לב לבנדה

סופר, פובליציסט ומחנך יהודי רוסי
(הופנה מהדף אריה ליב לבנדה)

לֵב (יהודה לֶיְבּ) אוסיפוביץ לֶבַנדָה (גם: לוואנדה, לבאנדה; בכתיב יידי: לעוואנדא; ברוסית: Лев Осипович Леванда; יוני 1835ט' בתמוז תרמ"ח, 18 ביוני 1888) היה סופר, פובליציסט, ומחנך יהודי-רוסי, אשר הטיף להתבוללות ברוסיה והיה לימים פעיל ב"חובבי ציון".

לב לבנדה
Лев Осипович Леванда
לידה יוני 1835
האימפריה הרוסיתהאימפריה הרוסית מינסק, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 19 במרץ 1888 (בגיל 52)
האימפריה הרוסיתהאימפריה הרוסית סנקט פטרבורג, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה Vilna Rabbinical School and Teachers' Seminary עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה

עריכה

לבנדה נולד בשנת 1835 במשפחה יהודית ענייה בעיר מינסק שברוסיה (רוסיה הלבנה). למד ב"חדר", וכבר מילדותו שאף להשכלה כללית והיה קורא בסתר ספרים ברוסית. במינסק ביקר בביתו של המשכיל ר' דוד לוריא, שם עודדו אותו לרכוש השכלה.[1]

לבנדה צעד ברגל ממינסק לווילנה, שם התקבל לבית המדרש לרבנים שבחסות הממשלה. עם סיום לימודיו בשנת 1854, חזר למינסק והתמנה למורה בבית הספר העברי הממשלתי. הוא לימד בו עד שנת 1860. לאחר מכן, שב לווילנה ומונה לתפקיד ה"יהודי מלומד" (ученый еврей), עוזר לענייני יהודים של מושל פלך וילנה. הוא נשא במשרה זאת במשך 32 שנים. בתפקידו זה היה אחראי על תכנון ועריכת ספרים ללימודי היהדות.

מאורעות המרד הפולני של 1863 נצטיירו ברוב כישרון בסיפורו "עת המבוכה" (Горячее время, "גוֹריָאצִ'יֶה ורֶמיָה"). אודות אובדן העצות ששרר בקרב המשכילים היהודים, על רקע ההתקרבות לתרבות הפולנית או הרוסית. הימים ימי תקופת ההשכלה וההתבוללות, ולבנדה, שצידד באימוץ התרבות הרוסית ורוסיפיקציה של היהודים, ראה בקבלת האזרחות הרוסית ובאמנציפציה בסגנון מערב אירופה את המפתח היחיד והמיוחד לפתרון שאלת היהודים. הוא לא פסק מלקוות שהתקרבות זו עשויה להרוס מעט את קיר הברזל המפריד בין היהודים לבין האוכלוסייה הכללית, הלא-יהודית. בתקוותו זו חיזקה אותו ידידתו הסופרת הפולנייה אליזה אוֹזֶ'שקובה (Orzeszkowa).

עם הגעתו לווילנה, החל לכתוב בעיתון היהודי בשפה הרוסית "רַאזסוֶויט" (Рассвет, 'השחר'), שאותו ייסד באותה שנה אוסיפ רבינוביץ'. כמו כן כתב לעיתון "ציון". בשנים 18701880 כתב לעיתונים היהודיים בשפה הרוסית בסנקט פטרבורג "ייברייסקאיה ביבליוטקה" (Еврейская библиотека, 'הספרייה היהודית'), "רוסקי יבריי" (Русский еврей, 'היהודי הרוסי') ו-"ווֹסחוֹד" (Восход, 'הזריחה'). כל ימי שהותו בווילנה חלם לעבור לבירה סנקט פטרבורג וללמוד באוניברסיטה, אולם לא היה מספיק החלטי בעניין, ונשאר כתב עיתון בווילנה. עבודתו הספרותית הקנתה לו מעמד בתור אחד הסופרים הפופולריים בחוגי הספרות היהודית-רוסית באותם הימים. החיים היהודיים בשנות ה-40 וה-50 למאה זו תוארו בסיפוריו "ציורי העבר", "פאות מלמדו", "אימת בית-הספר" ו"מבוכת-פתאום", שבהם צייר את מה שראה כליקויי החינוך, את המלמדים צייר כבטלנים, את ה"חדרים" כמוזנחים, את צרות נישואי הבוסר, את סדרי הקהילות הרופפים ואת מקורות הפרנסה הבלתי מבוססים.

