ארז'בט קנר

אמנית, כורכת ספרים אמנותית הונגרייה-יהודייה-אמריקנית

ארז'בט קנר[1]הונגרית: Kner Erzsébet; גיומנדרד, 7 באוקטובר 1897שיקגו, 1 במרץ 1998) הייתה טיפוגרפית ואמנית כריכת ספרים יהודייה-הונגרייה.

ארז'בט קנר
Kner Erzsébet
אין תמונה חופשית
לידה 7 באוקטובר 1897
גוימה, הונגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1 במרץ 1998 (בגיל 100)
שיקגו, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – 1 במרץ 1998 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

ארז'בט קנר נולדה במשפחה יהודית כחמישית מששת ילדיהם של מייסד בית הדפוס איזידור קנר ושל קורנליה נטר. בניגוד לאחיה, לא הועידו אותה הוריה לקריירת הדפסת וכריכת ספרים, אך הדפוס והספרים מילאו תפקיד מרכזי בחיי המשפחה, שכן היא חיה בתווך זה תקופה ארוכה ולכן גם היא התקרבה לדפוס, לכריכה ובכלל לעולם הספרים. היא השלימה את לימודיה בבית הספר היהודי המקומי.

ארז'בט קנר המשיכה את לימודיה בבית הספר הגבוה לבנות במזטור. שם למדה גרמנית וצרפתית. בית הספר גם העניק הכשרה מיוחדת לתלמידותיו, כגון לימודי נגינה בפסנתר, עבודות יד ובמסגרת שיעורי החינוך גופני גם מחול והחלקה על קרח. לאחר שסיימה את לימודי שש הכיתות של התיכון, היא החליטה שהיא רוצה לסיים את בחינות הבגרות ואחר כך ללמוד באוניברסיטה. היא נרשמה בבודפשט לגימנסיה של בנות ברובע 4 כתלמידה פרטית. לבסוף השיגה את תעודת הבגרות שלה בדצמבר 1919.

לאחר שסיימה את בחינות הבגרות חזרה לבית הוריה, ונשארה שם תקופה די ממושכת. כתוצאה מכך התקרבה לעסקי הספרים. לאחיה הגדול, אימרה קנר, הייתה השפעה רבה עליה. לבסוף החליטה על קריירת כריכת ספרים בקיץ 1920. איזידור קנר תמך בתוכניותיה של בתו, אך בדרכו המחמירה, הוא גם קבע את המסגרת הלמידה.

"את חייבת לדעת", אמר לארז'בט, "שזו מלאכה קשה ולא קלה ללימוד. לא אתן שתיצרי שום סוג של ניסיונות אמנותיים עד שתצליחי ליצור כריכת בד פשוטה באופן מושלם." בהתאם לכוונותיו של אביה, ארז'בט קנר התקשרה בחוזה חניכות עם החברה המשפחתית ולמדה את החלק הטכני של כריכת הספרים במשך שנה. המורה והמנחה שלה היה אישטוואן פינטר. היא למדה את הדרישות של ה"עבודה רגילה", את טכניקות "כריכת העור", ואת ה"הזהבה הידנית".

בשנת 1922 נרשמה לבית הספר הפרטי לאומנויות של אלמוש יאשיק בבודפשט. במקביל ללימודיה, עבדה כחניכה בכריכיית הספרים של יוליה צ'רנה. המשפחה, שראתה את מחויבותה המקצועית של ארז'בט, החליטה לשלוח אותה ללייפציג ללמוד. היא הגיעה למרכז הדפוס הגרמני באביב 1923 ונכנסה לכיתת האמן של אחד מאמני כריכת הספרים הגרמנים הנודעים ביותר, הוגו שטיינר-פראג, שם לימדו תכנון כריכות והזהבה. בתקופה זו הושפעה ארז'בט קנר עוד יותר מאמנות כריכת הספרים של התקופה. כריכות ששיקפו בעיקר את רוח הבאוהאוס. אף על פי שלא הפכה לחסידת המגמה, זו השפיעה על עבודתה המאוחרת יותר, שכן העניקה את החוויה של שבירת הצורות המסורתיות. היא גם הרחיבה את הידע הטכני שלה בסדנת האקדמיה.

