ויקיפדיה

אצי, איש הקרח

גופתו החנוטה בקרח של אדם שמת באלף הרביעי לפנה"ס בהרי האלפים; התגלתה ב-18 בספטמבר 1991

אֶצִי, איש הקרח (גרמנית: Ötzi, Der Mann aus dem Eis, ‏‏האזנהⓘ‏?‏ (ידוע גם כ"אדם סימילאון", "אדם האוסלביוך", Hauslabjoch; בצהובונים כונתה הגופה "פריץ הקפוא", Frozen Fritz) הוא כינוי שניתן לגופתו החנוטה בקרח של אדם שמת, על פי המחקרים האחרונים, בין 3239 לפנה"ס ל-3105 לפנה"ס והתגלתה ב-18 בספטמבר 1991. השם נגזר משם העמק שבו נמצאה המומיה, אֶצטאל (Ötztal), בהרי האלפים בצפון איטליה (סמוך מאוד לגבולה עם אוסטריה). גופתו החנוטה של אצי היא הקדומה ביותר מן הגופות החנוטות שהתגלו באירופה. השימור היוצא מן הכלל של הרקמות הרכות ושל הלבוש, במקום שלד עצמות בלבד, איפשר למדענים לפתוח צוהר לאנשי התקופה הכלקוליתית באירופה. גופתו של אצי והציוד שנמצא סביבה מוצגים כיום במוזיאון לארכאולוגיה של דרום טירול, בעיר בולצנו שבאיטליה. המחקר על גופתו של אצי מהווה דוגמה למחקר במיקרו-היסטוריה.

המומיה הידועה כאצי, איש הקרח, כפי שהיא נראית כיום. מתוך אתר המוזיאון לארכאולוגיה של דרום טירול
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

מציאת הגופה עריכה

הגופה שכונתה אצי נמצאה ב-18 בספטמבר 1991 על ידי הלמוט ואריקה סימון, זוג מטיילים גרמנים מנירנברג. הם טיילו באֶצטאל וסטו מן השביל המסומן, אז הבחינו בגופה. בתחילה סברו כי זוהי גופתו של מטפס הרים שנספה בתאונה בשנים האחרונות[1]. הגופה נמצאה מונחת על פניה, כשחלקה התחתון שקוע בקרח. בימים שלאחר מכן חולצה הגופה מן הקרח תוך שימוש בכלים לא ארכאולוגיים, דבר שגרם נזק לאחת מירכי הגופה. סקרנים שהגיעו למקום בעקבות החדשות נטלו עמם מזכרות מהלבוש ומהכלים שנמצאו. הגופה הועברה לחדר מתים באינסברוק, שם נקבע גילה.

הגופה התגלתה בנקודה הנמצאת סמוך מאוד לגבול בין איטליה לאוסטריה. את מיקומו המדויק של קו הגבול קשה היה לקבוע בשל הקרחונים המכסים את השטח, והתעורר ויכוח באשר לבעלות על הגופה. באוקטובר 1991 הכריעו מדידות כי הגופה התגלתה בנקודה הנמצאת בתוך שטח איטליה, פחות ממאה מטרים מן הגבול עם אוסטריה[2].

הגופה נחקרה ביסודיות, נמדדה ונסרקה באמצעי טומוגרפיה ממוחשבת. מן הגופה נלקחו רקמות תאים ודגימות מעיים, ואלו נבחנו במיקרוסקופ. גם הציוד, הלבוש והכלים שנמצאו עם הגופה נבחנו בדרך דומה. גופתו של אצי הושוותה לגופות אחרות שנחנטו בקרח, כדי לבחון את תהליכי השימור ולהעריך על פי הממצאים את תהליכי הבליה בקרח.

