אריה וילנר (יוּרֶק) (19178 במאי 1943) היה ממייסדי הארגון היהודי הלוחם (ZOB) אשר נלחם בנאצים במסגרת מרד גטו ורשה. הוא עמד בראש הקריאה ללוחמיו להתאבד על מנת להימנע משבי בידי הגרמנים בזמן המרד[1].

אריה וילנר
לידה נובמבר 1917
פוליןפולין ורשה, ממלכת פולין
התאבד 8 במאי 1943 (בגיל 25)
גרמניה הנאציתגרמניה הנאצית ורשה, גרמניה הנאצית
מדינה פולין עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – 8 במאי 1943
פרסים והוקרה צלב הכסף של וירטוטי מיליטארי עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה

עריכה

וילנר נולד בוורשה ב-1917, למשפחה מן המעמד הבינוני. אביו היה בעל בית חרושת לעיבוד עורות. בגיל 14 הצטרף לתנועת "השומר הצעיר", ועסק בחינוך ציוני של חברי התנועה, כחבר בהנהגת הקן של וורשה. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה יצא וילנר להכשרה בעיר סלונים במטרה לעלות לארץ ואף קיבל רישיון עלייה, אולם זו נדחתה בגלל תפקידי הדרכה שנטל על עצמו.

עם פלישת גרמניה הנאצית לפולין ב-1 בספטמבר 1939, נמלט וילנר מוורשה לוילנה, שהייתה אז בשליטת ברית המועצות. אלא שב-22 ביוני 1941 פלשה גרמניה הנאצית לברית המועצות במסגרת מבצע ברברוסה, והוא הוכנס יחד עם שאר יהודי וילנה לגטו. וילנר לא הפסיק את פעילותו בתנועת "השומר הצעיר" גם בתוך הגטו,[2] ויחד עם חבריו לתנועה החליטו להתנגד באופן פעיל להשמדה הנאצית. בתחילת 1942 חזר לוורשה והתמנה לאיש קשר של "הארגון היהודי הלוחם" עם המחתרת הפולנית.

גטו ורשה

עריכה

כמו בגטו וילנה, גם בהגיעו לגטו ורשה המשיך וילנר את פעילותו בתנועת "השומר הצעיר" ולקח חלק בפעילויות חינוכיות שונות, אולם עיקר פעילותו הייתה אספקת נשק לגטו. בזמן המרד הראשון בגטו ורשה, בינואר 1943, עמד בראש אחת הפלוגות שלחמו בגרמנים מתוך הבתים. לאחר המרד, נמלט וילנר מן הגטו בזהות בדויה והמשיך לעסוק ברכישת נשק עבור חברי המחתרת בגטו. בעקבות הלשנה של סוחרת נשק פולנייה, וילנר נתפס, נאסר ועונה במשך שבוע על ידי אנשי הגסטפו. משם, הועבר לבית הסוהר 'פאביאק', ומשם נשלח למחנה עבודה ליד וורשה. לאחר שיידע את חבריו למחתרת על מקום הימצאו, וילנר חולץ מהמחנה. מעצרו הביא להקפאת הקשרים בין הארגון היהודי הלוחם למחתרת הפולנית, מחשש שוילנר יסגיר מידע אודותיהם. רק לאחר חילוצו וידאו הפולנים כי לא מסר מידע, וחידשו את הקשרים.[3]

העינויים הקשים שספג וילנר החלישו אותו במידה ניכרת, אך הוא התעקש לשוב אל הגטו ולהמשיך בפעילותו בארגון היהודי הלוחם.

מרד גטו ורשה

עריכה

במרד גטו ורשה הגדול באפריל-מאי 1943, שהה וילנר בבונקר המפקדה ברחוב מילא 18 יחד עם מרדכי אנילביץ' ומירה פוכרר. לאחר שהבונקר נתפס על ידי הגרמנים, האיץ וילנר במורדים להתאבד ולא ליפול בידי הגרמנים. הוא התאבד בבונקר ב-8 במאי 1943, יחד עם כ-80 לוחמים.

כשנתיים מאוחר יותר, זכו וילנר וחברים נוספים למחתרת בצלב "וירטוטי מיליטארי", עיטור הכבוד של הצבא הפולני, על חלקם במרד.[4]

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא אריה וילנר בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ אריה וילנר, באתר יד ושם
  2. ^ איה שחם, אריה וילנר - "האביר היהודי", גוף שלישי יחיד: ביוגרפיות של חברי תנועות נוער בתקופת השואה, מורשת, 1994, עמ' 178-185
  3. ^ איה שחם, אריה וילנר - "האביר היהודי", גוף שלישי יחיד: ביוגרפיות של חברי תנועות נוער בתקופת השואה, מורשת, 1994, עמ' 218-226
  4. ^ איה שחם, אריה וילנר - "האביר היהודי", גוף שלישי יחיד - ביוגרפיות של חברי תנועות נוער בתקופת השואה, מורשת, 1994, עמ' 232
  ערך זה הוא קצרמר בנושא היסטוריה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.