גם שני אחיה הנוספים לאימרה, אנדרה קנר (נספה בשואה) ואלברט קנר (היגר גם הוא לארצות הברית), עסקו בדפוס.

פעילותהעריכה

סדנת בודפשטעריכה

בסתיו 1924 פתחה סדנה עצמאית בבודפשט בתמיכת המשפחה. כריכת הספרים ההונגרית הייתה במצב משברי בכל התחומים בעת פתיחת הסדנה שלה. בדרך העבודה המסורתית של כריכה ידנית, היא הייתה צריכה להתמודד באותה עת עם תחרות המחירים של כריכת הספרים במכונה, ההרמוניה של המלאכה והאמנות שהתפתחה במשך מאות שנים נשברה ללא תקנה. כריכות המכונה, שעבדו במספר רב של עותקים, עדיין לא מצאו את ההרמוניה הקודמת ואת השילוב של התעשייה והאמנות, לא מבחינת הטכנולוגיה ולא מבחינת הצורה. במצב זה נקטה ארז'בט קנר, בעצת אחיה אימרה קנר, קו עסקי שונה והחליטה לא להתחרות במחיר, אלא באיכות האמיתית. היא אף הצליחה להגשים זאת בעזרת משפחתה.

סדנת שיקגועריכה

היא שרדה את שנות מלחמת העולם השנייה, את תקופת רדיפת היהודים ואת השואה, אך בזמן ההלאמה של בית הדפוס של אביה בשנת 1949 בחרה להתיישב בארצות הברית כדי לשמור על עצמאותה. היא קיבלה עבודה בשיקגו והוזמנה על ידי ספריית ניוברי (The Newberry Library) לכרוך מחדש את הדפסי המקור (אינקונבולה) הלא-כרוכים או הפגומים שהיו ברשות הספרייה. העבודה נמשכה כמעט שנה בהצלחה גדולה עבור ארז'בט קנר. לאחר מכן הייתה עמיתה גם בספריית ג'ון קריר (John Crear Library). מהעמלות שקיבלה היא הקימה סדנה דומה לזו שהייתה לה בבודפשט. בית המלאכה שלה בשיקגו פעל בין השנים 19521982 ועבד בעיקר עבור מו"לים ביבליופילים, אספנים, ספריות ומשרדי פרסום. באמריקה היא נחשבה לאמנית אירופית שהכירה מסורות מלאכה בת מאות שנים, אך קלטה גם את המגמות המודרניות. היא פרשה מעבודה פעילה בגיל 85.

פרסים והוקרהעריכה

על עבודתה ככורכת ספרים אמנותית

  • קיבלה בשנת 1987 את עיטור מסדר הכוכב של הרפובליקה העממית ההונגרית[2][3][4][5]
  • קיבלה בשנת 1997 את פרס הרפובליקה של הונגריה Pro Culturica Hungarica

לקריאה נוספתעריכה

  • Gulyás Pál: Magyar írók élete és munkái – új sorozat I–XIX. Budapest: Magyar Könyvtárosok és Levéltárosok Egyesülete. 1939–1944., 1990–2002., a VII. kötettől (1990–) sajtó alá rendezte: Viczián János
  • Gyomaendrődi ki kicsoda? Szerk. Szilágyiné Németh Eszter, Kovácsné Nagy Katalin. Gyomaendrőd, Honismereti Egyesület-Szülőföld Baráti Kör, 2004.
  • Nagy Csaba: A magyar emigráns irodalom lexikona. Bp., Argumentum Kiadó-Petőfi Irodalmi Múzeum és Kortárs Irodalmi Központ, 2000.
  • Művészeti lexikon. Fel. szerk. Lajta Edit. Bp., Akadémiai Kiadó, 1965-1968.
  • Magyar Nagylexikon. Főszerk. Élesztős László (1-5. k.), Berényi Gábor (6. k.), Bárány Lászlóné (8-). Bp., Akadémiai Kiadó, 1993-.
  • Révai Új Lexikona. Főszerk. Kollega Tarsoly István. Szekszárd, Babits, 1996-.
  • Új magyar életrajzi lexikon. Főszerk. Markó László. Bp., Magyar Könyvklub.
  • Népszabadság (Bp.); 1998. márc. 3.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה