אקסיון פראנסז

אקסיון פראנסזצרפתית: Action Française ומשמעות המילים בעברית היא: "פעולה צרפתית") הייתה התארגנות פוליטית שראתה בצרפת מלוכה קתולית. התנועה הייתה ימנית, אנטישמית ואנטי-רפובליקנית שהתפתחה בצרפת, בתקופה של פרשת דרייפוס וגם כתב עת בעל אותו שם, שביטא את עמדות ההתארגנות.

אקסיון פראנסז
Action Française
מדינה הרפובליקה הצרפתית השלישית
מייסד Henri Vaugeois, Maurice Pujo עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 20 ביוני 1899 – הווה (124 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
אידאולוגיות לאומיות צרפתית
מטה פריז
מיקום במפה הפוליטית ימין רדיקלי
www.actionfrancaise.net
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
שערו של העיתון אקסיון פראנסז מאפריל 1918.
שארל מוראס במרכז התמונה, השמאלי עם הכובע ביד

התנועה נוסדה ב-1898 על ידי הפילוסוף אנרי ווז'וא (Henri Vaugeois) והעיתונאי מוריס פוז'ו (Maurice Pujo), על מנת להביע את הדעות הימניות קיצוניות, אנטי-רפובליקניות, אנטי-פרוטסטנטיות ואנטישמיות, בהשראת המחלוקות בפרשת דרייפוס.

בהשפעתו של שארל מוראס, שהפך לאידאולוג הראשי שלה, אקסיון פראנסז הפכה למונרכיסטית, לאומנית ומוכוונת נגד השיטה הפרלמנטרית. אידאולוגיית התנועה הייתה אנטישמית מובהקת. יסוד האנטישמיות היה על בסיס העיקרון פוליטי והנוסחה לאיחוד שדרות הלאום. היהודי (הקפיטליסט, הקוסמופוליטי) נתפס כמי שמתסיס, זורע פירוד ומפלג את ההמון ואנטישמיות הייתה הגרעין סביבו יכול היה להתגבש הרגש הלאומי.[1]

שארל מוראס ניסח את הדוקטרינה של הלאומיות האינטגרלית, שחשבה על שיקום המלוכה, כי זה נחשב למוסד היחיד המסוגל לאחד את החברה הצרפתית המסוכסכת. פעילות התנועה נתמכה ברובה על ידי הרומנים הקתולים, אנשי העסקים הקטנים ואנשי המקצוע, ולמרות שהתנועה התבססה על חזרה אל העבר, היא הייתה מהפכנית בקידום הפלתה האלימה של הרפובליקה השלישית הפרלמנטרית (1871-1940). הטקטיקות המפריעות של התנועה וקבוצת הנוער שלה, "רודפי המלך", הביאו אותו לגדולה בקרב קבוצות הימין לפני מלחמת העולם הראשונה.[2]

ב-1899 התחיל להופיע כתב עת בשם Revue d'Action française, שנערך על ידי ווז'וא ופוז'ו והופץ מתוך בית קפה פריזאי. הפופולריות של כתב העת גדלה בהתמדה וב-21 במרץ 1908 הפך לעיתון בניהולו של מוראס. הגיליון הראשון של העיתון נשא את השם l'Action française והוא הופץ ב-30,000 עותקים. העורך של העיתון היה לאון דודה.

התנועה הגיעה לשיא כוחה לאחר מלחמת העולם הראשונה, כאשר רעיונותיה היו פופולריים באירופה. גינוי של האפיפיור ב-1926 צינן את התלהבות האוהדים הקתוליים. התנועה התפוגגה לאחר מלחמת העולם השנייה בגלל הקשרים שקיימה בעת המלחמה עם ממשלת וישי.

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא אקסיון פראנסז בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ זאב שטרנהל, לא ימין ולא שמאל, עם עובד 1988, עמ' 80-82
  2. ^ עורכי אינציקלופדיית בריטניקה, Action Française, אינציקלופדיית בריטניקה, ‏12 בינואר 2016