אריה איבצן
אריה איבְצַן (5 באוגוסט 1928 בקובנה – 19 ביוני 2013) היה המפקח הכללי השמיני של משטרת ישראל. איבצן היה בוגר קורס קצינים בכירים, ובוגר בית הספר הגבוה למשפט וכלכלה. בשנים 1970–1972 היה נשיא הסניף הישראלי של ארגון השוטרים הבינלאומי.
 | |
| אריה איבצן | |
| לידה |
5 באוגוסט 1928 י"ט באב ה'תרפ"ח קובנה, ליטא |
|---|---|
| פטירה |
19 ביוני 2013 (בגיל 84) י"א בתמוז ה'תשע"ג |
| תאריך עלייה | 1946 |
| מדינה |
ישראל  |
| השתייכות |
 משטרת ישראל |
| תקופת הפעילות | 1948 – 1 באפריל 1985 (כ־37 שנים) |
| דרגה |
 רב ניצב |
| תפקידים בשירות | |
| סגן מפקד מחוז תל אביב, מפקד המחוז הדרומי, מפכ"ל | |
| פעולות ומבצעים | |
 מלחמת העצמאות | |
| תפקידים אזרחיים | |
| שגריר ישראל בליבריה וקניה | |
  | |
ביוגרפיה עריכה
ראשית דרכו עריכה
איבצן נולד בשנת 1928 בעיר קובנה שבליטא בשם ליאוניד אַפְּס. הוא שרד את השואה בגטו קובנה. הוא עלה לארץ ישראל בשנת 1946 ולמד בבית הספר החקלאי בנהלל. עם תום לימודיו בשנת 1947 התגייס לנוטרים. כשפרצה מלחמת העצמאות שירת בחזית ירושלים.
שירותו במשטרת ישראל עריכה
בשנת 1948 גויס איבצן למשטרת ישראל. הוא השתתף בקורס הקצינים הראשון של המשטרה וסיים כחניך מצטיין באוגוסט 1952[1]. איבצן הוצב לשרת במחלקת התכנון במטה הארצי. בתחילת 1957 הוא קיבל תואר ראשון במשפטים מבית הספר הגבוה למשפט וכלכלה בתל אביב[2] ובסוף 1958 הוסמך כעורך דין[3]. בשנים 1957–1958 שירת במחוז תל אביב בתפקידי שיטור וחקירות שונים ובין השאר היה דובר המחוז[4]. במרץ 1959 נתמנה לתפקיד סגן מפקד הנפה הצפונית של מחוז תל אביב, שהיה תפקידו הפיקודי הראשון[5][6]. אחר כך פיקד על שלוש הנפות של מחוז תל אביב. הוא מונה למפקד נפת רמת גן במרץ 1962[7], הנפה הדרומית בסוף 1963[8][9] ומפקד הנפה הצפונית (המכונה "מרחב ירקון") בתחילת 1968[10]. באוקטובר 1970 הוא הועלה לדרגת ניצב משנה[11] ולקראת סוף 1972 מונה לסגן מפקד מחוז תל אביב[12]. ב-1971 נבחר לנשיא הסניף הישראלי של ארגון השוטרים הבינלאומי[13].
ב-1975 מונה לפקד על המחוז הדרומי של המשטרה[14] שכלל אז את מחוז ירושלים. במהלך כהונתו פיקד בנובמבר 1977 על מבצע "שער" לאבטחת ביקורו של נשיא מצרים אנואר סאדאת בישראל[15], טיפל בהפגנות בכביש רמות[16] והיה ראש המטה של המשלחת הישראלית לשיחות האוטונומיה, האחראי לנושאים הלוגיסטיים, בשנים 1979–1980[17].
מפכ"ל עריכה
החל מתחילת 1979 עלה השם של איבצן כמועמד מוביל לתפקיד המפכ"ל[18]. איבצן היה אז הניצב הוותיק ביותר במשטרה ותואר כבעל מקצוע מעולה הדורש הרבה מעצמו ומפקודיו[19], כמשפטן "מכבד חוק באורח קיצוני"[20] וכמייצג הקו השמרני במשטרה[21]. לבסוף מונה הרצל שפיר, שהובא מחוץ למשטרה, לתפקיד המפכ"ל, ואיבצן נשאר במחוז הדרומי, למרות שעל פי פרסומים בעיתונות הוצע לו להיות ראש אגף החקירות[22] או סגן המפכ"ל[23].
ב-5 בינואר 1981 נתמנה איבצן לתפקיד המפקח הכללי השמיני של משטרת ישראל[24]. בתקופתו הוקם מחוז המרכז של המשטרה[25] והוקמו מרחבים ותחנות נוספים. כמו כן פעל איבצן לחיזוק הקשר בין המשטרה והקהילה. בתקופתו גם הופעלו סיירות משמר הגבול והמשמר האזרחי בתפקידי השיטור הייעודיים והופעלו הפרויקטים למניעת וחקירת עבירות רכוש ולטיפול בעבירות אונס.
