פתיחת התפריט הראשי

אריה גולדברג

אריה (ליאון) גולדברג (19 במאי 1887יוני 1954) היה הבקטריולוג הראשון בארץ ישראל,[1] מנהל המחלקה הבקטריולוגית בתחנת הבריאות העברית, בירושלים.

אריה גולדברג
אין תמונה חופשית
לידה 19 במאי 1887
מוסקבה, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1954 (בגיל 66 בערך) עריכת הנתון בוויקינתונים
לאום יהודי
תאריך עלייה אוגוסט 1912
מקום קבורה בית הקברות טרומפלדור עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

נולד במוסקבה למשה ולתיאופילה (טניה) בת שלמה לוקסנבורג. בעת גירוש היהודים ממוסקבה ב-1891 עבר עם הוריו לגליציה, שהייתה אז תחת שלטון אוסטרי. קיבל חינוך יהודי וכללי בבית-ספר עממי ובגימנסיה בפודגוז'ה (פרבר של קראקוב). למד רפואה באוניברסיטת וינה, הוסמך לדוקטור לרפואה והמשיך להשתלם שם כעוזר ליד הפרופסורים רודולף קראוס (בפתולוגיה קלינית ובבקטריולוגיה), וקארל לאנדשטיינר (בסרולוגיה וברפואה נסיונית).

גולדברג הוזמן לעבוד בתחנת הבריאות העברית שיסד נתן שטראוס בירושלים ב-1911. עלה לישראל באוגוסט 1912. עבד תחת ניהולו של הד"ר זאב ברין בתחילה כעוזר בקטריולוג ולאחר כשנתיים התמנה למנהל המחלקה הבקטריולוגית.

ב-1913 היה בין המייסדים של אגודת רופאים מדברי עברית (ארמ"ע). האגודה הוקמה בהשפעתו של אהרן מאיר מזי"א. בין מייסדי האגודה: ד"ר אריה בעהם, ד"ר אריה לייב שמעוני-מקלר, ד"ר אריה פייגנבאום, ד"ר זאב ברין וד"ר מרים נופך.

ב-1914 נשא לאשה את מרים בת גולדה ומשה שכטר,[2] לזוג נולדו שני בנים. חותנו, משה שכטר הצטרף לאגודת "אחוזת בית" ב-1909 ובנה בתל אביב את הבית הראשון בן 2 קומות (ברחוב יהודה הלוי 15). בנו גיל שנולד ב-1924, היה המנהל הראשון של המכון הפתולוגי בבית החולים סורוקה, בבאר שבע.

ב-1914 השתתף בוועידת הגרענת הארצית.[3][4] משפרצה מלחמת העולם הראשונה, הוטל עליו לנהל בפועל את תחנת הבריאות העברית. בהמשך גויס יחד עם כל חבר העובדים לשרות הצבא הטורקי, והיה אחראי להכנת הנסיובים לזריקות נגד חולירע וטיפוס המעיים, שהתפשטו אז במגפות, לצורכי הצבא והתושבים האזרחיים בכל שטח שלטונו של מפקד המחנה הרביעי (המצביא אחמד ג'מאל פחה) מנחל מצרים ועד נהר פרת. שבוע לפני הדיפת הצבא הטורקי מירושלים הוכרח לצאת עם מוסדות הצבא הנסוג לנצרת ובהמשך הועבר לרבת עמון, שם המשיך לשרת בדרגת קפיטן (יוז באשי) קרוב לשנה וניהל מעבדה ראשית של המחנה הרביעי בשרות צבאות טורקיה, גרמניה ואוסטריה שבחזיתות.

הוענק לו אות הכבוד של הצבא הטורקי "סהר הברזל", אות כבוד מהצבא האוסטרי, ואות כבוד של הצלב האדום.

בסתיו 1918 כבש הצבא הבריטי את רבת-עמון, גולדברג נשבה, ובמהרה הורשה לחזור לירושלים.

תקופה מסוימת ארבעה רופאים עם שם פרטי זהה, שזכו לכינוי "ארבעת האריות" - אריה גולדברג, אריה פייגנבאום, אריה בעהם, ואריה לייב שמעוני-מקלר, עבדו כשותפים בקומה התחתונה, בביתו של רופא העיניים פייגנבאום ברחוב החבשים 3, במה שלימים יהיה רחוב אתיופיה 3. גולדברג היה חבר ב"ועד העיר ליהודי ירושלים".

ב-1920 השתתף בתור נציג תחנת הבריאות העברית וההסתדרות הרופאים ב"וועידה הציונית העולמית",שהייתה ידועה כוועידת לונדון.

ב-1921 עבר לתל אביב, שם פתח מעבדה פרטית.

בשנת 1924 היה גולדברג מועמד בקבוצת המרכז במפלגת "ההתאחדות של הבלתי מפלגתיים" לבחירות הראשונות שנערכו לעיריית תל אביב, שנקבעו ל-20 בינואר 1924[5]. בראש הקבוצה עמדו מאיר דיזנגוף וישראל רוקח.

כיהן בהסתדרות הרפואית בישראל כיושב-ראש הוועדה המשפטית הארצית.

נפטר ב-1954 (ו' בסיוון תשי"ד). נקבר בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב.

לקריאה נוספתעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ אפרים סיני, "במלוא העין - מעולמו של רופא", צ'ריקובר מוציאים לאור בע"מ, 1984, עמוד 144
  2. ^ דוד תדהר, אנציקלופדיה לחלוצי היישוב ובוניו כרך א', עמוד 453
  3. ^ אורית נבות ואברהם גרוס, ‏המלחמה בגרענת: ראשית בריאות הציבור בארץ-ישראל, קתדרה 94, דצמבר 1999, עמ' 89–114, אריה גולדברג: עמוד 97, עמוד 103 (תמונה).
  4. ^ אורית נבו ואברהם גרוס, "המלחמה בגרענת", Medicine - עיניים: רבעון בנושא רפואת עיניים 1, 2007, עמ' 6-11
  5. ^ "חלום שהפך לכרך", תל אביב, לידה וצמיחה: העיר שהולידה מדינה אילן שחורי, הוצאת אביבים בע"מ, 1990, פרק י"ד: פוליטיקה עירונית, עמודים 237-239