ארז צוקרמן
ארז צוקרמן (נולד ב-1964) הוא מפקדה הראשון של יחידת אגוז, ממפקדי שייטת 13 ("הקומנדו הימי") וחטיבת גולני. בתפקידו האחרון בצה"ל, בדרגת תת-אלוף, שימש כמפקד עוצבת נתיב האש, אוגדת מילואים משוריינת בפיקוד הצפון. הוא פיקד על האוגדה שהשתתפה בימיה האחרונים של מלחמת לבנון השנייה (אוגוסט 2006), והתפטר מספר חודשים לאחר סיומה בשל החלטתו "לקחת אחריות אישית על הכישלון בתפקידו כמפקד האוגדה".
 | |
| לידה |
1964 (בן 60 בערך) דן, ישראל  |
|---|---|
| מדינה |
ישראל |
| השכלה | |
| השתייכות |
 צבא הגנה לישראל |
| תקופת הפעילות | 1982–2007 (כ־25 שנים) |
| דרגה |
 תת-אלוף |
| תפקידים בשירות | |
| |
| פעולות ומבצעים | |
 המערכה ברצועת הביטחוןהאינתיפאדה הראשונה מבצע דין וחשבון מבצע ענבי זעם האינתיפאדה השנייה  מלחמת לבנון השנייה | |
| עיטורים | |
 צל"ש אלוף | |
  | |
ביוגרפיה
עריכהצוקרמן נולד בקיבוץ דן, הבכור מבין ארבעה אחים לאם שעלתה מצ'ילה ואב יליד ישראל. למד בבית הספר התיכון החקלאי פרדס חנה. מספר חודשים לפני גיוסו נהרג אביו בתאונת דרכים.
צוקרמן התגייס לצה"ל בשנת 1982, והחל מסלול לוחם בשייטת 13 של חיל הים. את הטירונות עשה, ככל לוחמי השייטת באותם ימים, בחטיבת הצנחנים, אבל את קורס המ"כים עם לוחמי חטיבת גולני וסיים אותו בהצטיינות[1]. משם המשיך במסלול בשייטת במגמת פשיטה וצלילה. רק 12 מתוך 80 הלוחמים שהתחילו את המסלול, סיימו אותו. בהמשך עבר קורס קציני חי"ר[2]. במהלך השנים ביצע את כל התפקידים הפיקודיים בשייטת, ממפקד צוות לוחמים ועד מפקד היחידה. המבצע הראשון שעליו פיקד כמפקד צוות היה מבצע חצב עדין, מארב לרכבי מחבלים בצידון. לאחר שכיהן כמפקד יחידת הפשיטה של השייטת יצא לחופשה של למעלה משנה מהצבא וכשחזר יצא לקורס חובלים, והתקדם במסלול זה עד לפיקוד על ספינת הטילים אח"י כידון (סער 4). ב-1993 חזר לשייטת ומונה למפקד פלגת לוחמים (מפל"ג), בדרגת סגן-אלוף. באותה שנה במהלך יומו הראשון של מבצע דין וחשבון הוביל צוקרמן כוח מן השייטת אשר פשט על בסיס מחבלים בטריפולי והרג שישה מחבלים[1]. במהלך שירותו באותן שנים לקח צוקרמן חלק, לצד הפעולות הייעודיות של היחידה בלחימה ימית, בפעולות מיוחדות רבות ברצועת הביטחון, ובהן פעולות רבות במתווה לחימת החי"ר אותן ביצעו הסיירות של חטיבות החי"ר ויחידות מובחרות אחרות[3].