לבנדה היה הראשון בין סופרי דורו שעמד גם על הפגמים וההשלכות של המודרנה היהודית והטמיעה בתרבות הרוב. גיבורי סיפוריו הגדולים "וידויו של עסקן" (Исповедь дельца) ו"הרֶמיז הגדול" (Больш й ремизъ) "הם אנשים רודפים אחר הבצע ושואפים שאיפה נמרצת אל השגת המאוויים הגופניים והגדלת עושרם בכל האופנים האסורים והמותרים, והכל בשם ההשכלה; סוחרים מבריחים נכסיהם ובולעים חיל זרים על ידי מעשי עָוֶל ותרמית, וצעירים דלי-מַעַש, ריקי-מח ושואפי-תענוגים בעודם יושבים על ספסלי בית-תלמודם".[2] הוא הִרבה לנסוע ברחבי רוסיה ואירופה ופרסם רשמי תיירות. בזיכרונותיו "רשימות מן העבר", שראו אור בפטרבורג בשנת 1870, הוא מעלה באופן הומוריסטי את השאלה: מה צריך לעשות יהודי שאינו נראה כיהודי, כאשר חבריו למסע טועים וחושבים אותו לנוצרי[3], ועונה עליה על פי אמונתו: "בתור קוסמופוליט יש לי הזכות המלאה לא להישען יותר מדי על מוצאי".[4]

כאשר פרסם משה לייב ליליינבלום ב"רזסוויט" ב-1881 את מאמרו על אודות הרעיון העברי-הלאומי, יצא לבנדה נגדו; אבל עד מהרה, בעקבות הפוגרומים של "הסופות בנגב", החלה דעתו להשתנות. באמצע שנת 1882 קיבל את החוברת "אוטואמנציפציה!", וכאשר שמע כי המחבר הוא לאון פינסקר, מיהר להודות לו והביע נכונות מוחלטת לתמוך ברעיון.

בשנת 1882 סיפר לידידו שמואל ליב ציטרון: "לא סמולנסקין בעל "השחר" וגם לא חברי סופרי "הראזסווט" משכו את לבי לרעיון תחיית האומה הישראלית על אדמת אבותיה, אלא אותה המשפחה היהודית מחרקוב שעמדה לעלות לארץ-ישראל".[2] בחורף שנת תרמ"ג כבר היה לבנדה הרוח החיה בחברת "חובבי ציון" בווילנה; כולו היה שקוע בנושא ארץ ישראל, והוא הרבה לעשות נפשות לרעיון גאולת הארץ.

אחרי חג הפסח בשנת 1887 התחיל לבנדה לגלות סימנים של התמוטטות עצבים. יהודים מהעיירה הקטנה מולודֶצ'נה (אנ') שבסמוך לווילנה סיפרו לו כי מתוכנן פוגרום בעיירה, ושמועה זו עשתה עליו רושם מדכא מאוד; מצבו החל להידרדר, ואט-אט התגלו אצלו סימנים של דיכאון. הרופאים בעירו לא מצאו לו מרפא, וידידיו החליטו לאשפזו בבית חולים פסיכיאטרי בסנקט פטרבורג, אולם הוא לא הסכים לצאת מביתו, והגיע לבית החולים רק לאחר שידידו יצחק ליב גולדברג אמר לו כי מוליכים אותו לארץ ישראל. לבנדה נפטר בשנת 1888.

