ארדאן די פיק

שארל ז'אן ז'אק ז'וזף ארדאן די פיק (19 באוקטובר 1821 - 18 באוגוסט 1870) הוא, קצין והוגה צבאי צרפתי בן המאה ה-19, שהתעסק בעיקר בתחום הפסיכולוגיה הצבאית. לכתביו הייתה השפעה על האסטרטגיה של צבא צרפת בתחילת המאה העשרים.

ארדאן די פיק
Charles Ardant du Picq
Charles Ardant du Picq (1821-1870).jpg
לידה 19 באוקטובר 1821
פריגו, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 18 באוגוסט 1870 (בגיל 48)
מץ, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות צבא צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
דרגה קולונל עריכת הנתון בוויקינתונים
פעולות ומבצעים
מלחמת צרפת-פרוסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

קורות חייועריכה

ארדאן די פיק נולד בדורדון שבצרפת בשנת 1821. בגיל 21 התגייס לאקדמיה הצבאית סן-סיר, ולאחר סיום לימודיו התקדם בדרגות במהירות. בשנת 1855 במהלך מלחמת קרים נפל בשבי ונשאר בו כמה חודשים, מאוחר יותר, השתתף במסעות המלחמה בסוריה ובאלג'יר. בשנת 1869 נתמנה למפקד בריגדת חיל רגלים העשירית בצבא צרפת, ובהיותו בתפקיד זה פרצה מלחמת פרוסיה צרפת. כמה חודשים לאחר פתיחת המלחמה נפצע די פיק מרסיס פגז ומת מפצעיו כמה חודשים אחר כך.

כתביועריכה

די פיק הפיץ לידידיו בשנת 1868 חוברת שלא פורסמה בציבור בשם "מערכות בעת העתיקה", פרט לחוברת זו לא פרסם די פיק דבר פרי עטו. לאחר מותו נמצאו בעזבונו מספר מאמרים, ומהם, בנוסף למסה על המערכות בעת העתיקה נערך הספר "מחקרים על הקרב" (Etudes sur le Combat) שיצא לאור בשנת 1980 במהדורה חלקית ובשנת 1902 במהדורה מלאה.

הגותועריכה

די פיק שם את הדגש בלחימה על הגורם האנושי, הוא טען כי המלחמה מוכרעת בעיקר על ידי איכות הלוחמים והמוראל שלהם ולאו דווקא על ידי מספרם. על פי עיקרון זה, טען די פיק כי אימון הלוחמים הוא קריטי לניצחון והמעיט בחשיבות היתרון המספרי. הוא טען כי חייל בעל מורל נמוך וחסר אימון לא יסתער בשדה הקרב אלא ימצא דרך להיעלם, לכן הוא בעיקר מפריע ללחימה ולא תורם לה. די פיק טען כי הדרך ללחימה יעילה איננה אומץ לב אלא דווקא הפחד, הוא הזדהה עם אלו שטענו שההתקפה היא 'מנוסה קדימה'. הדרך לעורר פחד בחיילים היא המשמעת וההכנעה של החיילים כלפי הפיקוד. בנוסף, חייל הפוחד מתוצאות כישלון הקרב יהיה לוחם טוב יותר.

די פיק אמר כי יחידות המילואים אינן חשובות, שכן הם לא מאומנים די הצורך והם משמשים בעיקר כבשר תותחים. טענה זו השפיעה על ראשי הצבא הצרפתי לפני מלחמת העולם הראשונה והם ויתרו על הכללת המילואים בצבא, אף שכוחות אלו יכלו להגדיל משמעותית את מספרו, זאת בניגוד לצבא הגרמני.[1] באופן כללי העדיף די פיק צבא מקצועי ומיומן על 'צבא אספסוף גדול'.

על פי תורתו זו, שם די פיק דגש על גורמים כגון הפתעה, שהיא גורם חשוב במלחמה, על אף שהוא הכיר שבמלחמה מודרנית השפעתה קצרת טווח.

תורתו של די פיק השפיעה רבות בחוגי האריסטוקרטיה הצבאית הצרפתית לפני מלחמת העולם הראשונה. הוגים כמו פרדיננד פוש שאבו רעיונות מתורתו של די פיק.

לקריאה נוספתעריכה

  • יהודה ואלך, תורות צבאיות - התפתחותן במאות ה-19 וה-20, משרד הביטחון, ירושלים, תשל"ז, עמ' 131-140.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא ארדאן די פיק בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ וואלך, תורות צבאיות, עמ' 137.