הגופה עריכה

 
הגופה כפי שנראתה בעת מציאתה

הגופה השתמרה טוב יחסית, בשל החניטה בקרח שעזרה לשמור עליה[3]. הערכה ראשונית של גיל הגופה נעשתה על פי הפריטים שנמצאו עמה, בעיקר הטיפולוגיה של הגרזן, ולפיהם נקבע כי הגופה היא בת 4,000 שנה לפחות. על פי תיארוך פחמן-14 שנערך לגופה בארבעה מוסדות אקדמיים שונים, נקבע כי אצי חי לפני כ-5,000 עד 5,300 שנים[4]. החוקרים מעריכים כי גובהו של אצי בעת מותו היה 1.65 מטר, ומשקלו היה כ-50 קילוגרם (משקל הגופה בעת מציאתה היה כ-38 קילוגרם). על פי ההערכה, אצי היה כבן 45 במותו, כלומר מעל תוחלת החיים המשוערת בעידן זה, שהייתה פחות מ-40 שנה[5]. בגופו של אצי ניכרים סימני ניוון: המפרקים בגופו היו שחוקים ובכלי הדם ניכרה התקשות. שיניו של אצי היו שחוקות אף הן, אך ללא עששת. ניכר שחלק מהשחיקה בשיניו נגרם לא רק מאכילה אלא גם משימוש בהן לחיתוך ולעיבוד עץ, גידים, עצמות, ועוד[6]. סריקות CT שנערכו לגופה גילו כי כמה מצלעותיו שבורות, בשני צידי הגוף. שבר בצלעות בצדו השמאלי אירע במהלך חייו והתאחה, ואילו שבר שנמצא בצידו הימני נגרם כנראה בסמוך למותו או לאחריו[7]. האפידרמיס, שכבת העור החיצונית, היה חסר כתוצאה מהחניטה בקרח. לאצי היו כמה אנומליות ייחודיות בגופו: זוג אחד של צלעות חסר, ויש לו 11 זוגות צלעות בלבד. גם בשיניו ישנן אנומליות: ישנו פער מולד בין שיניו החותכות, ושיני הבינה שלו אינן קיימות[6].

ב-2012 הופקו מגופתו של אצי תאי דם אדומים, שנמצאו דומים לתאי דם מודרניים בריאים[8].

 
פניו של אצי - שחזור אפשרי

שיערו של אצי נשר בשל החניטה, אך השרידים הבודדים שנותרו הראו כי שיערו היה כהה וגלי, כנראה גלש עד כתפו וככל הנראה היה פזור. אניצי שיער קצרים ומסולסלים שנמצאו ליד הגופה לימדו שאצי היה כנראה מזוקן[9]. עיניו של אצי התייבשו בעת החניטה בת אלפי השנים, אך נותרו בארובותיהן. החוקרים חלוקים בשאלת צבען - כחול או חום[10].

ניתוח גנטי עריכה

ניתוח הגנום המיטוכונדרי של אצי העלה, כי הגנום שלו דומה לגנום המיטוכונדרי של קבוצה K ‏(Haplogroup K), מבין תשע הקבוצות שזוהו באוכלוסיית אירופה. בתוך קבוצה K, דומה הגנום של אצי לתת-הצֶבֶר K1, אך לא ניתן לשייכו לאף אחד משלושת הענפים המוכרים כיום (a‏ b‏ ו‏-c) של תת-צבר זה[11]. בחינת הגנום המיטוכונדרי העלתה גם כי ייתכן שאצי סבל מבעיות פוריות. עובדה זו העלתה אצל מדענים השערות על מקומו החברתי של אצי, ועל הקשר בין עובדה זו לבין הסיבות למותו[12].

רצף חדש ומשופר של הגנום שבוצע על ידי צוות מחקר בינלאומי בשנת 2023, שבניתוח שלו היה מעורב גם מכון לייפציג מקס פלאנק לאנתרופולוגיה אבולוציונית (אנ'), הראה ש-91.4 אחוזים מהגנום של אצי מגיעים ממהגרים מאנטוליה. החקלאים הללו הגיעו מהמזרח התיכון לפני כ-9,000 שנה והביאו את החקלאות שלא הייתה ידועה קודם לכן לאירופה. 8.6 האחוזים הנותרים מהגנום של אצי מגיעים מאירופה. לעומת זאת, אין זכר לגנום של נוודי הבקר, שהגיעו מערבות דרום אירואסיה והתיישבו אז בחלקים נרחבים מאירופה. החוקרים מייחסים את העובדה שהניתוח הגנטי שפורסם ב-2012 מצא עקבות של מהגרים אלה לבעיות ב-DNA שנבדק באותה עת. זה גם מתאים יותר לכרונולוגיה, כי רועי הבקר האלה מהערבות שמצפון לים השחור הגיעו למרכז אירופה רק לפני 4,900 שנה, כלומר רק כמה מאות שנים לאחר מותו של אצי. מבחינת מראהו של אצי, צוות המחקר הגיע למסקנה שאצי היה כנראה קירח ובעל גוון עור כהה יחסית[13][14].