אחיו הצעיר ויטאלי לבנדה (Виталий Осипович Леванда;‏ 1840–1913) היה משפטן יהודי-רוסי נודע.

תרגום יצירותיו

עריכה

את כל יצירותיו ומאמריו כתב לבנדה ברוסית וביידיש. הוא העיד על עצמו, "אלמלא המורה העברי של בית מדרש הרבנים בוודאי הייתי היום לא רק קורא עברית, אלא גם כותב עברית".[דרוש מקור] בשנת תרכ"ב פנה אליו חיים זליג סלונימסקי (חז"ס) בבקשה לכתוב לעיתונו "הצפירה", ולבנדה כתב מאמר קצר בעברית ובו ביקורת חריפה על כתב העת העברי הווילנאי "הכרמל" ועל עורכו שמואל יוסף פין. מחשש לריב גנז סלונימסקי את המאמר, ובכל פעם שנזכר לבנדה בעובדה זו היה אומר: "ברם זכור חז"ס לטוב, כי לא נעשיתי על ידו מחבר עברי".[2] למרות זאת, שאף לבנדה תמיד לראות את יצירותיו מתורגמות לעברית. תרגום ראשון לעברית נעשה באמצע שנות ה-70 בידי הסופר האודיסאי יהושע רייצסזון, ללא נטילת רשות מהמחבר. הוא תרגם את סיפורו "חנות המכולת: תמונות מחיים יהודיים" (Депо бакалейных товаров. Картины еврейского быт, "דיפו באקאלייניך טובארוב") לעברית בשם "המַרכֹּלֶת", אבל התרגום העברי היה בלתי אמין. לעומת זאת, לבנדה שמח משתרגם אייזיק מאיר דיק סיפור זה ליידיש, בשם "ר' שלומעלע: דער פער פון דער קהלה".

לעברית תורגמו יצירותיו רק בשנות חייו האחרונות. המתרגם הראשון היה אברהם שלום פרידברג, שתרגם ב"המליץ" את המאמר "מהותו של רעיון חיבת-ציון" (שהתפרסם בקובץ הרוסי "פלשתינה" (Палестина) שהוציא ואסילי בֶּרמן), ואחר-כך את סיפורו "עיר ובהלות" (שנדפס ב"כנסת ישראל" של שאול פנחס רבינוביץ תרמ"ח). אחריו תרגם ש"ל ציטרון את סיפורו "אברהם בן יוסף" (שהתפרסם גם הוא ב"כנסת ישראל" של אותה שנה); את התרגום המלא לעברית לא הספיק לקרוא, כי נפטר לפני צאתו לאור של הסיפור.

קשריו עם יהודה ליב גורדון

עריכה

לבנדה לא החשיב את יהודה ליב גורדון (יל"ג) למשורר; הוא ראה יל"ג רק בעל סגנון מצוין, אך ביקר על כך שיצירות יל"ג התרכזו בעיקר ב"מעיכת רבנים כפשפשים", כפי שהגדיר זאת לבנדה, ובכך התעלמו מצדדים אחרים בחיים.[2] ואולם למרות ביקורתו החריפה, היה לבנדה ידיד קרוב ליל"ג, הקפיד לקרוא את שיריו, והרבה לצטט מחרוזיו. באותה תקופה עמד יל"ג בראש "המליץ" ועבר על שאלת ישוב ארץ ישראל בשתיקה מוחלטת, לבנדה פנה אליו במכתב מלא תוכחות על שהוא מניח ל"אפרוחים", כך כינה את עוזריו של העורך, לטפל בעניין הגדול הזה. בעת ביקורו של יל"ג אצל ידידו בווילנה, הוכיח אותו לבנדה על התעלמותו מהנושא. ואכן הלה שינה את עמדתו. יל"ג העיד על כך במכתב ידוע משנת תרמ"ח (1888), אל הד"ר שמעון ברנפלד, אותו ציווה יל"ג לפרסם ברבים שלשים יום אחר מותו.[5] באמצע קיץ שנת תרמ"ה, כתב לבנדה לצייטלין על שינוי הלך רוח זה: "בימים האלה בקר אותי בביתי, על דרכו לחוץ לארץ, מר י"ל גורדון, ומה השתוממתי לשמחת לבי למצוא בו פלסטיני [=ציוני] נלהב".[2]

