ארגון הפליטים הבין-לאומי
ארגון הפליטים הבין-לאומי (באנגלית: The International Refugee Organization; בראשי תיבות: IRO) הוא ארגון אשר הוקם ב-1946, כדי לטפל בבעיית הפליטים שנוצרה בעקבות מלחמת העולם השנייה.[1] התפקיד העיקרי של הארגון היה ליישב מחדש אנשים שמסיבות חוקיות אינם יכולים לחזור למדינת מוצאם. בשנת 1952 הופסקה פעילות הארגון. את מקומו תפסה נציבות האו"ם לפליטים האחראית על פליטים מכל העולם, למעט הפליטים הפלסטינים, המטופלים על ידי אונר"א.
 | |
| התאגדות | ארגון בין-ממשלתי |
|---|---|
| שפה רשמית | אנגלית |
| תקופת הפעילות | 1946–1952 (כ־6 שנים) |
| נוצר מתוך | האומות המאוחדות |
  | |
26 מדינות היו חברות בארגון הפליטים הבין-לאומי: אוסטרליה, איטליה, איסלנד, ארגנטינה, ארצות הברית, בלגיה, ברזיל, בריטניה, גואטמלה, דנמרק, הולנד, הונדורס, הפיליפינים, הרפובליקה הדומיניקית, סין, ונצואלה, לוקסמבורג, ליבריה, נורווגיה, ניו זילנד, פנמה, פרו, צרפת, קנדה ושווייץ.[2] במהלך שנות פעילות הארגון שוקמו בין 5 ל-10 מיליון פליטים בשיתוף פעולה עם כ-60 סוכנויות מקומיות ובין-לאומיות.
הקמת הארגון עריכה
הארגון הוקם ב-20 בפברואר 1946, בעקבות המלצת החלק הראשון של העצרת הכללית, המועצה הכלכלית והחברתית, אשר ניתנה ב-16 בפברואר 1946. הוועדה המליצה על הקמת גוף בינלאומי שיהיה אחראי על הגדרת מיהם האנשים הזכאים לסיוע והגנה ודיווח על מספר הפליטים ומיקומם. בישיבה השנייה הוועדה החליטה להקים ועדת כספים של ארגון הפליטים הבינלאומי. דו"ח הוועדה וטיוטת החוקה נקראו שוב בישיבה השלישית והועברו לאספה הכללית כדי לקבל החלטה בקשר לנושאים שהועלו בישיבה זו.
החוקה עריכה
חוקת הארגון נחתמה בפלאשינג מדו, ניו יורק, ב-15 בדצמבר 1946. על פי החוקה, פליט הוא אדם אשר נאלץ לעזוב את מדינתו בשל חשש מסוים מרדיפות על רקע גזע, דת, לאום, השתייכות לקבוצה או דעה פוליטית מסוימת. החוקה ציינה את שדה הפעולה של הארגון, ועיגנה את האמירה שנויה במחלוקת ביחס לכך שטיפול בפליטים ממוצא אתני גרמני שגורשו או יגורשו מארץ לידתם לגרמניה, אינו באחריות הארגון.
"הממשלות המקבלות חוקה זו, מזהות כי: פליטים ועקורים אמתיים מהווים בעיה דחופה, שהיא בינלאומית בהיקפה ובאופייה; לגבי העקורים, המשימה העיקרית שתבוצע היא לעודד ולסייע בכל דרך אפשרית את שיבתם המוקדמת לארץ מוצאם; פליטים ועקורים אמתיים צריכים להיעזר בפעולה בינלאומית, אם לחזור למדינות הלאום שלהם או למעונם הרגיל, או למצוא בתים חדשים במקומות אחרים, בתנאים הקבועים בחוקה זו; ...פליטים ועקורים אמתיים, עד שיושלם תהליך שיבתם מחדש, או השבתם מחדש והשלמתם מחדש, יש לשמור על זכויותיהם ועל האינטרסים הלגיטימיים שלהם, לקבל טיפול וסיוע, ובמידת האפשר להיות מועסקים תעסוקה כדי למנוע את התוצאות הרעות והאנטי-חברתיות שלבטלה מתמשכת.."
— חוקת הארגון
החוקה שיקפה חודשים רבים של ניסיונות לשילוב כמה נקודות מבט מנוגדות בנוגע למטרות הארגון. בזמן שההיבט ההומניטרי של הארגון הודגש על ידי כולם, הייתה אי הסכמה חדה לגבי התקציבים והסדרים כספיים, מדיניות ושיטות הארגון. המדינות המערביות (ארצות הברית, אירופה ובריטניה) העדיפו לנקוט במדיניות פתוחה של הגדרה רחבה יותר של עקורים ופליטים, בניגוד למדינות המוצא (כולל ברית המועצות), שהעדיפו מדיניות של יישוב מחדש והגדרה קפדנית.[3]
לקריאה נוספת עריכה
- A Decade of American Foreign Policy 1941-1949 Constitution of the International Refugee Organization, December 15, 1946
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ Dennis Gallagher, The Evolution of the International Refugee System, Center for Migration Studies of New York, Inc, 1989, עמ' 579–598
- ^ Treaties and international agreements registered or filed and recorded with the Secretariat of the United Nations
- ^ International Refugee Organization, Vol. 1, No. 1 (Feb., 1947), pp. 137-138