ביגוד, ציוד וכלים עריכה

 
שחזור הגרזן של אצי

בגדיו של אצי היו תפורים ברמה גבוהה. ליד גופתו נמצאו שרידי מעיל, חגורה, חותלות, אזור חלציים ונעליים, כולם עשויים מעורות ממקורות שונים שחוברו ביניהם בגידים. הוא חבש כובע מפרוות דוב ולו רצועת סנטר מעור. סוליות נעליו היו עשויות גם הן מעור דוב, והגַּפָּה (גוף הנעל) מעור אייל. הנעליים היו רחבות ואטומות למים, וייתכן שנבנו במיוחד כדי לאפשר הליכה בשלג. רגלו של אצי הייתה עטופה בעשב רך, ששימש כמעין גרביים. על חגורתו של אצי היה תלוי מעין כיס (פאוץ') ובו כמה כלים שימושיים: מרצע עשוי מעצם, מקדח, מגרד, אבן צור, וכן פטריות מיובשות ששימשו כאמצעי רפואי. ליד הגופה נמצאו שרידים של מעין מחצלת עשויה מעשבים, שמטרתה אינה ברורה. יש הסבורים כי מדובר במעין גלימה, ואחרים רואים בה מגן מהגשם[15].

שחזור נעליו של אצי העלה את הסברה כי הוכנו על ידי סנדלר שהתמחה במלאכה זו. היו אף שהציעו לייצר דגם מודרני של הנעליים, בשל נוחותן ויעילותן[16]. יש הטוענים כי הנעליים הן למעשה רק החלק העליון של מה שבפועל היה נעלי שלג, שחלקן התחתון הוא מסגרת עץ שזוהתה כחלק מתרמיל הגב של אצי.

ציוד נוסף שנמצא על הגופה ולידה היה גרזן נחושת ולו קת מעץ טקסוס. גרזנים מסוג זה היו יקרים, ונחשבו כסמל מעמד, וייתכן שאצי היה בעל מעמד בכיר בקהילתו, ואף ראש שבט או בעל מעמד דומה. מעבר לגרזן נשא אצי סכין בעלת להב צור וקת מעץ מֵילָה עם נדן מתאים, וכן אשפת חיצים ובה 14 חצים, עשויים מעצי מורן. שניים מהחיצים, שהיו שבורים, היו בעלי ראש עשוי מצור ונוצות לייצוב מעופם. 12 החיצים הנותרים לא היו גמורים, ולא היה להם ראש. באשפת החיצים נמצא גם כלי המזוהה כקשת, כלי נוסף שלא זוהה, וכלי עשוי מקרן שייתכן ששימש להשחזת החיצים. בנוסף, נמצאה קשת נוספת מטקסוס באורך 1.82 מטר, שלא הייתה גמורה.

בנוסף לאלה, נשא עמו אצי פירות, שתי סלסילות עשויות מקליפת עץ שדר. נראה שבסלסילות אלה נשא אצי גחלים לוחשות, שנועדו לסייע לו להדליק אש בקלות. הוא נשא גם פריטי ציוד נוספים שנועדו להדלקת אש, וכן רשת ללכידת ציפורים ובעלי חיים קטנים, פיסות עץ שונות, ועוד[17].

חייו של אצי עריכה

על פי בחינת גרגירי אבקת צמחים מאובנים ואבק שנמצאו על הגופה, במעיה, ועל הציוד שנמצא לצידה, וכן על פי הרכב זגוגית השן והאיזוטופים שבעצמותיו של אצי (המעידים על החומרים שעיכל ושחי לידם), הסיקו החוקרים כי אצי נולד באזור בולצנו, אך בשנים מאוחרות יותר עבר לגור בעמקים כ-50 ק"מ מצפון לשם. ריאותיו היו מושחרות, כנראה כתוצאה משאיפת עשן מדורות[18][19].

