ארז ביטון

עריכה ספרותית ישראלי

ארז ביטון (נולד ב-4 ביוני 1941) הוא משורר ישראלי וחתן פרס ישראל לספרות ושירה עברית לשנת 2015.[1] ביטון שימש בעבר כיושב ראש המרכז הים-תיכוני הבינלאומי בישראל, ערך את כתב העת הספרותי "אפיריון" ועבד כעיתונאי בעיתון מעריב.

ארז ביטון
ארז ביטון ב-2015
ארז ביטון ב-2015
לידה 4 ביוני 1941 (בן 79)
אוראן, אלג'יריה עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק משורר
לאום ישראל
שפות היצירה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

ראשית חייועריכה

ארז ביטון נולד בעיר אוראן שבאלג'יריה להורים ילידי מרוקו, ועלה לישראל עם משפחתו בשנת 1949. כמו עולים רבים בתקופה זו שוכנה משפחתו במעברה ברעננה ולאחר מכן עבר ללוד. ב-1952 בגיל 11, נפצע מפיצוץ רימון יד שמצא, דבר שגרם לו לעיוורון ולקטיעת ידו השמאלית. בעקבות זאת עבר לבית חינוך עיוורים בירושלים. סיים לימודים לתעודת בגרות בבית הספר ליפשיץ בירושלים, ולאחר מכן המשיך ללימודי תואר ראשון בעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית ותואר שני בפסיכולוגיה שיקומית באוניברסיטת בר-אילן.

פסיכולוג ועובד סוציאליעריכה

במשך למעלה משבע שנים עבד כעובד סוציאלי באשקלון, ולאחר מכן כחמש שנים במחלקה הסוציאלית במועצת אור יהודה, ושלוש שנים נוספות בבית החולים לחולי נפש (שנסגר מאז) "נווה און" ברמת גן. תחומי עבודתו והתמחותו מגוונים: בשנותיו הרבות כעובד סוציאלי ופסיכולוג שיקומי צבר ניסיון כמטפל פסיכו-סוציאלי. הוא התמחה בטיפול במשפחות רב-בעייתיות ובנכים פיזית ונפשית. כמו כן, הדריך ביטון במשך שנים עובדים סוציאליים וסטודנטים לעבודה סוציאלית מהאוניברסיטה העברית ומאוניברסיטת בר-אילן.

כתיבתועריכה

ארז ביטון נחשב לאחד היוצרים הראשונים שייצגו את "הקול המזרחי" – קולם של יוצאי עדות המזרח. שירתו מבטאת את שבר ההגירה ארצה, כמו גם את התרבות המזרחית הנאבקת למצוא את מקומה בתוך הפסיפס הישראלי. אחד משיריו הידועים הוא "שיר זוהרה אלפסיה" המדבר על הזמרת המרוקאית היהודייה, זוהרה אלפסיה, שעלתה לארץ ישראל וחוותה בה הידרדרות מעמדית וחיה חיים פשוטים, בניגוד לתהילתה כזמרת מלכותית במרוקו. שירו "חתונה מרוקאית" הולחן על ידי חברי להקת "הברירה הטבעית" ונכלל באלבומם "אלי שורשים" מ-1979.

פעילות ציבוריתעריכה

ארז ביטון עסק בעיתונות כמה שנים. הוא כתב טור שבועי בעיתון "מעריב" על נושאים חברתיים וציבוריים והוא עורך את כתב העת הספרותי "אפיריון", אותו ייסד ב-1982. ביטון כיהן כיו"ר אגודת הסופרים העבריים בישראל. בנוסף מגיש תוכנית שבועית בגלי צה"ל.

 
המשורר ארז ביטון נושא דברים בטקס של האגודה לזכות הציבור לדעת בשנת 1999, לצידו: עוזי לנדאו, יובל שטייניץ וישראל מידד

ביטון משמש גם יו"ר המרכז הים תיכוני לתרבות וחבר מועצה בארגון נפגעי פעולות איבה, בה כיהן כיו"ר הארגון עד 2005. כמסגרת תפקידו, ביטון היה בקשר עם נפגעי פעולות איבה רבים בישראל, כשהוא נעזר בידע המקצועי שלו כעובד סוציאלי וכפסיכולוג שיקומי, ובניסיון האישי שלו כנפגע פעולות איבה.

ביטון הוא חבר נשיאות האגודה לזכות הציבור לדעת ושופט בוועדת הפרס לביקורת התקשורת של "לדעת". ביטון היה חבר מרכז "מפלגת העבודה" בין השנים 1993 ל-2003, ואף ניסה את מזלו בפריימריז של מפלגת העבודה ב-1999, לאחר מכן עבר ל"עם אחד".[2] בשנת 2001 הופק על ידי ערוץ 2, סרט תיעודי בשם "ציפור בין יבשות", שעקב אחר ניסיונו של ביטון להתמודד בפריימריז למפלגת העבודה.[3] ב-2016 החרים ביטון אירוע בסינמטק תל אביב, בו הוקרן הסרט, לדבריו הוא "העדיף שייעשה סרט אקטואלי".[4]

בפברואר 2016 מונה על ידי שר החינוך נפתלי בנט לראשות ועדה, "ועדת ביטון", שתציע כיצד להעשיר את תוכניות הלימודים בהיסטוריה, בספרות ובמסגרות הבלתי פורמליות, בתכנים שיביאו "לאיזון ביחס למורשתן של קהילות המזרח ולהעמקת תחושת האחדות בעם".[5]

ב-10 באוגוסט 2016 נקרא רחוב על שמו בבית אריה.