מפקד יחידת "אגוז"
עריכהלקראת הקמתה של יחידה חדשה במסגרת חטיבת גולני, שיועדה להתמקצע בלוחמת גרילה נגד ארגון חזבאללה ברצועת הביטחון ובדרום לבנון[4]. היה צוקרמן אחד ממגבשי דמותה העתידית[5]. לאור הצלחותיה הרבות של השייטת במשימותיה במהלך הלחימה בלבנון, וחלקו של צוקרמן בכך, מונה על ידי הרמטכ"ל אמנון ליפקין-שחק בשנת 1995 למפקדה הראשון של היחידה החדשה שבהקמתה השתתף, היא "יחידת אגוז"[6]. מינויו של איש חיל-הים למפקד יחידה יבשתית לא היה אירוע שכיח, והדבר עומד כעדות לכבוד ולהערכה שרחשו בכירי פיקוד הצפון וצה"ל לאישיותו ופועלו של צוקרמן, שאף הוביל את לוחמי היחידה ברבות מן הפעולות הראשונות שביצעה, ובהן מבצע חובק עולם[7]. על תקופת שירותו ביחידת אגוז עוטר צוקרמן בצל"ש אלוף פיקוד הצפון, עמירם לוין[8]. כן פיקד צוקרמן על היחידה בעת מבצע ענבי זעם, ואף הוביל ארבע פעולות של היחידה בעומק לבנון במהלכו[9].
מפקד שייטת 13 וחטיבת גולני
עריכהבתחילת 1997 סיים צוקרמן את תפקידו ב"אגוז", וחזר לחיל הים, שם התמנה לסגן מפקד שייטת 13. בשנת 1999 הוגשה עתירה לבג"ץ נגד מינוי צוקרמן למפקד השייטת בשל העובדה כי הורה להרוג מחבל כפות בפעולה בעומק שטח לבנון[10]. שופטי בג"ץ פסקו לטובת צוקרמן[1]. באותה שנה מונה למפקד שייטת 13, בדרגת אלוף-משנה[11]. בתקופת פיקודו על השייטת שיקם אותה לאחר "אסון השייטת" (ספטמבר 1997), שבו נהרגו 12 לוחמים ובהם חברו מימי תחילת שירותו, סא"ל יוסי קורקין, מפקד פלגת הלוחמים. צוקרמן דחף לשיתופה של השייטת בפעולות בשטחים בשנה הראשונה של הלחימה במסגרת האינתיפאדה השנייה, שינה את מסלול הכשרת הלוחם בשייטת תוך השמת דגש על המסגרת הצוותית ולא על צמד הלוחמים ויזם מבצעים התקפיים בכל גזרות הלחימה היבשתיות של צה"ל[12].
בשנת 2001 סיים את תפקידו כמפקד השייטת, ויצא לתקופת לימודים במכללת המלחמה של הצי האמריקאי, בניופורט שברוד איילנד. בנוסף ללימודים אלה יש לו תואר ראשון מאוניברסיטת חיפה. ב-2003 חזר לישראל וקיבל את הפיקוד על חטיבת גולני[13]. בכך היה לאיש חיל הים הראשון שפיקד על חטיבת חי"ר בצה"ל. תחת פיקודו השתתפה החטיבה במבצע קשת בענן[14] ובמבצע ימי תשובה ברצועת עזה[15]. כן לקחה החטיבה בהובלתו חלק בתוכנית ההתנתקות בקיץ 2005[16].
מפקד עוצבת "נתיב האש"
עריכהב-2005, עם סיום תפקידו כמפקד החטיבה, הועלה צוקרמן לדרגת תת-אלוף ומונה למפקד עוצבת נתיב האש, אוגדת שריון במילואים הכפופה לפיקוד צפון. צוקרמן, ששירת ופיקד על יחידות חיל הים, חיל רגלים ויחידות מיוחדות בלבד, מונה לתפקיד ללא כל רקע, הכשרה או הסבה לפיקוד על יחידה משוריינת (כדוגמת קורס "הסבה לשריון" או קורס מפקדי אוגדות)[17].