תכולת מעיו של אצי, שנבדקה על ידי החוקרים, כללה שרידי שתי ארוחות, שהאחרונה שבהן נאכלה שמונה שעות לפני מותו. ארוחה אחת הייתה מורכבת מבשר צפיר האלפים והשנייה מבשר אייל אציל. בשתי הארוחות אכל אצי גם דגנים, שורשים ופירות. הדגנים היו מעובדים ברמה גבוהה, וייתכן שנאכלו כלחם[18]. ליד הגופה נמצאו גרגרי חיטה ושעורה, וזרעי פרג ופשתן; ייתכן שהגרגרים והזרעים היו חלק ממטענו של אצי. עם הגרגרים והזרעים נמצאו גם גרעינים וחרצנים של פירות שונים. חקירת תזונתו של אצי נעשתה גם על ידי ניתוח שיערו.

גרגירי אבקה שנמצאו במעיו של אצי הראו שאחת מן הארוחות נאכלה ביער של עצי מחט, והשנייה בסביבות שיבולי חיטה וקטניות; ייתכן שהיה זה בשדה שבו גודלו מינים אלה בצורה תרבותית. גרגרי האבקה נשמרו היטב, דבר שמצביע על כך שהיו טריים בעת שנאכלו. עובדה זו עשויה ללמד כי ארוחות אלה נאכלו באביב, אם כי גרגרי החיטה שנמצאו הם מסוג הנקצר לקראת סוף הקיץ, ואם כך מדובר בתבואה שאוחסנה משנה קודמת[19].

בנוסף למזון שנמצא במעיו, נמצאו בהם גם טפילים. מבדיקת ציפורניו של אצי (נמצאו שתיים מהן), ניכר כי היה חולה שלוש פעמים בששת החודשים האחרונים לחייו. מחלתו האחרונה הייתה כחודשיים לפני מותו, ונמשכה כשבועיים[20].

בשערו של אצי נמצאו רמות גבוהות של חלקיקי נחושת וארסן. נתון זה, בצירוף העובדה שגרזנו של אצי עשוי מנחושת כמעט טהורה, הביאו חוקרים למחשבה כי אצי היה קשור לתהליכי עיבוד הנחושת. בחינת עצמות השוקה, הירך והאגן של הגופה העלתה את ההשערה כי אורח חייו של אצי כלל הליכה ארוכה בתוואי הררי. מכיוון שממדים כאלה של עצמות לא נמצאו בשלדים אחרים של בני אותה תקופה, היו שהעלו את ההשערה כי אצי היה רועה צאן (ראו להלן).

על גופתו של אצי נמצאו 61 קעקועים בפחם[21]. סביב חוליות המותניים נמצאו קבוצות של קווים קצרים, מאונכים ומקבילים זה לזה משני צידי עמוד השדרה. מאחורי הברך הימנית נמצא קעקוע בצורת צלב, וסביב הקרסוליים נמצאו כמה סימנים נוספים. היו שטענו כי מטרת הקעקועים הייתה רפואית. זאת, מכיוון שבדיקות רדיולוגיות שנערכו לגופה הראו ניוון של העצמות, שנבע כנראה מגיל וממאמץ: האזורים שבהם נמצאה שחיקה זו היו בעיקר האזורים בהם היו הקעקועים. ולפיכך יש הטוענים כי הקעקועים נועדו להקל את הכאב, בדומה לטיפולים בדיקור סיני. אם אכן זו הייתה מטרת הקעקועים, זוהי שיטה שהקדימה את הדיקור הסיני בלמעלה מ-2,000 שנה.

עיסוקו של אצי עריכה

חוקרים העלו השערות רבות באשר לעיסוקו של אצי. ההשערות השונות מבוססות הן על המידע שנאסף בעקבות בחינת הגופה, בגדיה וציודה, והן על המקום שבו נמצאה. רמז משמעותי הוא גרזן הנחושת שהיה לצידו של אצי: הנחושת הייתה מתכת יקרה ולא נפוצה, וייתכן שהימצאותו של גרזן כזה מעידה על מעמדו החברתי הגבוה של אצי[22]. היו שטענו כי אצי היה שאמאן, שעלה להתבודד בהרים כחלק מריטואל מיסטי כלשהו. תאוריה זו אינה מקובלת, מכיוון שלא נמצאו על גופתו של אצי חפצים כלשהם המאפיינים את פעילותו של השאמאן[דרושה הבהרה]. תאוריה אחרת שהועלתה הייתה שאצי היה בחיפוש אחר מרבצי נחושת בהרים או שהיה סוחר, אך גם תאוריות אלו אינן נתמכות בממצאים כלשהם.

