אריה אליאס

אריה (אלבר) אליאס (1 באפריל 1921 – 7 במאי 2015) היה שחקן קולנוע, תיאטרון וטלוויזיה ישראלי. זוכה שני פרסי אופיר: האחד על תפקיד ראשי בסרט והשני על מפעל חיים.

אריה אליאס

אריה אליאס, מתוך הסרט "הכוכבים של שלומי" (2003)
לידה	1 באפריל 1921 בגדאד, עיראק
פטירה	7 במאי 2015 (בגיל 94) רמת גן, ישראל
מקום קבורה	בית הקברות מנוחה נכונה כפר סבא
תאריך עלייה	1947
מדינה
תקופת הפעילות	1941–2013 (כ־72 שנים)
פרסים והוקרה	פרס אופיר לשחקן הראשי הטוב ביותר לשנת 2003 פרס אופיר על מפעל חיים
פרופיל ב-IMDb

אריה אליאס (יושב, משמאל) עם חברים בצעירותו

ביוגרפיה

נולד וגדל בבגדאד שבעיראק. על ילדותו סיפר:

"אלה היו ימים יפים מאוד, הייתי מאוד מאושר, היה טוב ליהודים לחיות שם. בגיל 12 באתי להורים ואמרתי להם שאני רוצה להיות שחקן והם שאלו למה אני מדבר שטויות. אחר כך הם ראו שאני מופיע בדברים עם כבוד והתחילו לתת לי גב. עזבתי את בגדאד כשהתחילו שם הבעיות, בניתי לי חיים אחרים ואמרתי לעצמי תודה לאל שעזבתי".

אליאס היה היהודי הראשון שהתקבל לפקולטה לדרמה באקדמיה לאמנויות יפות בבגדאד שבעיראק בשנת 1941. בזמן לימודיו התגורר עם שלושה ציירים והושפע מיצירתם. אליאס סיים את לימודיו באקדמיה בהצטיינות. בעקבות הפרעות ביהודים והיחס המפלה מצד השלטונות החליטה המשפחה, בשנת 1947, לעלות לארץ ישראל.

אחותו של אליאס הייתה פעילה במחתרת הציונית בעיראק והצליחה לשחד נהג משאית שיבריח את אריה לארץ ישראל. הוא בילה חמישה ימים ולילות בתא המטען של המשאית, שהובילה תמרים מבגדאד, ולבסוף הגיע לנמל חיפה.

מיד לאחר עלייתו, שירת בפלמ"ח ובהמשך בצה"ל במלחמת העצמאות. אליאס נדחה מן הצ'יזבטרון בגלל מבטאו הכבד והצטרף ל"יחידת ש.מ. 2" - יחידת האזנה של המודיעין, שקדמה להקמת יחידה 8200. ביחידה הכיר את אשתו לעתיד, יהודית, ילידת הארץ, שהוריה הגיעו לארץ בעלייה השנייה ממזרח אירופה.

בשנת 1949 הומלץ אליאס, ביחד עם עוד שישה חיילים מיחידתו, לקבלת צל"ש על ידי חיים הרצוג, ראש מחלקת המודיעין בצה"ל באותה עת, אך הצל"ש לא ניתן בעקבות טענתו של דוד בן-גוריון כי המצב בו הייתה שרויה מדינת ישראל היה רגיש מדי.

בסוף שנות החמישים שהה כשלוש שנים בפריז, שם למד קולנוע, עבד בתעשיית הסרטים בצרפת והשתלם באמנות התיאטרון אצל ז'אן-לואי בארו, מרסל מרסו, ז'אן וילאר ורנה סימון.

בתיאטרון

לאחר שהשתחרר החל אליאס לשחק בתיאטרון, אך ללא הצלחה רבה - לטענתו, מבטאו המזרחי היה לו למכשול בעת מבחני הקבלה לתיאטראות הממוסדים: "הבימה", "הקאמרי" ו"האוהל" - בהם שלטו, באותה עת, המבטאים המזרח-אירופאיים.

