול באמצעות האגודל ואצבע המורה, תוך זקיפת 3 האצבעות הנותרות, תנועה, המנבה לחקות את המילה o.k) באחרות היא מהווה תנועה מגונה .
  • במדינות רבות נעשה שימוש באצבע או באגודל כסימן מוסכם לעצירת טרמפ.
  • זקיפת האגודל והפניית חלקו הפנימי כלפי מישהו משמעותו העדר יחסי שלו עמו "ברוגז", לעומת זאת זקיפת הזקרת לעברו של מישהו משמעותה הזמנה לפיוס.
  • עשיית עיגול על ידי האגודל והאצבע מול מישהו, משמעותה כי עושה המחווה חושב על אותו אדם שהוא משול לאפס.
  • האצבע הסמוכה לאגודל מכונה גם האצבע המורה או הרומזת, שכן משמשת להצבעה ולרמיזה. הצבעה היא הושטת היד והאצבע קדימה, כלפי חוץ, כדי לסמן דבר מה, או קיפול הזרוע במרפק והושטת האצבע כלפי מעלה כדי לבקש רשות דיבור. רמיזה היא הפניית הזרוע כלפי פנים, אל גוף הדובר, תוך תנועות קיפול חוזרות של האצבע, כדי לרמוז לאדם אחר להתקרב אליו. תנועה זו נחשבת מעליבה בתרבויות מסוימות. עם זאת הצבעה של דובר על עצמו, עשויה לעיתים להעשות גם באמצעות האגודל.
  • אצבע משולשת – מחווה גסה להבעת זילזול ובוז, באמצעות האצבע האמצעית (אמה). זקירת האמה משמשת להעברת מסר של זלזול כלפי אדם או נושא מסוים. בעיתונות העברית נהוג לכנות אחת מצורות זקירה זו בשם "תנועה מגונה", "אצבע משולשת" או "תנועה מזרחית מגונה" (הביטוי האחרון הפך לנפוץ פחות עם הזמן).
  • א פֿייגיידיש תאנה) – אגודל מכוסה על ידי כל האצבעות, מסמל שלא תזכה לקבל ממני כלום, כפי הנראה נסיום לדמות את אבר המין הנקבי, שנחשב בתרבויות הפגאניות כמסלק רוחות, פרשנות שאפשרית ביותר לאור העובדה שהביטוי הלועזי לתאנה (פג) משמש גם כינוי לאבר המין הנשי.
  • החזקת אצבעות (מחווה של הנחת אצבע אחת על האחרת וכיפופה קלות) - מהווה מחווה של איחולים למזל, או להצלחה
  • הנפת היד עם פריסה של חמשת האצבעות, המהווה חיקוי לנועת החמסה, נחשבת לאמצעי הגנה בפני עין רעה
  • פתיחת האצבע המורה לצד שמאל והאמה לצד ימין, באופן שמדמה את האות וי, נחשבת לסימן ניצחון (ויקטורי). בבריטניה לעומ"ז הצמדת האמה והאצבע המורה נחשבת לתנועת התגרות. הנפת האצבע המורה והאמה מאחורי ראשו של מישהו בעת צילום תמונה, כשהוא אינו מודע לכך נחשבת לצורת הומור ומכונה בעברית "קרניים"
  • זקיפה הזרת והאצבע המורה תוך כיפוף הקמיצה והאמה נחשבת לסמל הרוק, לעומת זאת במדינות הלטיניות עשיית תנועה כזו מול פניו של גבר, נחשבת להתגרות, מכיוון שמשמעות הדבר שרעייתו בוגדת בו והוא "מקורנן"
  • הצבעה על הרקה תוך סיבוב האצבע מול מישהו נחשבת לאמירה כי הוא אינו שפוי.
  • נקישה נשנית של האגודל באצבע המורה, האמה והקמיצה כאשר הן צמודות בתנועות של פתיחה וסגירה, משמעותן כי מישהו מרבה בדברים, או שהוא מדבר דברי הבל.
  • הרמת האמות, אצבע האמה והאצבע המורה בכל יד תוך הצמדתן וכיפופן של האצבעות הללו באופן חוזר וסימולטני מסמלת מירכאות והמשמעות היא שהאדם אומר את הדברים בלשון סגי נהור
  • קימוץ האצבעות לאגרוף והנפתו בפני מישהו, נחשבת לאיום, או הודאה בתחושות תוקפניות כלפיו (לעומת זאת הנפת אגרוף סגור, שלא כלפי מישהו מסוים יכולה לסמל הצלחה ולחלופין אמירה "יש לי כוח"). העברת האצבע המורה, או תנועה של חיקוי פעולת הירי, באמצעות האגודל והאצבע המורה לעברו של מישהו, כאשר 3 האצבעות הנותרות מכווצות וסגורות הן מחוות בעלות משמעות זהה, עם זאת, חיקוי תנועה של ירייה האצבע מוצמדת לרקתו של מבצע התנועה משמעותה תסכול, קושי וחוסר שביעות רצון. במקרים מסוימים היא אף עשויה להיות הודאה ברצון להתאבד
  • זקיפה האצבע המורה ונענוע שלה משמאל לימין נחשבת לסימן בינלאומי של שלילה
  • זקיפת האצבעות תוך מפגש בין הכריות שלהן והנפתו מול פניו של מישהו משמעותו "סבלנות".
  • הטיית אצבע המורה והאמה כלפי מטה והנעתן בחיקוי תנועת ההליכה, משמעותן הוראה למישהו ללכת, אבל לאו דווקא בהקשר שלילי, אלא במובן של הטלת שליחות/משימה/הכוונה, לעומת הצמדת הזרת, הקמיצה, האמה ואצבע המורה, והרחקתן בצורה חוזרת ונשנית משמעותה הוראה למישהו להסתלק.
  • היה ניסיון ליצור סימן מצוקה בינלאומי, שיהיה מורכב מכף יד חשופה ומורמת, שבה האגודל מקופל פנימה ואז קיפול האצבעות על האגודל, אולם עד כה הסימן לא השתרש
  • הכאה באצבע צרידה – השמעת קול באמצעות האגודל והאמה, לעיתים כאמצעי לליווי קצבי או כמחווה שמשמעותה מהירות, או קלות.
  • החדרת אצבע לפה ונשיכה, או מציצה שלה בכרית נחשבת כתנועה סקסית, עם זאת היא עשויה לעיתים להיות גם תנועה לא מודעת של בלבול, התלבטות, או מאמץ (במקרים כאלה לעיתים האצבע תוחדר לפה, כשהיא במצב כיפוף)
  • השמת האצבע המורה על השפתיים משמעותה להיות בשקט, או שמירת סוד

