אריאל דורפמן
אריאל דורפמן (בספרדית: Ariel Dorfman; נולד ב-6 במאי 1942) הוא סופר, מחזאי ופעיל זכויות אדם יהודי-צ'ילאני.
_(cropped).jpg) | |
| לידה |
6 במאי 1942 (בן 81) בואנוס איירס, ארגנטינה  |
|---|---|
| שם לידה |
Vladimiro Ariel Dorfman |
| מדינה |
ארגנטינה |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת קליפורניה בברקלי, אוניברסיטת צ'ילה |
| שפות היצירה |
ספרדית, אנגלית |
| תקופת הפעילות |
מ-1968 |
| בן או בת זוג |
Angélica Malinarich (1966–?) |
|
arieldorfman | |
  | |
קורות חיים עריכה
אביו של דורפמן, אדולף, נולד באודסה ואמו, פאני לבית זליקוביץ', שהייתה בעלת תודעה ספרותית, במולדובה. אחרי לידתו של אריאל בבואנוס איירס, עברה המשפחה לארצות הברית ולבסוף לצ'ילה. הוא למד באוניברסיטת צ'ילה בבירה סנטיאגו דה צ'ילה ולימד בה ספרות. בשנות שלטונו של סלוודור איינדה 1970-1973 עבד במשרד התרבות והיה פעיל מאד בטלוויזיה הצ'יליאנית בה הגיש תוכנית שבועית בענייני ספרות[1].
אחרי ההפיכה של אוגוסטו פינושה ברח לארצות הברית, שם הוא מלמד מאז שנת 1985 באוניברסיטת דיוק. מאז חזרתה של צ'ילה למשטר דמוקרטי הוא מחלק את זמנו בין ארצות הברית לצ'ילה, אליה חזר ללמד באוניברסיטה בה לימד לפני עזיבתו.
יצירתו עריכה
בתחילת שנות ה-70 כתב דורפמן סיפורים קצרים ורומאנים. ספרו "איך לקרוא את דונלד דאק" שניתח את האידאולוגיה מאחורי הסרטים המצוירים של וולט דיסני היה לרב מכר בדרום אמריקה ובאירופה. בנוסף, פרסם דורפמן מסות רבות על ספרות לטינו-אמריקאית ובין השאר ניתח יצירות של חורחה לואיס בורחס, אלחו קרפנטייר וגבריאל גארסיה מארקס. מסותיו קובצו בספרו "דמיון ואלימות באמריקה"[1].
בשנת 1982 כתב את הספר "אלמנות" המתאר מאבק של נשים נגד שלטון טוטליטרי לאחר שכל הגברים בכפר נעלמו. הספר יצא בישראל בהוצאת מעריב בשנת 1985[2] ומחזה בעקבות הספר זכה במקום הראשון בפסטיבל עכו בשנת 1987[3].
המחזה המפורסם ביותר של דורפמן הוא "העלמה והמוות" (1991)[4], המתרחש בשנת 1991 מול חזרתה של צ'ילה לדמוקרטיה וכינון הוועדה הלאומית לאמת ולפיוס. המחזה זכה בפרס לורנס אוליבייה למחזה החדש הטוב ביותר[5]. המחזה גם הפך לסרט קולנוע בבימויו של רומן פולנסקי בשנת 1994. המחזה הועלה בעברית בבימוי חנן שניר בתיאטרון הבימה[6] בשנת 1994 ובבימוי נולה צ'לטון בתיאטרון חיפה בשנת 2001, והיה הבימוי האחרון של ג'וליאנו מר בישראל, בשנת 2010.
מרדכי אבישי כתב על ספרו אלמנות[2]: ”יש בכתיבתו של דורפמן משהו מאד עצמאי, מבע סיפורי המתקרב אל ספרות־המחאה, אך אינו צמוד אל אף אחת מצורותיה הידועות.”
קישורים חיצוניים עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של אריאל דורפמן (בספרדית)- אריאל דורפמן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
אריאל דורפמן (1942-), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 הגולה מצ'ילה והיורד מישראל, דבר, 3 ביוני 1976
- ^ 1 2 מרדכי אבישי, נשים לוחמות: אנושיות במבחן, מעריב, 29 בנובמבר 1985
- ^ חיים נגיד, עכו: פרס ראשון ל"אלמנות", מעריב, 14 באוקטובר 1987
- ^ רויטר (לונדון), שכרון הדמוקרטיה, חדשות, 4 במרץ 1992
- ^ ירון פריד, כרמן ג'ונס ניצח, חדשות, 29 באפריל 1992
- ^ יואב בירנברג, עם הפנים לקלסיקה, חדשות, 1 באפריל 1992