אריה מסאי
אריה מסאי (שם מדעי: Panthera leo nubica; קרוי גם אריה נובי או אריה מזרח-אפריקני), הוא אחד מתת-המינים של האריה החי במרכז ומזרח אפריקה. הוא תואר מדעית לראשונה בשנת 1848 על ידי הזואולוג הצרפתי הנרי מייר בליינוילי מפרט שניצוד באזור נוביה, וזהו המקור לשמו המדעי. תת-מין נוסף שתואר על בסיס אריה שניצוד בטריטורית טנגניקה ונקרא P.l.massaica, אוחד לבסוף עם תת-מין זה. בשנת 1914, זואולוג אמריקאי תיאר תת-מין בשם אריה חבשי (P.l.roosevelti) על בסיס אריה זכר שניצוד על ידי תאודור רוזוולט לכאורה באזור אדיס אבבה; לא ברור האם הפרט שניצוד ייצג תת-מין נפרד שחי באתיופיה, או שמדובר בפרט מתת-המין המסאי.
 אריה מסאי
| ||
|---|---|---|
.jpg)
| ||
| מצב שימור | ||
| ||
| מיון מדעי | ||
| ממלכה: | בעלי חיים | |
| מערכה: | מיתרניים | |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים | |
| מחלקה: | יונקים | |
| סדרה: | טורפים | |
| תת־סדרה: | דמויי חתול | |
| משפחה: | חתוליים | |
| סוג: | פנתר | |
| מין: | אריה | |
| תת־מין: | אריה מסאי | |
| שם מדעי | ||
 Panthera leo nubicaנוימן, 1900 | ||
| ||
הטווח ההיסטורי של האריה המסאי השתרע מדרום מצרים עד זימבבואה, אולם כיום הטווח שלו הצטמצם בלמעלה מ-80% והוא מצוי בעיקר בקניה וטנזניה; עם זאת, האריה המסאי נמצא במצב טוב יחסית ולא צפויה לו סכנת הכחדה, בשל הנוכחות הגדולה שלו באזורים מוגנים.
מאפיינים פיזיים עריכה
האריה המסאי תואר על ידי אוסקר נוימן הגרמני כבעל גב ורגליים פחות מעוקלים משל תת-מינים האחרים. לזכרים יש קווצות שיער בינוניות על מפרק הברך ובבית השחי, והרעמה שלהם אינה מלאה לגמרי ונראית לעיתים כמסורקת לאחור. הרעמה מתחילה להתפתח בגיל שנה על הקודקוד, הלחיים והחזה, ותמשיך לגדול ולהקיף את כל אזור הצוואר והאוזניים עד גיל ארבע או חמש. האריות המסאים שחיים באזורים הררים מעל 800 מטר, מגדלים רעמות כבדות וגדולות יותר מאשר האריות בשפלה. ישנה אוכלוסייה מסוימת של אריה מסאי הקרויה אריה צאבו על שם התפוצה שלהם בפארק הלאומי צאבו שבמזרח קניה, והללו מתייחדים בכך שהזכרים מתאפיינים ברעמה קצרצרה דלילה שלעיתים קרובות נעדרת כמעט לגמרי. צבע הרעמה הוא חום קפה-כהה באזור הצוואר ובית השחי, וזהוב או אדמוני באזור המצח והלחיים.
פרוותו של האריה דקה, חלקה וצמודה לגוף, וצבעה הוא צהבהב-חאקי בהיר. מעל העיניים יש לאריה כתמים כהים עגלגלים, ומתחת לעיניים יש רצועה לבנה דקה. האף אדמדם-שחרחר עם נחיריים רחבים ומשולשים בקצוות, והלוע גדולו ושחור. בצידי החוטם יש זיפים בהירים ובסנטר יש זקנקן לבן קצרצר. הזנב כהה בקצהו עם ציצת שיער מעוגלת ומאחורי הרגליים יש כתמים כהים דהויים.
מבנה גופו של האריה שרירי ומוצק, ויש לו רגליים עבות וחזקות עם טפרים גדולים ומעוקלים. ראשו וחרטומו עבים, והאוזניים קצרות ומעוגלות. הכתפיים רחבות והזנב ארוך ועבה. האריה המסאי מגיע בדרך כלל לאורך של 3-2.5 מטר מהחוטם עד לקצה הזנב. הלביאות קטנות יותר ואורכן 2.6-2.3 מטר. משקל הזכרים 145–230 ק"ג, ושל הלביאות 100–165 ק"ג. הן הזכרים והן הנקבות מגיעים לגובה של 90–110 ס"מ, כשהזכרים לרוב גבוהים יותר.