הקשת והחץ שנשא עמו אצי מעלים את ההשערה שאצי היה צייד. ואולם, גם כלי הנשק אינם הוכחה חד-משמעית לכך, שכן מטרתם הייתה יכולה להיות גם הגנה מפני אויבים אנושיים. עם זאת, הגישה שהיה צייד מקבלת סיוע גם מהרשת שנמצאה בציודו של אצי, שייתכן שנועדה ללכידת ציפורים וחיות קטנות.

השערה נוספת שהועלתה הייתה כי אצי היה רועה צאן, או שרעה מקנה נודד. כרועה, ליווה את בעלי החיים בתנועתם במהלך עונות השנה, תפקיד חשוב בכלכלה של אותה תקופה. כרועה, היה עליו לשמור על העדר אך גם לצוד ולאסוף מזון עבור עצמו, ולתקן לבדו את בגדיו וציודו. הציוד והבגדים שנמצאו סביב הגופה בהחלט איפשרו לאצי קיום בדרך זו. תאוריה זו נתמכת גם במקום שבו נמצאה גופתו החנוטה של אצי, ליד מעבר הרים חשוב; על ההרים, מעל קו העצים, היו שדות מרעה שנוצלו על ידי בני אדם מאז סופה של התקופה הנאוליתית. הקושי בתאוריה זו הוא העובדה שמעבר לשרידי הציוד והבגדים של אצי, לא נמצאו כל שרידים למקנה ולבעלי חיים כלשהם[23].

השערה נוספת מציעה שאצי היה לוחם או שעסק בביזה. השערה זו הועלתה לאחר שהתברר כי אצי חווה מוות אלים, ולאחר שבדיקת DNA גילתה שרידי דם של לפחות חמישה אנשים על כליו של אצי[24].

מותו של אצי עריכה

השערות ראשונות עריכה

הסברה הראשונה הייתה שאצי קפא למוות[25]. סברה נוספת שהועלתה הייתה שמותו של אצי היה למעשה רצח פולחני[26]. בביצות כבול שונות באירופה, בעיקר בצפונה, נתגלו גופות חנוטות של בני אדם, המתוארכות לתקופת הברונזה. בני האדם שנמצאו בתנאים אלה הומתו ללא ספק, ככל הנראה כחלק מריטואל פולחני, ובשל כך הועלתה השערה שגם אצי היה קורבן לטקס כזה[27].

תגלית ראש חץ ומוות אלים עריכה

ביולי 2001, כמעט עשר שנים לאחר מציאת הגופה, גילו חוקרים בצילום רנטגן של אצי תגלית חדשה: בכתפו השמאלית נמצא ראש חץ שחדר לעומק כמה סנטימטרים. החץ פילח את העורק התת-בריחי, פגיעה חמורה שגרמה לאובדן רב ומהיר של דם. באזור הפציעה נמצאה המטומה גדולה. גם כיום, סיכויי ההחלמה מפציעה כזו הם כ-40% בלבד; ניתן לשער שאצי איבד דם רב, התעלף בשל הירידה החריפה באספקת הדם למוח, ומת תוך דקות ספורות. תגלית זו אומתה בסריקת CT בשנת 2005. הממצאים העלו כי אצי נורה מאחוריו ומנקודה נמוכה יותר; הנקודה שרוצחו של אצי כיוון אליה היא הנקודה המועדפת שציידים נהגו לכוון אליה באותה תקופה[28][29][30], החוקרים מצאו עוד כי מאן דהוא טרח לקחת עמו את גוף החץ, והותיר בגופה רק את ראש החץ שננעץ בכתפו של אצי. בחינה נוספת של הגופה שנעשתה לאחר גילוי הפציעה מצאה סימנים למאבק: נמצאו חבורות וחתכים בידיו, בפרקי ידיו ובחזהו של אצי, וכן פגיעת ראש שהעידה על מהלומה שספג. אחד מהחתכים נמצא סמוך לאגודלו של אצי, חתך עמוק שהגיע עד העצם, ועל פי מראהו נגרם סמוך למותו. החוקרים סבורים כיום כי מותו של אצי נגרם כתוצאה מן החבלה בראשו ולא מן החץ, שאומנם פצע קשה את אצי אך כנראה לא גרם למותו. ייתכן שהחבלה נגרמה כתוצאה מנפילה, ולאו דווקא ממהלומה מכוונת[31][32].