"ערירי מת האיש, אבל הוא קנה לו שם טוב מבנים ובנות, שם גבור לאומי, שהיה מראשוני הלוחמים מלחמת עמו, נלחם מתחלה בעד השכלתו וזכיותיו ונלחם לבסוף בעד רעיון הלאומיות הישראלית ושיבת בנים לגבולם על אדמת אבות". (שמואל ליב ציטרון)

ספריו

עריכה
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
  • Mirovozzrenie talmudistov : svod religiozno-nravstvennykh poucheniĭ v vyderzhkakh iz glavneĭshikh knig ravvinskoĭ pisʹmennosti (ספר ברוסית)
Author: S I Fin; Kh L Kat︠s︡enelenbogen; L O Levanda
Publisher: Moskva : Nauchno-izdatelʹskiĭ t︠s︡entr "Ladomir", 1994
  • Der Poylisher magnaṭ (ספר ביידיש)
Author: L O Levanda; F Halperin
Publisher: Ṿarsha : Tsenṭral, 649.
  • Gori︠a︡chee vremi︠a︡ : roman iz posli︠e︡dni︠a︡go polʹskago vozstanīi︠a︡ (ספר ברוסית)
Author: L O Levanda
Publisher: S.-Peterburg : Tip. A.E. Landau, 1875.
  • Der Poylisher magnaṭ : eyne ṿahre ertsehlung fun dem akhtsehnṭen yohr-hundert (ספר ביידיש)
Author: L O Levanda
Publisher: Ṿilna : [s.n.], 649.
  • Di Idishe kleĭder-umbekslung, ili, Ob izmi︠e︡nenīi evrĭskago kosi︠u︡tma v 1884 g (ספר ביידיש)
Author: לעוואנדע, ל. איבערזעצט פאן דעם העררען ל׳ לעוואנסעם רוסישע ארטיקעלען וואש ער האט זייא אין דיזעס יאר אריין גיגעבין אין די אידעש רוסישע צווטונג ״דעוו״
Publisher: וילנה 1870 בדפוס י.ב. ב׳׳ר מנחם מן ראן
  • Skromnyi︠a︡ besi︠e︡dy o proshlogodnem sni︠e︡gi︠e︡ ; i, O tom, kak gora rodila myshʹ (ספר ברוסית)
Author: L O Levanda
Publisher: Ekaterinoslav : Pechatni︠a︡ L. I︠A︡. Shparbera, 1894.
  • Mirovozzri︠e︡nie talmudistov (ספר ברוסית)
Author: S J Fuenn; Kh L Kat︠s︡enelenbogen; L O Levanda; L O Gordon
Publisher: S.-Peterburg : Tip. E̊ Goppe, 1874-76.
  • Ispovi︠e︡dʹ di︠e︡lʹt︠s︡a roman v 2kh chasti︠a︡kh (ספר ברוסית)
Author: L O Levanda
Publisher: Petersburg : I.P. Tuzov, 1880.
  • Ocherki proshlago razskazy (ספר ברוסית)
Author: L O Levanda
Publisher: S. Peterburg : Tip. i litografii︠a︠ A. E. Landau, 1875.
  • In shṭurem : roman by Lev Osipovich Levanda (ספר ביידיש)
  • Leo Lewanda, Das Schulgespenst (Школобоязнь): Humoreske aus der jüdischen Vergangenheit in Lithauen; aus dem Russischen übersetzt von William Zeitlin, Berlin: Jüdische Rundschau, 1907. (בגרמנית)
Author: Lev Osipovich Levanda
Publisher: Varshe : Farlag "Tsenṭral", [1912]
  • ספר המרכלת: והוא אוצר מרכלת מגרים: או תמונת היהדות
יצרו ל. ליװאנדי ; ועתה נעתק ... השפה עברית מאתי יהושע ב"ר משה חײציסזאהן. רייציסזאהן, יהושע. בדפוס אולריך את שולצע, אודסה 1874
  • אברהם בן יוסף: ספור מחיי היהודים במלכות פולין מלפנים במאה השלישית לאלף הששי
מאת ל. ליבאנדה ; מתורגם עברית על ידי שמואל ליב ציטרון
דפוס: סיקורה, תושיה ומילנער, ורשה 1911
  • עיר ובהלות: ספור מחיי אחינו במדינת ליטה במאה העברה
מאת י.ל. לעוואנדא ; בהעתקת א.ש. פריעדבערג. 1835–1888.
דפוס: Ṿarsha : B. Tursh. 1903
  • אין שטורם : ראמאן (ספר ביידיש)
מחבר: ל. לעװאנדא ; איבערזעצט פון ליפמאן לעװין .
דפוס: Ṿarsha : Tsenṭral 1912 או 1913
  • א גרויסער רעמיז : ראמאן ספר ביידיש)
מחבר: ל. לעװאנדא .
דפוס: Ṿarsha : Tsenṭral 1914

