אריכות חיים

המונח אריכות חיים מתייחס לאנשים מסוימים שחיו חיים ארוכים במיוחד, בעוד שהמונח "תוחלת החיים" מתייחס למספר השנים הממוצע מבחינה סטטיסטית שנותרו לאדם לחיות בגיל נתון. לדוגמה, תוחלת החיים של כל האוכלוסייה שנולדה בשנה מסוימת תהיה זהה לגיל הממוצע שאותו השנתון אמור למות מבחינה סטטיסטית.

מחקרים העוסקים באריכות חיים עשויים לכלול שיטות שונות, אשר לפי ההשערות בהווה עשויות לסייע בהארכת החיים. אריכות חיים הוא נושא שמעסיק לא רק את הקהילה המדעית, אלא גם סופרים שכתבו לאורך השנים ספרי מסעות, מדע בדיוני ורומנים אוטופיים. ההיסטוריון היווני הרודוטוס, בן המאה החמישית לפנה"ס, היה זה שכתב במקור על מעיין הנעורים ביצירותיו.

ישנם קשיים באימות תוחלת החיים הארוכה ביותר של בני אנוש, בשל מקרים רבים מדיי של מידע סטטיסטי לא מדויק אודות תאריכי הלידה של אנשים בעבר. כמו כן, בעבר במקרים רבים בסיפורת, באגדות ובפולקלור היה נהוג לציין שאנשים רבים היו מסוגלים לחיות כמות גדולה במיוחד של שנים בהשוואה לכמות השנים שאנשים רבים חיו בפועל (כפי שידוע כיום כל סמך בדיקות שאומתו בעת המודרנית).

תוחלת החיים בעולם נכון ל-2010

עריכה
 
תוחלת החיים במדינות ה-OECD בין השנים 2000–2020

גורמים שונים תורמים לאריכות החיים של אנשים אינדיבידואלים. הגורמים המשמעותיים שמשפיעים על תוחלת החיים הם מגדר, גנטיקה, גישה לשירותי בריאות, היגיינה, משטר התזונה של האדם, אספקת כל חומרי המזון הנחוצים, פעילות גופנית, אורח החיים של האדם, ושיעורי הפשיעה במיקום בו האדם גר.

באופן כללי אריכות החיים של האוכלוסייה גדלה ככל שתוחלת החיים ברחבי העולם גדלה:[2][3]

  • לפי הערכה משנת 2010 תוחלת החיים באוסטרליה הייתה 80 שנים ב-2002, בעוד שהיא הייתה 81.72 שנים ב-2010.
  • לפי הערכה משנת 2010 תוחלת החיים בצרפת הייתה 79.05 שנים ב-2002, בעוד שהיא הייתה 81.09 שנים ב-2010.
  • לפי הערכה משנת 2010 תוחלת החיים בגרמניה הייתה 77.78 שנים ב-2002, בעוד שהיא הייתה 79.41 שנים ב-2010.
  • לפי הערכה משנת 2010 תוחלת החיים באיטליה הייתה 79.25 שנים ב-2002, בעוד שהיא הייתה 80.33 שנים ב-2010.
  • לפי הערכה משנת 2010 תוחלת החיים ביפן הייתה 81.56 שנים ב-2002, בעוד שהיא הייתה 82.84 שנים ב-2010.
  • לפי הערכה משנת 2010 תוחלת החיים במונקו הייתה 79.12 שנים ב-2002, בעוד שהיא הייתה 79.73 שנים ב-2011.
  • לפי הערכה משנת 2010 תוחלת החיים בספרד הייתה 79.06 שנים ב-2002, בעוד שהיא הייתה 81.07 שנים ב-2010.
  • לפי הערכה משנת 2010 תוחלת החיים בבריטניה הייתה 80 שנים ב-2002, בעוד שהיא הייתה 81.73 שנים ב-2010.
  • לפי הערכה משנת 2010 תוחלת החיים בארצות הברית הייתה 77.4 שנים ב-2002, בעוד שהיא הייתה 78.24 שנים ב-2010.