עם פרוץ מלחמת לבנון השנייה ביולי 2006 ובמהלכה, לא התכוון המטכ"ל לשתף את העוצבה שבפיקוד צוקרמן בלחימה. בימי הלחימה הראשונים השתתף צוקרמן בדיונים ובתכנונים של כמה ממהלכי הקרבות, והשתתף בהגיית מספר מבצעים מיוחדים, בהם "מבצע חד וחלק", שבמסגרתו פשטו לוחמי סיירת מטכ"ל ושלדג על העיירה בעלבכ, בליל 2 באוגוסט. צוקרמן היה מיועד בתחילה לפקד על המבצע המורכב, אולם הוחלט לבסוף להטיל את הפיקוד על ניצן אלון, למקרה שאוגדתו של צוקרמן תגויס.
צוקרמן זיהה שהגזרה המזרחית של זירת הפיקוד נותרה ללא פעילות צבאית, והפציר בפיקוד לשלב את אוגדתו במאמץ התקפי בגזרה זו. האוגדה גויסה לבסוף לקראת מבצע "שינוי כיוון 11", שנועד להיות המהלך המכריע של המלחמה (10–12 באוגוסט). האוגדה הועסקה בגזרה המזרחית, במרחב העיירות אל-ח'יאם ומרג' עיון, במשימה בלתי תלויה במשימותיהן של שְלוש האוגדות האחרות שהפעיל הפיקוד במלחמה.
אוגדת המילואים, בפיקודו של צוקרמן, הוטלה לקרבות כאשר כשירות יחידותיה נמוכה עקב מחסור באימונים, כשתרגיל האוגדה האחרון שביצעה נערך בשנת 2001, כאשר היא מיועדת להילחם בגזרת רמת הגולן, וכאשר מפקדה לא הוסמך לפקד על יחידה מסוגה. על לחימתה של האוגדה במלחמה נשמעה ביקורת רבה[18], ואף נכתב תחקיר צה"לי על ידי תא"ל במיל' מאיר גחטן, בעיקר בנוגע להפעלת כוחות באופן שאינו תואם את תורת הלחימה ולשינוי תכוף של התוכניות, לעיתים אף לאחר אישורן על ידי הפיקוד. בין השאר, הודח מפקד אחד מגדודי השריון לאחר שסירב לשוב ולהיכנס ללבנון, והוחלף בקודמו בתפקיד.
מנגד הייתה האוגדה הראשונה שפעלה במרחב מרג' עיון ואל-ח'יאם, פגעה בכמה עשרות מחבלים והשמידה אמל"ח ותשתיות חזבאללה בגזרתה. בפעולתה הפחיתה האוגדה את היקף הירי על קריית שמונה. שלושה מלוחמי האוגדה נהרגו בקרבות[19]. בסוף המלחמה האוגדה הייתה רצוצה על אף שלא נתקלה באויב משמעותי, והישגיה לא השפיעו על לחימת חזבאללה או על היקף ירי הרקטות על כלל יישובי הצפון במהלך ימי-לחימתה[20]. במאי 2007, כמעט שנה לאחר סוף המלחמה, התפטר צוקרמן מתפקידו כמפקד האוגדה ופרש משירות צבאי[21]. הוא עשה כן לאחר שעבר הסבה לשריון[22] והוביל את תהליך הפקת הלקחים והאימון באוגדה. הוא טען כי התכוון להתפטר עם סיום הקרבות לאחר שחש כי נכשל במילוי תפקידו,[23] אולם החליט להמשיך בתפקיד עד שיסתיים תהליך הפקת הלקחים ושיקום האוגדה.
לקריאה נוספת
עריכה- משה (צ'יקו) תמיר, מלחמה ללא אות, תל אביב: מערכות - משרד הביטחון, 2005, מסת"ב 9650512969
- עמיר רפפורט, אש על כוחותינו: כך הכשלנו את עצמנו במלחמת לבנון השנייה, תל אביב: ספריית מעריב, 2007
- עמוס הראל ואבי יששכרוף, קורי עכביש, תל אביב: ידיעות אחרונות, 2008, מסת"ב 9654824310
- עפר שלח ויואב לימור, שבויים בלבנון, תל אביב: ידיעות אחרונות, 2007, מסת"ב 9654824086
קישורים חיצוניים
עריכה
- חן קוטס-בר, חיבוק של מח"ט, באתר nrg, 19 באוגוסט 2005.