בתחום המינהלי מוסדו בתקופתו הכללים לקידום שוטרים ונקבעו עקרונות הצמדת שכר השוטרים לשכרם של משרתי הקבע בצה"ל.
ב-1984 הורה איבצן לקיים האזנות סתר אצל קצינים בכירים במשטרה, על מנת למצוא מדליפים[26]. כתוצאה מההאזנות הישעה איבצן את אסף חפץ בטענה שהדליף מידע לעיתונות ובעקבות זאת התפתח דיון ציבורי נרחב בין תומכי חפץ, בהם ניצב צבי בר, לתומכי איבצן. כנגד איבצן נטען שההאזנות לא היו חוקיות וכי ההדחה הייתה ממניעים זרים.
לאחר פרישתו עריכה
לאחר פרישתו הצטרף איבצן לסגל הדיפלומטי וכיהן כשגריר ישראל בליבריה[27] ובקניה. נפטר ביום 19 ביוני 2013 ונקבר בבית העלמין קריית שאול[28].
מטה מרחב ירקון של המשטרה מנציח את שמו.
חיים אישיים עריכה
איבצן היה נשוי ליוכבד, בתו של הרב חיים יהושע קוסובסקי[29] ולהם שני ילדים. בנו אמיר הוא עורך דין[30].
קישורים חיצוניים עריכה
- אריה איבצן, באתר משטרת ישראל
הערות שוליים עריכה
- ^ יום חג למשטרת ישראל, דבר, 22 באוגוסט 1952
- ^ רשימת מקבלי הדיפלומות באוניברסיטה של תל אביב, דבר, 14 בינואר 1957
- ^ הוסמכו 71 עורכי דין חדשים, מעריב, 1 בדצמבר 1958
- ^ נתגלת רשת גדולה להברחת מטבע חוץ, מעריב, 5 בנובמבר 1958
- ^ חלופי גברי במשטרת מחוז תל אביב, חרות, 31 במרץ 1959
- ^ העלאות בדרגה של קציני משטרה, חרות, 15 בנובמבר 1961
- ^ חילופי גברי יחולו במטה נפת משטרת רמת גן, מעריב, 1 במרץ 1962
- ^ חילופי גברי בנפת משטרת רמת גן, מעריב, 12 בנובמבר 1963
- ^ בסוף 1964 הועלה לדרגת סגן ניצב הועלו בדרגה, מעריב, 1 בדצמבר 1964
- ^ שינויים ארגוניים במשטרת מחוז ת"א, מעריב, 11 בדצמבר 1967
- ^ מפקדי המרחבים במחוז תל אביב, דבר, 5 באוקטובר 1970
- ^ תת ניצב מרגלית - קצין תלונות במטה הארצי, דבר, 12 באוקטובר 1972
- ^ יהושע כהנא, הארגון שמטפח "שירות תוך ידידות" בין אנשי המשטרה, מעריב, 14 במרץ 1971
- ^ אריה איבצן - ניצב, דבר, 18 במאי 1975
- ^ יהושע תדמור, מבצע האבטחה הגדול ביותר בתולדות המדינה, דבר, 20 בנובמבר 1977
- ^ לוי יצחק הירושלמי, מלחמת קודש וחול על הכביש לרמות, מעריב, 5 בינואר 1979
ועד שכ' רמות מגנה המשטרה והשר בורג על אי פיזור המפגינים, דבר, 16 בספטמבר 1979 - ^ משלחת הכנסת מישראל באה לאלכסנדריה, מעריב, 4 ביולי 1979
משולם עד, קטביות בעמדות המוצהרות בהפתח שיחות האוטונומיה בבאר שבע, דבר, 27 במאי 1979 - ^ בורג רוצה להחליף את תבורי באיבצן, מעריב, 23 בפברואר 1979
- ^ ברוך מאירי, מינוי המפכ"ל הבא יאפשר לשר הפנים להפגין כח, מעריב, 10 במאי 1979
- ^ יוסף גולן, השיקולים במינויים, דבר, 23 במאי 1979
- ^ ראובן שפירא, ניצב אריה איבצן לא איבד סבלנותו, דבר, 1 בינואר 1981
- ^ ניצב קרתי - ראש אגף חקירות, מעריב, 27 באפריל 1980
- ^ ראובן שפירא, מינוי הרצל שפיר למפכ"ל יובא לממשלה מחרתיים, דבר, 2 בנובמבר 1979
- ^ ראובן שפירא, איבצן ייכנס היום לתפקידו כמפכ"ל המשטרה, דבר, 5 בינואר 1981
- ^ ראובן שפירא, המשטרה מקימה מחוז חדש לאזור המרכז, דבר, 24 בפברואר 1981
- ^ ברוך נאה, היתר המפכ"ל להאזין לטלפון לא היה חוקי, מעריב, 19 באוגוסט 1984
- ^ רפאל מן, אריה איבצן זכה בליבריה, מעריב, 26 באוגוסט 1985
- ^ מצבתו של איבצן באתר Billiongraves.
- ^ המשותף לשפיר ולאיבצן, דבר, 11 בינואר 1981
- ^ עו"ד אמיר איבצן