אינדיבידואלים להם הייתה אריכות חיים גדולה במיוחד

עריכה
 
זוג קשישים בפורטוגל
  • הגבר הנורווגי איילף פיליפסן (1682–1785, חי במשך 102 שנים ו-333 ימים) – האדם הראשון שהגיע לגיל 100 (ב-21 ביולי 1782) וגילו ידוע בוודאות.
  • הגבר ההולנדי חירט אדריאנס בומחארט (1788–1899, חי במשך 110 שנים ו-135 ימים) – האדם הראשון שהגיע לגיל 110 (ב-21 בספטמבר 1898) וגילו ידוע בוודאות.
  • האישה הבריטית מרגרט אן נב(אנ') (18 במאי 1792 – 4 באפריל 1903, חיה במשך 110 שנים ו-346 ימים) – האדם הראשון שהגיע לגיל 110 (ב-18 במאי 1902) וגילו ידוע בוודאות.
  • האישה הצרפתייה ז'אן לואיז קלמן (1875–1997, חיה במשך 122 שנים ו-164 ימים) – קלמן היא היא האדם המבוגר ביותר שחי מאז ומעולם, וגילו ידוע בוודאות.
  • האישה האמריקנית שרה קנהאוס (1880–1999, חיה במשך 119 שנים ו-97 ימים) – האדם השלישי בזקנותה לאחר ז'אן לואיז קלמן וקנה טנקה בעת החדשה והיא האדם האמריקאי המבוגר ביותר שחי מאז ומעולם שגילו ידוע בוודאות.
  • הגבר היפני ג'ירואמון קימורה (1897–2013, חי במשך 116 שנים ו-54 ימים) – היה הגבר המבוגר ביותר מאז ומעולם שגילו ידוע בוודאות.
  • האישה היפנית קנה טנאקה (1903–2022, חיה במשך 119 שנים ו-107 ימים) – הייתה האדם השני במיקומו ברשימת האנשים המבוגרים ביותר שתועדו אי פעם, שגילם ידוע בוודאות והאדם היפני המבוגר ביותר שחי מאז ומעולם שגילו ידוע בוודאות.

גורמים מרכזיים

עריכה

מחקרים המתבססים על עדויות מצביעים על כך שאורך החיים מבוסס על שני גורמים עיקריים: גנטיקה ואורח חיים.

גנטיקה

עריכה

מחקרי תאומים העריכו כי בסביבות 20 עד 30 אחוזים מהשונות בתוחלת החיים של האדם יכולה להיות קשורה לגנטיקה של האדם, בעוד שהגורמים האחרים שמשפיעים במיוחד על תוחלת החיים של האדם קשורים לדפוסי ההתנהגות של אינדיבידואלים וגורמים סביבתיים שונים אשר ניתנים לשינוי.[4] למרות שמעל ל-200 וריאנטים שונים של גנים קשורים לאריכות החיים על פי הנתונים של מחקר אמריקאי-בלגי-בריטי הממוקד בוריאנטים הגנטיים של בני האדם,[5] מידע זה מספק הסבר רק לחלק קטן מהגורמים שעוברים בתורשה.[6]

שורות תאים הלימפובלסטאידיים שנבדקו בדגימות דם של אנשים בני מאה פלוס מעידים על פעילות גבוהה באופן משמעותי של החלבון PARP אשר אחראי לתיקון ה-DNA בהשוואה לשורות תאים לימפובלסטאידיים של אנשים צעירים יותר (בגילאים 20 עד 70).[7] לתאים הלימפוציטים של בני מאה פלוס יש מאפיינים אופייניים לתאים הלימפוציטים של אנשים צעירים, הן ביכולתם לקדם את מנגנון התיקון לאחר שנגרם נזק ל-DNA על ידי מימן על-חמצני והן לרמה בה הגן האחראי לקידוד חלבון ה-PARP פעיל בתוך התאים.[8] הממצאים הללו מצביעים על כך שיש רמת פעילות גבוהה מהרגיל לגן שאחראי על קידוד חלבון ה-PARP והדבר ממלא תפקיד מרכזי באריכות החיים בקרב אנשים אשר מעל לגיל מאה, בהתאם לתאוריית נזקי ה-DNA בתהליך ההזדקנות (אנ').[9]