- עמוס הראל, ביקורת על אוגדה אחת, סלחנות לאחרת, באתר הארץ, 12 באוקטובר 2006.
- עמוס הראל, ארבעת מפקדי האוגדות שלחמו במלחמה לא יודחו, באתר הארץ, 31 באוקטובר 2006.
- אמיר בוחבוט, ימי התשובה של צה"ל, באתר nrg, 12 באוקטובר 2005.
- אמיר בוחבוט, הצד האפל של הצלחת צה"ל, באתר nrg, 17 באוקטובר 2005.
- עמוס הראל, תא"ל ארז צוקרמן פורש מצה"ל: "לוקח אחריות אישית על כישלוני כמפקד במלחמה", באתר הארץ, 1 ביוני 2007.
- אמיר בוחבוט, הצד האפל של הצלחת צה"ל, nrg מעריב, 17/10/2005.
- יוסי יהושוע, מפקד אוגדה במלחמה: נכשלתי, אני מתפטר, באתר ynet, 1 ביוני 2007.
- עמוס הראל, ניסיון הלחימה עם הפלשתינאים ומספר הדתיים הגבוה - הוציאו את חטיבת גולני ממעגלי הפינוי, באתר הארץ, 17 ביוני 2005.
- המח"ט: הלוואי ולא היינו משתתפים בגירוש, באתר ערוץ 7, 20 במאי 2005.
- אבי כהן, מורג, "גולני, נשמות טהורות, איך אתם יכולים?", באתר ynet, 15 באוגוסט 2005.
- עמוס הראל, חבריו של יואב גלנט במושב: "זה סכסוך קטנוני שנופח", באתר הארץ, 21 בינואר 2011.
- חילופי מפקד חטיבת 'גולני'(הקישור אינו פעיל), אתר צה"ל, 02.12.2003.
- מפקד חדש לחטיבת גולני(הקישור אינו פעיל), אתר צה"ל, 04.09.2005.
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 3 חן קוטס-בר, חיבוק של מח"ט, באתר nrg, 19 באוגוסט 2005
- ^ אמיר אורן, "בארץ הארזים", הארץ, 12.06.1998.
- ^ משה (צ'יקו) תמיר, מלחמה ללא אות, הוצאת מערכות - משרד הביטחון, 2005, עמודים 142-143.
- ^ גל פרל פינקל, אתו ללבנון: ספר חדש על מלחמה שבחרנו (ואסור) לשכוח, באתר זמן ישראל, 17 בדצמבר 2019.
- ^ חיים הר-זהב, "לבנון המלחמה האבודה", הוצאה עצמית, תל אביב, 2019, עמוד 39.
- ^ איתן רבין, צה"ל חשף יחידה שכל יעודה ללחום בחזבאללה, הארץ, 05.12.1996, כפי שהועלה באתר פרש.
- ^ משה (צ'יקו) תמיר, מלחמה ללא אות, הוצאת מערכות - משרד הביטחון, 2005, עמוד 145, "המבצע נערך ב-19 בספטמבר 1996. כבר בתחילת ההסתננות – כאשר עלו המפקדים לנקוד תצפית על אחד מגושי הסלע העצומים האופייניים לג'בל סוג'וד נתקל הכוח בפיקודו של ארז, במחבלים. במכת האש הראשונה נפגעו כמה מפקדים. הכוח נתפס במצב לא נוח – המפקדים נמצאו לפנים כשהם מנותקים מיתר הלוחמים. ארז התעשת במהירות, הציב חיפוי קטן ויצא מיד למרדף אחר המחבלים שהחלו לברוח באחת מהמחילות החצובות בסבך. בתום המרדף, שעל-פי התיאורים דמה יותר לטיהור תעלת לחימה ביעד מבוצר, חיסל הכוח שני מחבלים".
