ארבעת היסודות
ארבעת היסודות היא תאוריה טרום־מדעית קדומה להסברת מבנה החומר והתהליכים היסודיים הפועלים בעולם, שנוצרה ביוון העתיקה על ידי הפילוסוף אמפדוקלס במאה החמישית לפני הספירה, ואומצה על ידי אריסטו. כיום תאוריה זו אינה מקובלת והיא הוחלפה בתאוריות מודרניות בתחומי הפיזיקה והכימיה. ניתן לראות קרבה רעיונית בין התיאור הטרום-מדעי האריסטוטלי ובין החלוקה המדעית המקובלת בימינו למצבי הצבירה של החומר.
פילוסופיות קדומות נוספות השתמשו בתאוריות דומות כדי להסביר את מבנה החומר.
על התאוריהעריכה
תאוריה זו גורסת כי כל החומר בעולם מורכב מארבעה יסודות: אוויר, מים, אדמה ואש.[1] על פי התפיסה הרווחת, היסודות דורגו לארבע רמות מלמטה כלפי מעלה. בתחתית הכל אדמה, מעליה מים, מעליה אוויר, ומעל אש. לכל יסוד סווגו איכויות, מאפיינים ודימויים. בעוד שיסוד האדמה נחשב לכבד וחסר תנועה, יסוד הרוח נחשב לקל, ואילו יסוד האש נחשב לאנרגטי ובעל תנועה.
מרבית חכמי יוון הסכימו עם תאוריה זו, אך דעותיהם חלוקות בנוגע להשלכות התאוריה ובאופן הבנתה. לדעת אריסטו השוני בין היסודות הוא בתכונותיהם ולכל יסוד שתיים מארבע תכונות: חום, קור, יובש ולחות.
אל תאוריה זו נקשרה תאוריה מאוחרת יותר, זו של ארבע הליחות (ראו טבלה המציגה זיקה זו בערך ארבע הליחות).
בימי הביניים דעת אריסטו, כמו במקרים רבים אחרים בתקופה זו, נקבעה כאמת מדעית. כיום תאוריה זו איננה מקובלת על המדע והיא הוחלפה בתורת היסודות המודרנית בעקבות המהפכה הכימית ב- 1773 ועריכת הטבלה המחזורית על ידי דמיטרי מנדלייב ב- 1867.
ארבעת היסודות ביהדותעריכה
אזכור ראשון לארבעת היסודות מופיע במדרש רבה בו הם מכונים "ארבעה טבעים, שברא מהם הקב"ה העולם": הארץ, המים, האוויר והאש[2].
תורה זו הייתה מקובלת ביהדות של ימי הביניים ושל התקופות שאחריה. היא מאוזכרת בכתביהם של רוב רובם של פרשני תקופה זו כמו רס"ג[3], ריה"ל[4] הרמב"ם[5] ואף המהר"ל.[6] לעומת זאת, בספר יצירה נמנים רק שלשה יסודות – אש, רוח ומים.
בספרות הקבלה נעשה שימוש נרחב בתורת ארבעת היסודות. בספר הזוהר[7], למשל, מוזכרים ארבעת היסודות בקשר ליצירת האדם, בקשר עם הקבלתם לארבע רוחות השמים, הקבלתם לארבעת מלאכי השרת (רפאל, אוריאל, מיכאל וגבריאל) ועוד. ספר הזוהר אף מציין הקבלה בין ארבעת היסודות לארבעת החכמים שנכנסו לפרדס (על פי המסופר בתלמוד במסכת חגיגה).
הרב משה קורדובירו בספרו "פרדס רימונים"[8] מביא משל המסביר מדוע יסוד העפר 'מתגלה' ביצירה מאוחר יותר לכל שאר היסודות - 'מים' הנמצאים בקדרה העומדת על ה'אש', ה'רוח' (האויר) נמצאת באמצע, אחר חימום המים נוצרת עפרוריות (אבנית), וכך מתגלה יסוד ה'עפר'.
בתורת החסידות מקובל ששלושת היסודות: אש, רוח ומים מקבילים לספירות: חסד, גבורה ותפארת, הכוללים את ספירת המלכות, אשר נמצאת בהם בהעלם ומתגלה רק מאוחר יותר.
בחסידות 'ארבעת היסודות' מקבילות גם ל'ארבע יסודות בנפש האדם' שיכולים להתבטא כ'ארבע יסודות רעים': "כעס וגאוה מיסוד האש, שנגבה למעלה. ותאות התענוגים מיסוד המים, כי המים מצמיחים כל מיני תענוג. והוללות וליצנות והתפארות ודברים בטלים, מיסוד הרוח. ועצלות ועצבות, מיסוד העפר.[9]"
הקבלה נוספת קיימת גם לשלושת האבות: אברהם, יצחק ויעקב, הנחשבים לשלש רגלי המרכבה, ומייצגים את הספירות: חסד, גבורה ותפארת. הרגל הרביעית, בדמותו של דוד המלך, מייצגת את ספירת מלכות.