ביולי 2020 מדענים שהסתמכו על נתונים ביולוגיים ציבוריים של קרוב ל-1.75 מיליון אנשים הצליחו לזהות 10 לוקוסים גנומיים אשר לפי ההערכות משפיעים באופן מהותי על אריכות החיים של בני האדם. המחקר הצביע על כך שכנראה רמות גבוהות של ברזל בדם, והגנים המעורבים בחילוף החומרים של הברזל, עשויים להגדיל את כמות השנים הבריאות של בני אדם.[10][11]

סגנון חיים

עריכה

אריכות החיים קשורה גם לסגנון החיים של האדם, ובפרט ההתמדה או אי ההתמדה של האינדיבידואל בעיסוק בפעילות גופנית, השמירה או אי השמירה של האינדיבידואל על הרגלי תזונה בריאים, תנאי המחיה של האינדיבידואל, וכמו גם השימוש או השימוש בתרופות, ותוספי מזון. מחקר משנת 2012 מצא שאפילו כאשר אדם בוחר לשלב בחייו כמות קטנה יחסית של פעילות גופנית בשעות הפנאי, יכולה להיות לכך השפעה רבה ותוחלת החיים של האדם יכולה כתוצאה מכך לגדול ב-4.5 שנים.

חיי קהילה, זוגיות ומשפחה
עריכה

במחקרים שנעשו בקהילות של האזורים הכחולים,[12] אותם אזורים בהם אחוז האנשים מעל גיל 100 הוא הגבוה בעולם, נמצא שאחד המאפיינים באוכלוסיות אלו הוא קיומן של פעילויות קהילתיות מאורגנות. מדובר באוכלוסיות שרובן מסורתיות. הפרטים בקהילות אלה לוקחים חלק פעיל וקבוע במפגשים יזומים, בחוגים שונים (כמו ריקוד, משחקי חברה ועוד).[13]

בנוסף, מחקרים מצביעים על קשר בין חיים משפחתיים וזוגיות חיי חברה לבין אושר, וכי קיים קשר בין מדד האושר האישי ושביעות רצון לבין תוחלת חיים.[14]

משטר התזונה

עריכה

נכון לשנת 2021, אין ראיות קליניות חד משמעיות לכך שמשטרי תזונה מסוימים תורמים לאריכות החיים של בני אדם.[15]

מסלולים ביולוגיים

עריכה

אוטופגיה

עריכה

מנגנון האוטופגיה, אשר גורם להרס ופירוק של מרכיבים תאיים, ממלא גם תפקיד מרכזי בתוחלת החיים של בני אדם ותורם לאריכות החיים של אנשים.[16][17]