- ^ סא"ל ארז צוקרמן, באתר הגבורה, מתוך אתר הגבורה, "סא"ל ארז צוקרמן שימש כמפקד יחידת אגוז. ב-9 ביולי נערכה פעולת צה"ל בסוג'וד בדרום לבנון. זה היה מבצע לטיהור קני מחבלים, ארז פיקד אישית על הכוח בתצפית המפקדים בשטח שהקים יחד עם סגן צור פרנס. נפתחה אש מטווח קצר. צור, שעמד ליד ארז, נהרג. בכל זאת הוא התעשת והוביל את הצוות למרדף באזור מאוד סבוך. הוא, אישית, הרג שם שלושה מחבלים, כיוון שלקצין האחר היה מעצור בנשק. בהיתקלות נהרג גם אחד הלוחמים, זוהר מינץ, ונפצעו עוד כמה לוחמים מהיחידה, ביניהם הרופא." על הפעולות הנועזות באגוז שעליהן פיקד אישית, עם דגש על האירוע בסוג'וד, קיבל ארז צל"ש מאלוף פיקוד הצפון דאז, עמירם לוין".
- ^ עפר שלח ויואב לימור, "שבויים בלבנון, האמת על מלחמת לבנון השנייה", הוצאת ידיעות ספרים, 2007, עמודים 357-358.
- ^ עתירה לבג"ץ נגד מינוי מפקד חדש לקומנדו הימי, באתר גלובס, 13 ביוני 1999.
- ^ עמוס הראל, לוחם מלידה הארץ, 11.06.1999, כפי שהועלה באתר פרש.
- ^ עמוס הראל, מחיר הבחירה של מפקדי השייטת, באתר הארץ, 7 ביולי 2004.
- ^ יואב לימור, מה עובר על סיירת מטכ"ל, באתר ynet, 13 ביולי 2007.
- ^ פליקס פריש, צה"ל משתלט על רפיח; 17 פלשתינים חמושים נהרגו; מופז: אין הגבלת זמן, באתר גלובס, 18 במאי 2004.
- ^ אמיר בוחבוט, ימי התשובה של צה"ל, באתר nrg, 12 באוקטובר 2005
אמיר בוחבוט, הצד האפל של הצלחת צה"ל, באתר nrg, 17 באוקטובר 2005 - ^ עמוס הראל, קוראים לו "בוגד", אך מ"פ מהגוש מתעקש להשתתף בפינוי, באתר הארץ, 18 ביולי 2005.
- ^ עמוס הראל, תא"ל ארז צוקרמן פורש מצה"ל: "לוקח אחריות אישית על כישלוני כמפקד במלחמה", באתר הארץ, 31 במאי 2007.
- ^ עפר שלח ויואב לימור, "שבויים בלבנון, האמת על מלחמת לבנון השנייה", הוצאת ידיעות ספרים, 2007, עמוד 198, אורי שגיא: "אם ארז צוקרמן יכול לפקד על אוגדה משוריינת כנראה שהתפקיד הזה איבד כל משמעות".
- ^ אמיר בוחבוט, אובדן המוסר של אולמרט, באתר nrg, 8 בדצמבר 2006.
- ^ עמוס הראל, הכישלון מחלחל, באתר הארץ, 5 באוקטובר 2006.
- ^ מינוי תת-אלוף יעקב ברק למפקד עוצבת "עמוד האש", באתר צה"ל (דרך ארכיון האינטרנט).
- ^ עמוס הראל, רק עכשיו: מפקד האוגדה במלחמה עובר הסבה לשריון, באתר הארץ, 6 בפברואר 2007.
- ^ מוריה בן-יוסף (2011-07-11). "הרמטכ"ל שהתפטר, האלוף שהמשיך הלאה והקמ"ן שהתאבד". ישראל דיפנס. אורכב מ-המקור ב-2018-04-28. נבדק ב-2023-08-18.