מחקר נוסף העלה שעל בגדיו וציודו של אצי נמצאו כתמי דם שונים; בחינת ה-DNA של כתמים אלה מראה שהדם לא היה דמו של אצי, אלא דם של לפחות ארבעה אנשים שונים - שניים על ראש חץ שנשא, אחד על פגיונו, ואחד על פדחתו. ממצאים אלו מעידים על התרחשות אלימה ביותר שאצי השתתף בה טרם מותו. הועלתה ההשערה שנפגע מהחץ הקטלני בעת שנשא על גבו פצוע, אולי חבר לפשיטה שהסתיימה בתבוסה, מנוסה ומוות[24]. תעלומת מותו של אצי הפכה לתעלומה בלשית, שזכתה לפרסום רב וכונתה "תעלומת הפשע העתיקה ביותר בעולם"[28].

ב-2010 העלו חוקרים טענה חדשה. לדבריהם, אצי לא מת במקום שבו נמצאה גופתו; הוא נהרג במקום אחר, ונקבר כעבור זמן קצר באופן טקסי ומוקפד, באותה נקודה שהתגלה בה בימינו. על פי השערה זו, הקבר נחרב לגמרי עם השנים, בשל תנועת השלג, מחזורים של קפיאה והפשרה, ומסיבות טבעיות אחרות[33]. על פי תאוריה זו, אצי נקבר על מעין במה של אבנים בגובה כשני מטרים במרחק כמה עשרות מטרים מן המקום שבו נמצאה הגופה, במעלה המדרון. ליד הגופה הונחו פרטי הציוד השונים שלו. תאוריה זו מסבירה את פיזור החפצים השונים, שאירע כתוצאה מהתפרקות הקבר במהלך אלפי שנים[34]. אחרים חולקים על תאוריה זו. לטענתם לא ניתן להוכיח שהאבנים הנמצאות במדרון באזור מציאת הגופה היו שייכות אי פעם למבנה אחד, וגופתו של אצי שלמה; לא נמצאו נזקים שהיו נגרמים אם הגופה הייתה נסחפת במהלך הדורות, כפי שמשערים תומכי גרסת הקבורה[34].

המחלוקת המשפטית סביב מציאת הגופה עריכה

 
עמוד זיכרון לאצי, במקום שבו נמצאה הגופה

על פי החוק האיטלקי, אדם המוצא שריד ארכאולוגי זכאי לתגמול בשווי רבע מערכו. מציאת המומיה החנוטה הייתה אירוע שזכה לפרסום רב, והעיר בולצנו זכתה להכנסות של מיליוני אירו מתיירות בזכותו. ואולם, בתחילה הוצע לבני הזוג סימון, מוצאי הגופה, תגמול של 10,000,000 לירטות, כ-5,200 אירו. התגמול הוגדר "סמלי". בני הזוג דחו את התגמול בתחילה, אך מאוחר יותר תבעו בבית משפט להכיר בהם כמוצאי הגופה ולהעניק להם תגמול מתאים בגובה 300,000 דולר אמריקני. התביעה הסתבכה עוד יותר כאשר הסתבר שישנם טוענים אחרים לזכאות בתגמול - אנשים נוספים שטענו שהם מצאו את הגופה לפני הזוג סימון. בנובמבר 2003 פסק בית המשפט כי בני הזוג סימון הם המוצאים החוקיים, וביוני 2006 נדחו טענותיהם של המוצאים האחרים לכאורה. הרשויות באיטליה סירבו לשלם את התגמול המבוקש, בטענה שיש לנכות את העלות הגבוהה של שימור המומיה ובניית המוזיאון המציג את הציוד והבגדים מהתגמול המבוקש. ב-2008 הגיעו הצדדים לפשרה, ואריקה סימון (הלמוט סימון נהרג ארבע שנים קודם לכן) זכתה בתגמול בגובה 150,000 אירו[35].

