אריה ליאו אוליצקי
אריה ליאו אוֹלִיצְקי (Olitzki; 4 ביוני 1898 – 1983) היה רופא ישראלי, פרופסור לבקטריולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים וממניחי היסודות לתחומי הבקטריולוגיה והאפידמיולוגיה בישראל. חתן פרס ישראל למדעי הרפואה לשנת תשכ"ז (1967).
 | |
| לידה |
4 ביוני 1898 Allenstein, פרוסיה  |
|---|---|
| פטירה |
1983 (בגיל 84 בערך) ישראל |
| ענף מדעי |
ברוצלוזיס, בקטריולוגיה |
| מקום קבורה |
הר המנוחות |
| מקום לימודים |
|
| מוסדות | |
| פרסים והוקרה |
פרס ישראל (1967) |
  | |
קורות חיים עריכה
אוליצקי נולד בשנת 1898 באלנשטיין שבפרוסיה המזרחית, הקיסרות הגרמנית. למד רפואה באוניברסיטאות ברסלאו וברלין, וב-1921 קיבל מהאחרונה תואר דוקטור לרפואה. בין השנים 1921–1923 היה אסיסטנט במכון להיגיינה בברסלאו.[1]
לאחר עלייתו לארץ ישראל, בשנת 1924, ניהל את המעבדות הבקטריולוגיות בבית החולים "הדסה" בירושלים ובצפת. במקביל לעיסוקו בפרקטיקה, הצטרף בשנת 1928 לסגל האוניברסיטה העברית. בשנת 1944 מונה לראש המחלקה לבקטריולוגיה, בשנת 1949 קוּדם לדרגת פרופסור, ובשנים 1961–1965 היה דיקן הפקולטה לרפואה. תרומתו הנודעת כחוקר נגעה להישגו בחקר מחלת הצרעת.
תחום עניינו העיקרי נגע לאפידמיולוגיה של מחלות מידבקות, בראשן מחלות המעיים טיפואיד ודיזנטריה. עם קום מדינת ישראל, סייע למשרד הבריאות בהקמת המערך לאפידמיולוגיה ובריאות הציבור. במהלך מלחמת העצמאות, ניהל אוליצקי את בדיקות המים בירושלים. אוליצקי כיהן כנשיא האגודה הישראלית למיקרוביולוגיה.
בשנים 1964 ו-1968 יצאו לאור שני כרכיו של ספרו, שחיבר יחד עם פרופ' נתן גרוסוביץ', "יסודות תורת החיידקים והחסינות". בשנת תשכ"ז-1967 זכה אוליצקי בפרס ישראל למדעי הרפואה. על שמו נקרא רחוב בבאר שבע.
כתביו בעברית עריכה
- יסודות תורת החִסון, ירושלים: [חמו"ל], תרצ"ח. (מהדורה נוספת: דפוס א. פרידמן, ת"ש.)
- עם מ. שלובסקי [=מ. שילה], הסוגים השונים של גורמי טיפוס הבטן בישראל ובמזרח הקרוב וחשיבותם במחקר האפידמיולוגי, ירושלים: נדפס בהרשאת הממשלה בדפוס עזריאל, תש"ט.
- עם נתן גרוסוביץ, יסודות תורת החיידקים והחסינות, ירושלים: קרית-ספר, 1964–1968. (מהדורה נוספת: תשל"ג-1973.)
לקריאה נוספת עריכה
- 'אוליצקי, אריה (ליאו)', בתוך: דוד קלעי, ספר האישים: לכסיקון ארצישראלי, תל אביב: מסדה – אנציקלופדיה כללית, תרצ"ז, עמ' 27–28. (הספר בקטלוג ULI)