לקריאה נוספת

עריכה
  • Б .А. Гольдберга, Л.О. Леванда какъ публицистъ: по случаю сорокалѣтняго юбилея возникновенія русско-еврейской печати, Вильна: Тип. бр. Д. и Х. Яловцеръ, 1900. (ברוסית)
  • נחום בוכבינדר-Н. А. Бухбиндер, Л.О. Леванда : по неизданным архивным матеріалам: к 30-лѣтию его кончины: 1888-1918, Петроград: Еврейская библиотека, 1918. (ברוסית)
  • Shimon Markish, 'Lev Levanda between assimilation and Palestinophilia,' Shvut 4, 20 (1996), 1-52; 6, 22 (1997), 1-27.
  • Moshe Perlmann, ' Levanda's Jubilee, 1885,' Proceedings of the American Academy for Jewish Research 43 (1976), 167-182.

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא לב לבנדה בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ ראו מאמרו של לבנדה על החינוך היהודי במינסק משנת 1873, שבו מתואר מפעלו החינוכי החלוצי של דוד לוריא, בתוך: מינסק עיר ואם: קורות-מעשים-אישים-הוי; כינס דוד כהן; ערך שלמה אבן שושן, כרך א, תל אביב: ארגון יוצאי מינסק ובנותיה בישראל: הקיבוץ המאוחד; לוחמי הגיטאות: בית לוחמי הגיטאות ע"ש יצחק קצנלסון, תשל"ה, עמ' 120–126 (ספר יזכור לקהילת מינסק, בספריית העיר ניו יורק, תמונה 124 ואילך).
  2. ^ 1 2 3 4 5 שמואל ליב ציטרון, אריה ליב בן יוסף לוואנדה, III., בפרויקט בן-יהודה.
  3. ^ חמוטל בר-יוסף, הציונות והקוסמופוליט היהודי, בתוך: אניטה שפירא, יהודה ריינהרץ, יעקב הריס (עורכים), עידן הציונות, ירושלים: מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, תש"ס, עמ' 127–143 (נדפס שוב בספרה: קריאות ושריקות: מסות ומאמרים, ירושלים: כרמל, תשס"ה), בדף של בר-יוסף באוניברסיטת בן-גוריון.
  4. ^ Очерки прошлаго: разсказы--, С.-Петербургъ: Тип. А.Е. Ландау, 1875, P. 206; מובא אצל בר-יוסף (תש"ס).
  5. ^ אגרות יל"ג, כרך ב, עמ' 249.