אריה צימוקי

עיתונאי ישראלי

אריה צימוקי (רוזינקו) (27 בפברואר 19191 בדצמבר 1985) היה פעיל ציוני ועיתונאי ישראלי, שעסק בעיקר בנושאי ממשלה ומדיניות חוץ. ייסד את המועצה הציונית בישראל, שימש כחבר עמית בהנהלה הציונית ובחבר הנאמנים של הסוכנות היהודית ושימש כסגן נשיא הפדרציה הבינלאומית של העיתונאים.

אריה צימוקי
לידה 27 בפברואר 1919
קובל, הרפובליקה הפולנית השנייה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1 בדצמבר 1985 (בגיל 66) עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה אריה רוזינקו עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה הר המנוחות עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל ישראל
מעסיק ידיעות אחרונות (1955–1983)
דבר, על המשמר, למרחב
תחום סיקור פוליטיקה, מדיניות חוץ
צאצאים טובה צימוקי לוין עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
משפחת רוזינקו בקובל, לפני עלייתו של אריה (משמאל), 1936
תלמידי כתה חמישית-שישית בגימנסיה "תרבות" בעיר קובל. 1932-3 התלמיד אריה רוזינקו שורה עליונה קיצוני משמאל. במרכז יושב המורה ללטינית ולהיסטוריה מרדכי לייאר

קורות חיים

עריכה

אריה רוזינקו נולד בעיר קובל שבמחוז ווהלין (פולין), בן לגיטל ויום-טוב. למד ב"חדר", המשיך בבית ספר העממי עברי "הרצליה" וסיים את לימודיו בגימנסיה העברית "תרבות" בקובל. בוגר קן "השומר הצעיר". מגיל צעיר גילה זיקה עמוקה לעיתונאות. פרסם פיליטונים ומאמרים בשבועון הציוני המקומי "קאָוולער שטימע" ('הד קובל').

בשנת 1938 עלה לארץ ישראל באמצעות סרטיפיקט סטודנט. ב-1941 סיים את לימודיו בפקולטה להיסטוריה עברית וכלכלה באוניברסיטה העברית בירושלים. היה חבר בהגנה, שירת כנוטר והיה פעיל באיגוד לשיקום האסיר. ב-1943 עבד כפרשן לחדשות חוץ בעיתונים "דבר", "על המשמר" ו"למרחב". עם קום המדינה ב-1948 שימש דובר (קצין עיתונות) משטרת ירושלים במשך שבע שנים, עד 1955.[1] עבר לעיתון "ידיעות אחרונות", שם שימש כתב פוליטי ומדיני בין השנים 19631985. נחשב לעיתונאי בעל קשרים ומקורות בצמרת הפוליטית של המדינה ולאיש סודם של ראשיה ושריה הבכירים. כעיתונאי התמסר לטיפוח כותבי יידיש ברחבי העולם ושימש כסגן נשיא הפדרציה הבינלאומית של העיתונאים (19721984).

צימוקי ייסד את המועצה הציונית בישראל, שימש כחבר בהנהלה הציונית ובחבר הנאמנים של הסוכנות היהודית. לאחר מותו נפתחה על שמו מדרשה לציונות על הר הרצל שיזם ופעל להקמתה.

צימוקי היה נשוי לחוה (מזכירת המערכת של סניף ידיעות אחרונות בירושלים) ואב לשתי בנות, בהן העיתונאית טובה צימוקי לוין. התגורר בשיכון העיתונאים (ירושלים).[2] נפטר בדצמבר 1985, בגיל 66. נקבר בהר המנוחות. כיכר נקראת על שמו בירושלים ופרס על שמו מוענק למחקר על הציונות.

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ עתונאי ירושלים נפרדו מקצין העתונות במשטרה, הצופה, 15 באפריל 1955.
  2. ^ דוד קרויאנקר, שכונות ירושלים: טלביה, קטמון והמושבה היוונית, ירושלים: הוצאת כתר, 2002, עמ' 110