בשונה מהסדר המקובל אצל היוונים, ביהדות היסודות מסודרים כך: מים, מעליהם אדמה, אוויר ומעליהם אש. המים הם הימים והאוקיינוסים[דרושה הבהרה]. האוויר הוא האטמוספירה, והאש היא האנרגיה הנמצאת בשכבות הגבוהות של האטמוספירה, כגון היונוספירה והמגנטוספירה[דרושה הבהרה].
ארבעת היסודות באלכימיה ובתורות המזרחעריכה
תאוריה זו היא אבן הפינה באלכימיה של ימי הביניים ובתורות רפואיות של המזרח. עד היום בתורות מזרחיות רבות ובאסטרולוגיה משתמשים בתאורייה זו, על מנת להסביר תופעות שונות. כך למשל באסטרולוגיה שנים-עשר המזלות נחלקים לארבע קבוצות של מזלות לפי היסודות, וכך מנסים לאפיין את הטיפוסים לפי השייכות לאחת מהקבוצות. גם ברפלקסולוגיה נעשה שימוש רב בארבעת הטיפוסים השונים, ונקבעים אזורים שונים בגוף המקבילים לארבעת היסודות, וכן מאפיינים אישותיים על פי דומיננטיות של יסוד מסוים אצל האדם.
ארבעת היסודות באסטרולוגיהעריכה
יסוד המים באסטרולוגיה הוא היסוד של עולם הרגשות. עולם הרגשות איננו ברור, איננו רציף והוא חסר הגיון ושיטה עקביים. רגש עשוי מחומרים עדינים יותר ממחשבה, הוא מופיע מיד, בצורה אינסטינקטיבית כמעט, חי ומתחלף ללא הרף, בלתי צפוי לעיתים. רק רואים מישהו - ומיד חשים אליו סלידה משיכה או אפטיות. בלי הסבר הגיוני, עולם הרגשות עובד בצורה אינטואיטיבית ואסוציאטיבית, ויש לנו מעט שליטה עליו. כך בני מזלות יסוד המים פועלים וחיים על בסיס של רגש. המזלות השייכים ליסוד המים הם מזל עקרב, מזל דגים ומזל סרטן.
יסוד האוויר באסטרולוגיה הוא היסוד המדבר על תקשורת, חשיבה, והפצה של ידע. דיבור, ויכוח, המילה הכתובה, עיתונים, מחשבות, פילוסופיות, תאוריות ובתי ספר - כל אלה שייכים ליסוד האוויר. כמו כן, גם התרבות, כללי נימוס, חוקי החברה, בתי משפט, אופנה, דברים שהם "IN" ודברים שהם "OUT", טלוויזיה, טלפונים וטלפונים סלולרים, מרשתת וכך הלאה. ליסוד האוויר שייכים המזלות מזל תאומים מזל מאזניים ומזל דלי.
יסוד האדמה באסטרולוגיה הוא הגוף הפיסי, החומר המוצק, אוכל, הישרדות פיזית, כסף ורכוש. יסוד זה מדבר על הפיכה של התאוריה למעשה, ועל תוצאות ממשיות. זוהי האדמה עליה אנו עומדים, הבית שבתוכו אנו חוסים, העץ שצומח במשך שנים וממנו אנו אוכלים. המזלות השייכים ליסוד האדמה הם מזל גדי מזל שור ומזל בתולה
יסוד האש באסטרולוגיה מייצג את כוח החיים, כוח הבריאה. זהו הכוח המניע לחפש, להתפתח, לגלות ולחקור, לחוות חוויות חדשות, לראות עולם, להתנסות ולהנות. יסוד האש מקושר לאנרגיה הפועלת שבנו, כך שיסוד זה יכול להביא לפעולה, עשיה, ביטוי, ויחד עם זאת להביא לעצירה ושליטה של פעולה. מזלות השייכים ליסוד האש הם מזל טלה מזל אריה ומזל קשת.
ראו גםעריכה
קישורים חיצונייםעריכה
הערות שולייםעריכה
- ^ מכון דוידסון למדע, המדע של פעם, המדע של פעם, 2018-04-05 (בעברית)
- ^ מדרש רבה במדבר, יד, יב
- ^ בספר אמונות ודעות הקדמה - אות ה', ושם במאמר ראשון - אות ג
- ^ ספר הכוזרי, מאמר שלישי אות לא - ס, הסבר על היווצרות החיים לשיטתו של ריה"ל:"...כך אתה רואה ביצירי הטבע כי לאחר שהגיעו למדתם ולמשקלם הנכונים ונערכה התמזגות ארבעת היסודות המתאימה להם, ישלמו בדבר מועט ויוכנו לקראת חול בהם הצורה שהם ראויים לה: צורת בעל החיים או צורת הצמח, כי לכל מזיגה מתאימה צורה מיוחדת, ועל ידי דבר קל מאוד תפסד המזיגה..." (ועיין גם במאמר חמישי אות א - כח)
- ^ ספר המדע הלכות יסודי התורה פרקים ג'-ד'.
- ^ מהר"ל, ספר באר הגולה - הבאר החמישי.
- ^ חלק ב דף כג עמ' ב, דף סב ע"א (השחתת העולם ב40 יום כנגד 4 יסודות), דף רנד עמ' ב, חלק ג' דף רכה עמ' א ועוד.
- ^ שער יא פרק ג.[דרוש מקור]
- ^ תניא, סוף פרק א'