ראו גם

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא אריכות חיים בוויקישיתוף

  אריכות ימים - לא רק גנטיקה, מרצה: גבי ברבש, סרטון באתר יוטיוב, 14 ביוני 2023

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ 1 2 Life expectancy at birth, www.cia.gov
  2. ^ "Life expectancy at birth, Country Comparison to the World". CIA World Factbook. US Central Intelligence Agency. n.d. אורכב מ-המקור ב-2007-06-13. נבדק ב-12 ינו' 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ The US Central Intelligence Agency, 2002, CIA World Factbook, retrieved 12 January 2011, theodora.com (אורכב 10.02.2021 בארכיון Wayback Machine)
  4. ^ vB Hjelmborg J, Iachine I, Skytthe A, Vaupel JW, McGue M, Koskenvuo M, et al. (באפריל 2006). "Genetic influence on human lifespan and longevity". Human Genetics. 119 (3): 312–321. doi:10.1007/s00439-006-0144-y. PMID 16463022. {{cite journal}}: (עזרה)
  5. ^ "LongevityMap". Human Ageing Genomic Resources. senescence.info by João Pedro de Magalhães. n.d. ארכיון מ-2013-09-21. נבדק ב-2013-09-23.
  6. ^ Budovsky A, Craig T, Wang J, Tacutu R, Csordas A, Lourenço J, et al. (באוקטובר 2013). "LongevityMap: a database of human genetic variants associated with longevity". Trends in Genetics. 29 (10): 559–560. doi:10.1016/j.tig.2013.08.003. PMID 23998809. {{cite journal}}: (עזרה)
  7. ^ Muiras ML, Müller M, Schächter F, Bürkle A (באפריל 1998). "Increased poly(ADP-ribose) polymerase activity in lymphoblastoid cell lines from centenarians". Journal of Molecular Medicine. 76 (5): 346–354. doi:10.1007/s001090050226. PMID 9587069. {{cite journal}}: (עזרה)
  8. ^ Chevanne M, Calia C, Zampieri M, Cecchinelli B, Caldini R, Monti D, et al. (ביוני 2007). "Oxidative DNA damage repair and parp 1 and parp 2 expression in Epstein-Barr virus-immortalized B lymphocyte cells from young subjects, old subjects, and centenarians". Rejuvenation Research. 10 (2): 191–204. doi:10.1089/rej.2006.0514. PMID 17518695. {{cite journal}}: (עזרה)
  9. ^ Bernstein H, Payne CM, Bernstein C, Garewal H, Dvorak K (2008). Cancer and aging as consequences of un-repaired DNA damage. In: New Research on DNA Damages (Editors: Honoka Kimura and Aoi Suzuki) (אורכב 25.10.2014 בארכיון Wayback Machine) Nova Science Publishers, Inc., New York, Chapter 1, pp. 1-47. open access, but read only ISBN 1604565810 ISBN 978-1604565812
  10. ^ "Blood iron levels could be key to slowing ageing, gene study shows". phys.org (באנגלית). ארכיון מ-16 במרץ 2022. נבדק ב-18 באוגוסט 2020. {{cite news}}: (עזרה)
  11. ^ Timmers PR, Wilson JF, Joshi PK, Deelen J (ביולי 2020). "Multivariate genomic scan implicates novel loci and haem metabolism in human ageing". Nature Communications. 11 (1): 3570. Bibcode:2020NatCo..11.3570T. doi:10.1038/s41467-020-17312-3. PMC 7366647. PMID 32678081. {{cite journal}}: (עזרה)   Text and images are available under a Creative Commons Attribution 4.0 International License (אורכב 16.10.2017 בארכיון Wayback Machine).
  12. ^ סימי שאואר, האזורים הכחולים: המקומות שבהם מאריכים חיים, מסע אחר, ספטמבר 2023
  13. ^ Dan Buettner et al, Want Great Longevity and Health? It Takes a Village, The Wall Street Journal, May 22, 2015
  14. ^ Vegard Skirbekk,PhD., Marital Histories and Associations With Later-Life Dementia and Mild Cognitive Impairment Risk in the HUNT4 70+ Study in Norway, Journal of Aging and Health Volume 35, November 2, 2022, עמ' Issue 7-8
  15. ^ Lee MB, Hill CM, Bitto A, Kaeberlein M (בנובמבר 2021). "Antiaging diets: Separating fact from fiction". Science. 374 (6570): eabe7365. doi:10.1126/science.abe7365. PMC 8841109. PMID 34793210. {{cite journal}}: (עזרה)
  16. ^ Bareja A, Lee DE, White JP (2019). "Maximizing Longevity and Healthspan: Multiple Approaches All Converging on Autophagy". Frontiers in Cell and Developmental Biology (באנגלית). 7: 183. doi:10.3389/fcell.2019.00183. PMC 6742954. PMID 31555646.
  17. ^ Madeo F, Tavernarakis N, Kroemer G (בספטמבר 2010). "Can autophagy promote longevity?". Nature Cell Biology. 12 (9): 842–846. doi:10.1038/ncb0910-842. PMID 20811357. {{cite journal}}: (עזרה)