"קללת אצי" עריכה

בדומה לאגדה על קללת הפרעונים, שעל פיה כל מי שנגע במומיה מצרית יסבול מקללה עתיקה, גם לגבי אצי ישנם המאמינים כי כל מי שהיה קשור לעיסוק במומיה זו יסבול מקללה. המאמינים בקיומה של קללה כזו מציינים, כי שבעה אנשים שהיו קשורים בדרך זו או אחרת לגילוי גופתו של אצי ולמחקר סביבה מתו עד היום, בדרך לא טבעית. אחד מהם היה הלמוט סימון, מגלה הגופה, שנהרג במהלך טיול באלפים ב-2004 (לרשימת המקרים[35]), מאידך, מאות בני אדם (אם לא אלפים) עסקו במשך שנים רבות במחקר הגופה, והמחקר נמשך גם כיום.

שימור ותצוגה עריכה

הבחינה הראשונית של המומיה נעשתה במכון לאנטומיה של אוניברסיטת אינסברוק, באוסטריה. הגופה והציוד שנמצא עימה הועברו למוזיאון לארכאולוגיה של דרום טירול בעיר בולצנו, בצפון איטליה, שם היא מוצגת עד היום. הקומה הראשונה במוזיאון מוקדשת כולה לאיש הקרח וציודו[36].

הגופה נמצאת במוזיאון בחדר שבו נשמרות באופן קבוע טמפרטורה של -6 °C ולחות יחסית של 98%. התנאים בחדר נותרים קבועים הודות למגוון חיישנים המודדים את החום, הלחות, משקל הגופה, לחץ האוויר, ועוד. כדי לשמור על הלחות מותקנים על קירות החדר לוחות קרח[37]. לאחר דיון ציבורי בשאלה האם להציג את אצי לציבור עם תום המחקר הארכאולוגי או להביאו לקבורה, הוחלט על תצוגה כדי שניתן יהיה להמשיך במחקר גם בעתיד. עם זאת, הגופה שמורה בחדר הפתוח לציבור רק דרך חלון קטן, גם מסיבות של שימור וגם מטעמים אתיים[38].

ראו גם עריכה

דמויות אחרות עליהן נעשה מחקר מיקרו היסטורי עריכה

לקריאה נוספת עריכה

  • נעם סגן-כהן: תעלומת איש הקרח. מסע אחר, גיליון 240, ספטמבר 2011, עמ' 46–55
  • Bortenschlager, Sigmar; Oeggl, Klaus, editors: The Iceman and His Natural Environment: Palaeobotanical Results. Springer, Wien; New York. 2002
  • Fowler, Brenda: Iceman: Uncovering the Life and Times of a Prehistoric Man Found in an Alpine Glacier. Random House, New York. 2001
  • Spindler, Konrad: The Man in the Ice: The Preserved Body of a Neolithic Man Reveals the Secrets of the Stone Age. Three Rivers Press, 1995