פרסים והוקרותעריכה

ספריועריכה

  • מנחה מרוקאית, הוצאת עקד, 1976
  • ספר הנענע, הוצאת עקד, 1979
  • ציפור בין יבשות, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1990
  • תמביסרת: ציפור מרוקאית, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2009[9]
  • נופים חבושי עיניים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2013[10]
  • בית הפסנתרים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2015[11]
  • אותות, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2019[12]

משפחתועריכה

נשוי לרחל ביטון קלהורה, אב לבן ולבת.

לקריאה נוספתעריכה

  • הכיוון מזרח 12, "לגנוב גבולות בבהונות שקטים: הומאז' ליצירת ארז ביטון ודיון ביצירה הביוגרפית והאוטוביוגרפית" (גיליון המוקדש לביטון), קיץ 2006
  • קציעה עלון ויוחאי אופנהיימר (עורכים), אנא מן אלמגרב: קריאות בשירת ארז ביטון, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2014[13]
  • הלית ישורון, איך עשית את זה? - ראיונות 'חדרים', הוצאת הקיבוץ המאוחד/ספרי סימן קריאה, 2016, עמ' 465–484, ראיון עם ארז ביטון מספטמבר 2014.
  • נורית גוברין, "שירת ארז ביטון בהקשר היסטורי", 'המשכיל בעת הזאת - ספר היובל למשה פלאי', בעריכת זאב גרבר, לב חקק ומשואל כץ, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשע"ז/2017, עמודים 66–91. כונס: 'קריאת הדורות - ספרות עברית במעגליה', כרך ז', הוצאת כרמל ואוניברסיטת תל אביב, תשע"ט/2019.
  • Hannan Hever, "We Are Fragments of Rhymes: The Poetry of Erez Biton between East and West", Journal of Levantine Studies 2(2), Winter 2012 (תקציר בעברית)

קישורים חיצונייםעריכה

משיריו:

הערות שולייםעריכה

  1. ^ ארז ביטון הוא זוכה פרס ישראל לספרות, באתר ynet
  2. ^ הסופר ארז ביטון עבר מהעבודה לעם אחד, באתר הארץ, 20 בינואר 2003
  3. ^ רעי חגי, לפני שארז ביטון זכה לחיבוק הממלכתי, באתר "העוקץ", 29 באוגוסט 2016
  4. ^ איתי שטרןהמשורר ארז ביטון מחרים אירוע שיתקיים לכבודו, באתר הארץ, 20 בינואר 2016
  5. ^ ירדן סקופ, השר בנט מקים ועדה להעצמת הזהות המזרחית במערכת החינוך, באתר הארץ, 4 בפברואר 2016
  6. ^ שנים עשר המדליקים, מעריב, 20 באפריל 1988
  7. ^ מיה סלעארז ביטון הוא הזוכה בפרס מפעל חיים ע"ש יהודה עמיחי לשירה עברית, באתר הארץ, 4 במאי 2014.
  8. ^ מיה סלעפרס ביאליק למשורר ארז ביטון, באתר הארץ, 5 באוקטובר 2014
  9. ^ ביקורות:
    אלי הירש, על "תמביסרת, ציפור מרוקאית", ידיעות אחרונות, מוסף 7 לילות, 2 באוקטובר 2009
    אלמוג בהרלהיטמן כאן בין החיים בשנות החמישים בעיר לוד, באתר הארץ, 30 באוקטובר 2009
    שמעון שלוש, על "תמביסרת - ציפור מרוקאית", באתר סימניה, 13 בנובמבר 2009
    מלכה נתנזון, יש לי ציפור קטנה בלב, באתר ynet, 2 באוגוסט 2010
  10. ^ אמיר בקר, "ומה יעשה איש עיוור שכלבו חלה פתאום", באתר הארץ, 22 ביולי 2013
  11. ^ דן מירוןלהיות נבדל מכם / להידמות למתכת אצילה / נדיר נדיר, באתר הארץ, 8 בינואר 2019
  12. ^ יהודה ויזן"אותות": לארז ביטון יש הישגים, אך אין להציגו כאביה של מהפכה שלא היתה, באתר הארץ, 17 במאי 2019
  13. ^ פרק מהספר: עמרי בן-יהודה, הַרְחֵק אֶל תּוֹךְ לִבּו של ארז ביטון: על שירה מרוקאית-ישראלית, באתר "העוקץ", 6 באפריל 2015