יוצאת דופן הייתה השתתפותו, ב-1953, במחזה "תעלולי נאסר א-דין", שהועלה בתיאטרון הקאמרי בבימויו של יוסף מילוא. אליאס גילם את המואזין (בעל תפקיד המספר בהצגה), אולם כשהמחזה ירד מהבמות, חזר שוב לשולי הבמה לתפקידים משניים ביותר.

על פי מאגר אנשי במה בישראל, אליאס שיחק בתיאטראות ובהפקות הבמה האלה:

שיחק בתיאטראות

הקאמרי, העירוני חיפה, גיורא גודיק, יובל, קבוצת התיאטרון נווה צדק ובהפקות פרטיות.

שיחק בהצגות

נאסר-א-דין, צחות בדיחותא דקידושין, קזבלן, זורבה היווני, השדרה, ג'מבור וחמורו סמבור, מי שעולה עולה, המזל, הקמע ועין הרע, גירושים מאוחרים (על תפקידו בהצגה זו זכה בפרס כינור דוד לשחקן הטוב ביותר, 1983), ארץ רחוקה – הצגה ליחיד על פי יצחק בן-נר מי שעולה עולה, שירי החומש (אברהם אבינו נגד שרה אמנו לצד שושנה דמארי, שלמה ארצי ועדנה לב), נעלים אדומות, הזמן הצהוב, כרטיס לכיוון אחד, תיקון חצות, המזל הקמע ועין הרע, ועוד.

בגלל חוסר הצלחתו להשתלב בתיאטראות הממוסדים באותן שנים, פנה לבימוי במגזר הערבי ועבד עם חובבים בעיילבון, כפר קאסם, כפר יסיף ונצרת. כמו כן, ביים ושיחק בתסכיתי רדיו בערבית בקול ישראל.

בטלוויזיה ובקולנוע

ב-1954 שיחק בסרט "אבן על כל מיל", שכתבו חיים חפר ואריה להולה, שגם ביים.

בשנת 1963 ביים אליאס סרט בשם "אף מילה למורגנשטיין", שכתב אפרים קישון בתור מחזה.

ב-1965 גילם את לוי, אביו המובטל והאלכוהוליסט של נער צעיר בסרט "הילד מעבר לרחוב", שכתבו עדנה שביט ויוסף שלחין - שגם ביים. בסרט, בו גילם אליאס את אחד משני התפקידים הראשיים, על רקע העוני חסר המוצא, מתקשה האב להתאקלם ולתפקד במציאות הישראלית ומגיע לעימותים עם בנו המתדרדר לפשע. אליאס טען מאוחר יותר, כי הזדהה בכל ליבו עם התפקיד, דבר אשר סייע לו לגלם את האב באמינות רבה. הסרט זכה בביקורות מצוינות בעיתונות הישראלית והקהל נהר בהמוניו לסרט. הסרט אף השתתף וזכה בפרס מיוחד בפסטיבל הסרטים של ונציה.

לאחר "הילד מעבר לרחוב", נפתחה הדרך בפניו של אליאס והוא זכה לתפקידים משמעותיים יותר: ב-1967 גילם את אהרון מזרחי בסרט "עליזה מזרחי", שביים מנחם גולן. ב-1968 השתתף בסרט "הגמל והילד", שביים משה גז. בשנת 1969 השתתף בסרטו של גולן "מרגו שלי" ובסרט "לפני מחר", שכתבו יורם קניוק ואלידע גרא, שגם ביימה.

ב-1971, גילם את דמותו של אלברט, באחד מהסרטים המשמעותיים בקריירה שלו - "השוטר אזולאי", שכתב וביים אפרים קישון. "השוטר אזולאי" היה בין המצליחים בסרטים בהם הופיע אליאס, והיה אחד מהסרטים הישראליים הבודדים שהיו מועמדים לפרס אוסקר וזכה בפרס גלובוס הזהב בארצות הברית, בקטגוריית "הסרט הזר הטוב ביותר".

באותה שנה כיכב בסרט "אריאנה", שביים ג'ורג' עובדיה. ב-1972 גילם את חנוכה בסרט נוסף שכתב וביים עובדיה - "נורית". באותה שנה כיכב בסרט האמריקאי "תיק ירושלמי", שביים ג'ון פלין.