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא אצי, איש הקרח בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ The Discovery, באתר המוזיאון לארכאולוגיה של דרום טירול
  2. ^ The Border Question באתר המוזיאון לארכאולוגיה של דרום טירול
  3. ^ The Mummification Process, אתר המוזיאון לארכאולוגיה של דרום טירול.
  4. ^ The Incredible Age of the Find באתר המוזיאון לארכאולוגיה של דרום טירול.
  5. ^ The Neolithic Revolution and Contemporary Variations in Life Expectancy, טבלה בעמ' 2 וטבלה בנספח 2, עמ' 32, באתר המחלקה לכלכלה באוניברסיטת בראון
  6. ^ 1 2 Anatomical Anomalies, באתר המוזיאון לארכאולוגיה של דרום טירול
  7. ^ The State of Ötzi’s Health, באתר המוזיאון לארכאולוגיה של דרום טירול. על התאוריות לגבי הסיבות לשבירת הצלעות ראו בפרק על מותו של אצי.
  8. ^ Preservation of 5300 year old red blood cells in the Iceman, באתר Journal of the Royal Society Interface
  9. ^ What did Ötzi look like, אתר המוזיאון לארכאולוגיה של דרום טירול.
  10. ^ על פי אתר המוזיאון לארכאולוגיה של דרום טירול (What did Ötzi look like?) היו עיניו של אצי כחולות, ממצא יוצא דופן לתקופתו. על פי אתר ערוץ "דיסקברי", המשחזר את דמותו של אצי, היו עיניו חומות.
  11. ^ לתקציר המחקר ראו כאן
  12. ^ Infertility link in iceman's DNA, כתבה באתר BBC News,‏ 3 בפברואר 2006
  13. ^ בעל עור כהה וקירח: המחקר המפתיע על אצי איש הקרח – mahadash.co.il, באתר www.mahadash.co.il
  14. ^ Ke Wang, Kay Prüfer, Ben Krause-Kyora, Ainash Childebayeva, Verena J. Schuenemann, Valentina Coia, Frank Maixner, Albert Zink, Stephan Schiffels, Johannes Krause, High-coverage genome of the Tyrolean Iceman reveals unusually high Anatolian farmer ancestry, Cell Genomics, 2023-08-16, עמ' 100377 doi: 10.1016/j.xgen.2023.100377
  15. ^ ראו סקירה רחבה על בגדיו של אצי באתר המוזיאון לארכאולוגיה של דרום טירול, The Clothing
  16. ^   Katka Krosnar, ‏Now you can walk in footsteps of 5,000-year-old Iceman - wearing his boots, The Telegraph, 17 July 2005
  17. ^ על פי Ötzi's First-Aid Kit, אתר המוזיאון לארכאולוגיה של דרום טירול. ראו שם לסקירה מפורטת.
  18. ^ 1 2 A Glimpse into the Body, אתר המוזיאון לארכאולוגיה של דרום טירול.
  19. ^ 1 2 Where did Ötzi live?, באתר המוזיאון לארכאולוגיה של דרום טירול
  20. ^ The State of Ötzi’s Health, אתר המוזיאון לארכאולוגיה של דרום טירול
  21. ^ קול מן העבר: כך נשמע אצי איש הקרח שנרצח, באתר ynet, 27 בספטמבר 2016
  22. ^ The axe, באתר המוזיאון לארכאולוגיה של דרום טירול
  23. ^ Who was the Iceman?, אתר המוזיאון לארכאולוגיה של דרום טירול
  24. ^ 1 2 Holden, "Iceman's final hours", Science 316, 01-07-2007
  25. ^ Last Hours of the Iceman, באתר נשיונל ג'יאוגרפיק
  26. ^ Was Ancient Alpine "Iceman" Killed in Battle?, באתר נשיונל ג'יאוגרפיק.
  27. ^ Ötzi's last meals: DNA analysis of the intestinal content of the Neolithic glacier mummy from the Alps, באתר PNAS‏ Proceedings of the National Academy of Sciences of the United States of America.‏ ראו בסעיף Conclusions. על "אנשי הביצה" ראו בערכים בוויקיפדיה באנגלית: Tollund Man, Lindow Man, ועוד.
  28. ^ 1 2 על פי Last Hours of the Iceman, אתר נשיונל ג'יאוגרפיק
  29. ^ How He Died?, באתר המוזיאון לארכאולוגיה של דרום טירול.
  30. ^ How Oetzi the Iceman was stabbed in the back and lost his fight for life, כתבה באתר Gurdian‏ 21 במרץ 2002; Iceman bled to death, scientists say, כתבה באתר Guardian,‏ 7 ביוני 2007
  31. ^ ‏'Iceman' was murdered, science sleuths say, כתבה בUSA Today,‏ 8 בנובמבר 2001.
  32. ^ Ancient murder mystery takes new turn, כתבה באתר MSNBC,‏ 30 באוגוסט 2007
  33. ^ לתקציר המחקר ראו: The iceman as a burial, אתר Antiquity
  34. ^ 1 2 ‏Prehistoric ‘Iceman’ gets ceremonial twist, כתבה באתר Science News,‏ 25 בספטמבר 2010
  35. ^ 1 2 Information about Ötzi
  36. ^ The Iceman’s Return to South Tyrol, באתר המוזיאון לארכאולוגיה של דרום טירול
  37. ^ Conservation technology, באתר המוזיאון לארכאולוגיה של דרום טירול.
  38. ^ Ötzi on Display, באתר המוזיאון לארכאולוגיה של דרום טירול



אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=אצי,_איש_הקרח&oldid=38028559"