תפוצה ואקולוגיה עריכה
התפוצה של האריה המסאי בתחילת המאה ה-20 השתרעה על פני קניה, טנזניה, מוזמביק, מלאווי, זמביה, אתיופיה, דרום סומליה, מרבית דרום סודאן דרום סודאן, ומזרח אוגנדה. הטווח ההיסטורי כלל גם את ג'יבוטי, אריתריאה, מרבית חלקי סומליה וסודאן ואפילו בדרום מצרים ובאזור הדרומי של הנילוס. התפוצה העיקרית כיום היא בצפון ומרכז טנזניה, דרום ומכרז קניה, ואוכלוסיות קטנות ובינוניות בעיקר באתיופיה, מוזמביק וזמביה.
בית הגידול של האריה המסאי הוא בעיקר סוואנות יבשות עם צומח בגובה קצר עד בינוני כדוגמת סוואנת סרנגטי, ובמידה פחותה גם סוואנות שיחים-דוקרניות, חורשות דלילות, "יערות מיומבו", מדרונות הרריים כדוגמת הר קניה והרי באלה, ובעבר גם אזורים סלעיים ומדבריים בקרן אפריקה וצפון-מרכז אפריקה. הטמפרטורות בתחומי מחייתו 20–30 מעלות, וכמות המשקעים הממוצעת היא 250 מילימטר לשנה.
האריה המסאי חי בקבוצות משפחתיות של עד 15 פרטים, המורכבות בעיקר מלביאות וזכר אחד עד שלושה זכרים המגנים יחד על הטריטוריה לתקופה ארוכה. שעות הפעילות הן בעיקר בשעות הלילה, הבוקר והערב, בעוד שעות הצהריים החמות מנוצלות למנוחה. הלביאות יוצאות יחדיו לציד ומתחלקות לרוב לשתי קבוצות: קבוצה אחת מבריחה את הטרף והקבוצה השנייה מחכה במארב.
בין פריטי הטרף הפוטנציאלים של האריה המסאי ניתן למנות את בעלי החיים הבאים: צבי תומסון, צבי גראנט, צבי סומרינג, צבי אדום חזית, קובוס המים, קובוס הנילוס, צבי סוף מצוי, צבי ג'ירפי, גנו כחול, זברה מצויה, חזיר יבלות מדברי, צביון הארווי, צביון נטאל, ראם ביסה, קודו גמלוני, קודו זוטר, קודו משורטט, קודו ההרים, דיקדיק, אילנד מצוי, דאמאליסק הסהר, בובאל קוקה, בובאל ליכטנשטיין, הירולה ואימפלה. הם טורפים בתדירות נמוכה יותר דרבנים, פנגולינים, תאו אפריקני, היפופוטם, ג'ירף מסאי ולהקות בעתות רעב אף יתקפו פילים וקרנפים צעירים. הם גם יתקפו טורפים אחרים כמו צבועים, ברדלסים ותנינים שיצאו מהמים.
שימור עריכה
מצבו של האריה המסאי אמנם לא הוגדר על ידי IUCN, אך סביר להניח שהוא במצב טוב יחסית לעומת אריה סנגלי או אריה אסייתי. הוא נפוץ במספר אזורים מוגנים, ובחלקם יש שמירה קפדנית המבטיחה את הישרדותו לאורך זמן. בין האזורים המוגנים הבולטים ניתן למנות: הפארק הלאומי סרנגטי, שמורת מסאי מארה, הפארק הלאומי קילימנג'רו, הפארק הלאומי מזרח צאבו, הפארק הלאומי מערב צאבו, הפארק הלאומי טראנגירה, הפארק הלאומי אמבוסלי, שמורת הציד סלוס, ושמורות ופארקים נוספים.
בשנת 2006 היו רשומים בשבי שמונה פרטים בשם "P.l. massaicus" מאוגנדה וקניה, ו-23 פרטים תחת השם "P.l. nubicus" מטנזניה. עם זאת, סביר להניח שיש מאות פרטים שאינם רשומים.
גלריה עריכה
ראו גם עריכה
- מידע מפורט יותר על אקולוגיה ואנטומיה ניתן לראות בערך אריה.