בשנת 1973, גילם את מושיקו בביוף בסרטו של מנחם גולן "קזבלן". בשנת 1974, גילם את זכי בן-חנניה בסרט "צ'רלי וחצי", שכתב אלי תבור וביים בועז דוידזון. באותה שנה גילם במאי פרסומות בסרט "שרית", וזה היה שיתוף הפעולה השלישי שלו עם ג'ורג' עובדיה.

ב-1975 גילם את חכם חלפון בסרט "חגיגה בסנוקר", שכתבו אלי תבור ואורי דן וביים בועז דוידזון.

בשנת 1976 החל לגלם את יחזקאל בסדרה "הילדים משכונת חיים", ששודרה בטלוויזיה החינוכית הישראלית. הסדרה, אשר צפייתה הייתה חובה עבור תלמידי זרם החינוך הממלכתי, הכירה את אליאס לדור שלם של ילדים.

באותה שנה השתתף בסרט "רחוב 60", שכתב וביים ג'ורג' עובדיה, וזאת הייתה העבודה הרביעית של השניים ביחד. בשנת 1977, גילם את חממה בסרט "הרשלה", שכתבו דוד גורפינקל ויואל זילברג - שגם ביים, וגילם את חכם משיח בסרט נוסף של עובדיה - "בדרנית בחצות". ב-1978 שיחק בסרט "סוסעץ", שביים יקי יושע.

ב-1980 גילם את אליאס בסרט "כוכב השחר", שביים עקיבא ברקין. ב-1982 גילם את אבא של אליס (ענת עצמון), בסרט "כביש ללא מוצא", שכתב (לצד אלי תבור) וביים יקי יושע.

ב-1983 שיחק בסרט "נורית 2" (סרט ההמשך של "נורית") וגילם את אוסמאט בסדרה "הבית של פיסטוק", שביים מוטי אבירם. ב-1984 שיחק בסרט "כאסח", שכתב אהרון בכר וביים חיים גיל, וגילם את ר' אברהם בסרט "אריות בירושלים", שכתב וביים חיים גיל (על פי ספרו של שמואל הופרט).

ב-1987 גילם את זכי, בסרט "המובטל בטיטו", שכתבו (על פי מחזה מאת טומי לפיד) ניסים עזיקרי וזאב רווח - שגם ביים. ב-1988 שיחק בסרט הדרמה "משחקים בחורף", שביים רם לוי, וגילם מבקר מסעדות בסדרה "המסעדה הגדולה".

ב-1989 גילם את ניסים "הדוקטור" בסרט "אבא גנוב 2", שכתבו פיני עדן ושלמה משיח (על פי רעיון של יהודה ברקן) וביים אבי כהן. באותה השנה גם גילם את מר שלוש בסרט "אש צולבת", שכתב בני ברבש וביים גדעון גנני, ואת הרב בסרט "צמות", שכתב וביים יצחק חלוצי.

ב-1992, הוענק לו תואר "יקיר העיר גבעתיים".

ב-1994 גילם את שלמה בסרט הקצר בית, שכתב וביים דוד אופק. ב-1995 גילם את אליהו סיטון בסדרת הטלוויזיה "סיטון", שכתב בני ברבש וביים אורי ברבש, וגילם את אבו נאג'י בסדרה "תמונות יפואיות" שכתבו, לצד אביב טלמור, וביימו אריק לובצקי ומתי הררי, על פי ספריו של מנחם תלמי.

ב-1996, גילם את ניסים משולם בסרט "נשים", שכתב (על פי סיפור של יהודה בורלא) וביים משה מזרחי, וגילם את הסב בסרט "לילה לבן" שכתב וביים ארנון צדוק. ב-1997 גילם את ציולילו בסרט הטלוויזיה "הבחור של שולי", שכתבה דורית רביניאן וביים דורון צברי ובסרט "שקרים לבנים" של יצחק רובין.