דוגמאות נוספות בתמונות להלן:

ספירה בעזרת האצבעות

עריכה

נהוג גם לספור באמצעות אצבעות כף היד. שיטות ספירה שונות נהוגות במקומות שונים בעולם:

  • עד עשר - בהרמת אצבעות, בתרבות המערב המורחבת, דהיינו, כשכף-יד פרושה מייצגת את המספר חמש.
  • עד עשר בהורדת אצבעות, נהוג בפפואה גינאה החדשה, דהיינו, אגרוף מייצג 5.
  • עד 12, כשהספירה נעשית בכף יד אחת, ונספרים פרקי האצבעות (חוץ מן האגודל) כאשר האגודל מצביע אליהם, נהוג בעיקר בתרבויות צפון הודיות, מסורת הינדו-אירופית כנראה.
  • עד 31 בכל כף-יד, או עד 1023 בשתי ידיים - ספירה בינארית, נהוג בעיקר אצל מתמטיקאים בתחומים מסוימים של תורת המספרים ושדות סופיים.
  • עד 60, שיטה בבלית הדומה לשיטה בה סופרים עד 12. בשיטה הבבלית סופרים את פרקי האצבעות ביד אחת וכאשר מגיעים ל-12 מתחילים את הספירה מחדש ביד שספרה ומסמנים עם אצבע אחד ביד האחרת שתריסר פרקי אצבעות נספרו. חוזרים על הפעולה הזו עד שמסמנים עם היד האחרת חמש אצבעות.

ביטויים

עריכה
  • אצבע אלוהים - ייחוס אירוע לנוכחות או התערבות אלוהים.
  • כלל אצבע - היוריסטיקה, גישה לא-שיטתית לפתרון בעיות.
  • לא נקף אצבע - לא עשה דבר.
  • בעשר אצבעותיו - בעצמו, לבדו.
  • נתנו לו אצבע והוא רצה את כל היד - הציעו לו דבר אך הוא רצה יותר.
  • מסובב אותו על האצבע/מסובב אותו על אצבע אחת/מסובב אותו על האצבע הקטנה - מנהל שותו, מתמרן אותו, שולט בו.
  • אצבע קלה על ההדק - נטייה לירות, או לנקוט באמצעים אגרסיביים במהירות וללא שיקול דעת.
  • ניתן לספור על חמש אצבעות/עשר אצבעות/אצבעות כף יד אחת - ביטוי שבא להראות מיעוט מקרים של משהו.
  • שם אצבע על הדופק- קלע למטרה.
  • אצבע הגליל - כינוי לאזור גאוגרפי בצפון מזרח ישראל.
  • לא עשו אותו באצבע - הוא לא תמים.
  • ללקק את האצבעות - נאמר על אוכל טעים.
  • אצבעון - כינוי לאביזר תפירה.
  • מנות קטנות במיוחד מכונות באנגלית food finger ("אוכל אצבע").

מיתוסים ואמונות טפלות

עריכה
  • קיימת אמונה טפלה, נפוצה, לפיה מי שמצביע למעלה, אל הכוכבים, מסכן את עצמו בפציעה.
  • החזקת אצבעות: שילוב האמה על הקמיצה נחשב בתרבויות אירופאיות כמחווה המביאה מזל. מקור המנהג אינו ידוע בוודאות. יש הרואים בו מחווה נוצרית (יצירת צורה דמוית צלב). ייתכן שמקור האמונה הזו במחווה שנועדה להרחיק מכשפות ויצורים אחרים הנשלטים על ידי רוחות רעות[3]. יש המשייכים את החזקת האצבעות לתקופה הקודמת לנצרות, אז נהוגה הייתה מחווה של הצלבת אצבעות כברכת "מזל טוב": המברך היה מניח את אצבעו מעל לאצבעו של מקבל הברכה ויוצר צורת X. יש המשייכים את מקור המחווה לקשתים האנגלים במלחמת מאה השנים, שסיגלו לעצמם מנהג לשלב את האצבע והאמה לפני שהשתמשו באותן שתי אצבעות למתוח את מיתר הקשת[4].
  • קיימות אגדות רבות הנוגעות למספר האצבעות המדויק של הדרקון הסיני האגדי, ולסיבות למספר זה, אך מספר אצבעותיו של הדרקון נע בין 3 ל-7.

ראו גם

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה