אקרית החולדה

אקרית החולדה (שם מדעי: Ornithonyssus bacoti; מכונה גם אורינתון החולדות או אקרית החולדה הטרופית) היא טפיל מוצץ דם.[1] הניזון מדם וסרום של מארחים רבים.[2][3] את האקרית ניתן למצוא לרוב על מכרסמים, באזורי המגורים של האדם הן מופצות בעיקר על ידי חולדות ומכרסמי מחמד כגון אוגרים, ארנבות, גרבילים וכדומה. מארחים אחרים הם נדירים ולרוב זמניים. התפרצויות של האקרית נוטות להתרחש בבניינים ישנים שאינם מתוחזקים אם כתוצאה של ריבוי מכרסמים או לאחר הרעלה של חולדות רבות הגורמות לאקריות לחפש מארחים חדשים. אקרית החולדה יכולה לנוע כמה עשרות או אפילו מאות מטרים בכוחות עצמה כדי למצוא מארח ויכולה לשרוד לאורך תקופות ממושכות ללא מארח אם כי לרוב נעלמות כשבועיים שלושה לאחר מות המארח.

קריאת טבלת מיוןאקרית החולדה
אקרית החולדה.jpg
זכר של אקרית החולדה
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: פרוקי-רגליים
מחלקה: עכבישניים
תת־מחלקה: אקריות
סדרה: Mesostigmata
תת־סדרה: Monogynaspida
משפחה: Macronyssidae
סוג: Ornithonyssus
מין: אקרית החולדה
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Ornithonyssus bacoti
הירסט, 1913
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

עקיצות האקרית גורמות לדרמטיטיס ללא מאפיינים מיוחדים ודומה במראה לעקיצות חרקים רבים אחרים כגון יתושים לכן בפעמים רבות קשה לשייך את מקור העקיצה לאקרית החולדה ונמנע אבחון מדויק של גורם המחלה. המחסור בדיווחים גורם למחלה להיראות פחות נפוצה. אקרית החולדה בעלת תפוצה קוסמופוליטית ונפוצה בכל היבשות מלבד האזור הארקטי ואנטארקטיקה.

אנטומיהעריכה

אורכה של אקרית החולדה נע בין 0.75 ל 1.44 מילימטרים. לאחר נטילת ארוחת דם צבעה צהוב או אדום כהה והיא נוהגת לנוח. עם זאת, לפני ארוחת דם היא פעילה יותר וצבע אפור.

מחזור החייםעריכה

לאקרית החולדה יש חמישה שלבי התפתחות: ביצה, זחל, נימפה דרגה ראשונה (protonymph), נימפה דרגה שנייה (deutonymph), ובוגר. שני השלבים היחידים הניזונים הם נימפה דרגה ראשונה ובוגר.[4][3] לאחר שאכלו, הם נושרים מהמארח כדי להתנשל או להטיל עד 100 ביצים. לביצה לוקח יום וחצי לבקוע כזחל, שנצמד למארח ולאחר עוד יום עד יומיים מתנשל לנימפה דרגה ראשונה. לאחר מנת דם הנימפה הראשונה עוזבת את המארח ומתנשלת פעמיים, לנימפה דרגה שנייה ואז לבוגר. מחזור החיים כולו מביצה לבוגר לוקח 7 עד 16 יום. דרוש מינימום של 13 יום כדי לעבור מביצה לביצה. בתנאי מעבדה נמצא שהנימפה דרגה ראשונה מסוגלת לשרוד 43 ימים ללא מזון. הזחל הוא השלב היחיד שיש בו שלושה זוגות רגליים לעומת ארבעה זוגות.[5]

מחלותעריכה

בזמן נשיכה של אקרית החולדה מופרש רוק הגורם לתגובה דלקתית הגורמת לגירוד, המכונה דרמטיטיס אקרית החולדה.[3] לעיתים, בעיקר אצל ילדים, נוצרות גם שלפוחיות או דרמטיטיס. מחלות עור משניות עלולות להיגרם מגירוד הפצע. ייתכן שאצל אנשים מסוימים עלולה להתפתח גם סרפדת.[5]

זיהוי עקיצותעריכה

קשה לזהות את העקיצות של האקרית מכיוון שהן דומות לעקיצות של חרקים רבים אחרים כגון יתושים. בניגוד ליתושים אשר לרוב עוקצים באזורים חשופים העקיצות של האקרית מתרכזות לרוב במקומות מוסתרים כגון במפשעה, קפלי הבטן, בית השחי, גומץ המרפק וגומץ בית הברך.

טיפולעריכה

הטיפול בדלקת עור של אקרית החולדה הוא על בסיס סימפטומטי. בדרך כלל משתמשים באנטיהיסטמין אוראלי, קורטיקוסטרואיד מקומי, גמא בנזן הקסאכלוריד, בנזיל בנזואט או קרוטמיטון.[5][4][2][1] עם זאת, ישנם חולים שאינם זקוקים לטיפול. כדי להיפטר ביעילות מהדלקת חשוב בראשונה לטפל במוקד המחלה כגון חיות מחמד ולחטא את הסביבה. טיפול בחיות המחמד נעשה לרוב בעזרת סלמקטין כגון Revolution, Stronghold or Pfizer. יש להיפתר מפונדקאים נפוצים אחרים בסביבה כגון חולדות. נדרשים מספר שבועות כדי להיות בטוחים כי האקריות הושמדו מכיוון שהאקרית יכולה לשרוד עד 63 יום ללא ארוחת דם.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1 2 Beck, W. (בנובמבר 2007). "Tropical Rat Mites as newly emerging disease pathogens in rodents and man". Travel Medicine and Infectious Diseases. 5 (6): 403. doi:10.1016/j.tmaid.2007.09.016. {{cite journal}}: (עזרה)
  2. ^ 1 2 Beck, W. (ביולי 2008). "Occurrence of a house-infesting Tropical rat mite (Ornithonyssus bacoti) on murides and human beings". Travel Medicine and Infectious Disease. 6 (4): 245–249. doi:10.1016/j.tmaid.2008.01.002. PMID 18571117. {{cite journal}}: (עזרה)
  3. ^ 1 2 3 Jim Kelaher; Reena Jogi; Rajani Katta (במאי 2005). "An Outbreak of Rat Mite Dermatitis in an Animal Research Facility" (PDF). Cutis. 75 (5): 282–6. PMID 15984629. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2015-03-27. נבדק ב-15 באוקטובר 2013. {{cite journal}}: (עזרה)
  4. ^ 1 2 Hetherington, George W.; William R. Holder; Edgar B. Smith (1 במרץ 1971). "Rat Mite Dermatitis". The Journal of the American Medical Association. 215 (9): 1499. doi:10.1001/jama.1971.03180220079019. PMID 5107633. {{cite journal}}: (עזרה)
  5. ^ 1 2 3 Chung, Sang Lip; Sung Joo Hwang; Soon Baek Kwon; Do Won Kim; Jae Bok Jun; Baik Kee Cho (5 בינואר 2002). "Outbreak of Rat Mite Dermatitis in Medical Students". International Journal of Dermatology. 37 (8): 591–598. doi:10.1046/j.1365-4362.1998.00558.x. {{cite journal}}: (עזרה)