ב-2000 גילם את יהודה, ואף השתתף בכתיבת התסריט לצד ירמי קדושי, בסרט "צעדים נואשים" שביים ימין מסיקה. ב-2003 גילם את הסבא בר-דיין בסרט "הכוכבים של שלומי", שכתב וביים שמי זרחין. באותה שנה גילם את סאלח בסרט "מסעות ג'יימס בארץ הקודש", שביים רענן אלכסנדרוביץ', ועל משחקו בסרט זכה בפרס אופיר לשחקן הראשי הטוב ביותר, זאת בנוסף לפרס מפעל חיים שקיבל באותה שנה בטקס זה.

בין השנים 2004–2006, גילם את אליהו סעדה בסדרה "מעורב ירושלמי".

בשנות הקריירה המאוחרות יותר, עסק אליאס במקביל, בבימוי תיאטרון בבית הסוהר מעשיהו.

ב-2013, הוענק לו על ידי אמ"י פרס על מפעל חיים.

ב-7 במאי 2015 הלך לעולמו בגיל 94. נטמן בבית העלמין האזרחי מנוחה נכונה כפר סבא. הותיר אחריו את רעייתו, יהודית, וילדים.

פרסים והוקרה

• 1983 – פרס כינור דוד: שחקן התיאטרון הטוב ביותר
• 1990 – הדלקת משואה ביום העצמאות
• 1992 – אות "יקיר העיר גבעתיים"
• 2002 – פרס אופיר על מפעל חיים
• 2003 – פרס אופיר לשחקן הראשי הטוב ביותר
• 2013 – פרס אמ"י על מפעל חיים

ספרו

דבש תמרים, אוטוביוגרפיה, בעריכת שלומי חסקי, הוצאת אות למופת, 2005

הנצחתו

שלט רחוב אריה אליאס ברמלה

על שמו רחובות בנתיבות וברמלה. האולם המרכזי של תיאטרון גבעתיים נקרא על שמו.

קישורים חיצוניים

• אריה אליאס, בתוך: שמעון לב-ארי, "מדריך 100 שנה לתיאטרון העברי", באתר החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב
• מרב יודילוביץ', פרס מפעל חיים לשחקן אריה אליאס, באתר ynet, 9 בספטמבר 2002
• מתי שמואלוף, [1], ריאיון עם אריה אליאס, עיתון "אנשים", 21 במרץ 2006
• דני ספקטור, ‏שאגת אריה, באתר "ידיעות אחרונות", 16 במאי 2013 (הקישור אינו פעיל)
• איתי אילנאי, אריה אליאס חולם על תפקיד במחזה של שייקספיר, באתר mynet (כפי שנשמר בארכיון האינטרנט), 19 במאי 2013
• אריה אליאס, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
• אריה אליאס, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• אריה אליאס, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
• אריה אליאס, באתר ספר הקולנוע הישראלי
• אריה אליאס, בתוך: שמעון לב-ארי, "מדריך 100 שנה לתיאטרון העברי", באתר החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב
• אריה אליאס, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• אריה אליאס, דף שער בספרייה הלאומית
• אריה אליאס, בארכיון הבימה
• אריה אליאס, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים

בעקבות מותו:

• השחקן אריה אליאס הלך לעולמו, באתר ynet, 7 במאי 2015
• איתמר זהר, יאיר אשכנזי, מת השחקן אריה אליאס, באתר הארץ, 7 במאי 2015
• רן בוקר, ילדי "שכונת חיים" נזכרים באריה אליאס, באתר ynet, 7 במאי 2015
• רענן בן צור, אריה אליאס הובא למנוחות: "היית שר התרבות שלנו", באתר ynet, 8 במאי 2015
• אורי קליין, צדדיו הנסתרים של אריה אליאס, באתר הארץ, 14 במאי 2015
• אינס אליאס, אריה אליאס ז"ל, השחקן הענק שנדחה על ידי התיאטרון הישראלי, זוכה להוקרה, באתר הארץ, 5 באוגוסט 2021

הערות שוליים

הקודם: 2001 - משה מזרחי

זוכה פרס אופיר על מפעל חיים לשנת 2002 - אריה אליאס

הבא: 2003 - מוסקו אלקלעי