אריקה ופרינאקוטה (מחוז)
מחוז אריקה ופרינאקוטה (בספרדית: Región de Arica y Parinacota, נהגה: [aˈɾika i paɾinaˈkota]) הוא הצפוני ביותר מבין 16 המחוזות של צ'ילה. המחוז משתרע על פני שטח של 16,873 קמ"ר והוא גובל במחוז טאקנה הפרואני מצפון, במחוזות לה פאס ואורורו הבוליביאנים ממזרח, במחוז טרפקה הצ'ילאני מדרום, ובמערב- כמו מרבית המחוזות האחרים של צ'ילה הוא גובל באוקיינוס השקט. מבחינה מנהלית המחוז מחולק לשתי פרובינציות אריקה ופרינאקוטה שכוללות בתוכן 4 קומונות, שהגדולה שבהן היא אריקה המשמשת גם כבירת המחוז. במפקד האוכלוסין שנערך בשנת 2017 מנתה אוכלוסיית המחוז 226,068 תושבים.[1]
 דגל אריקה ופרינאקוטה | |
.jpg) | |
| הר הגעש פרינאקוטה על רקע אגם צ'ונגארה | |
| מדינה |
 צ'ילה |
|---|---|
| רשות מחוקקת |
Regional Council of Arica and Parinacota  |
| פרובינציות במחוז | אריקה, פרינאקוטה |
| בירת המחוז | אריקה |
| תאריך ייסוד |
2007 |
| שטח | 16,873.3 קמ"ר (דירוג: 12) |
| גובה | 3,753 מטרים |
| ‑ הנקודה הגבוהה | 6,342 |
| ‑ הנקודה הנמוכה | 0 |
| אוכלוסייה | |
| ‑ במחוז | 226,068 (דירוג: 14, 2017) |
| ‑ צפיפות | 13.39 נפש לקמ"ר (דירוג: 11, 2017) |
| קואורדינטות | 18°28′30″S 70°18′51″W / 18.475°S 70.314166666667°W |
| אזור זמן | UTC -4 |
| www.gorearicayparinacota.cl/ | |
  | |
מחוז אריקה ופרינאקוטה היה בעבר פרובינציה פרואנית, שנכבשה על ידי צ'ילה ועברה לשליטתה בהתאם להסכם אנקון (אנ') בשנת 1883 עם סיום מלחמת האוקיינוס השקט, וסופחה רשמית לצ'ילה בשנת 1929 בהתאם להסכם לימה (אנ'). בעקבות הסיפוח עבר מחוז אריקה ופרינאקוטה תהליך כפוי של תירבות המכונה צ'ילזציה במטרה ליצור דומיננטיות של מסורות ותרבות צ'יליאניות.
גאוגרפיה עריכה
המחוז שוכן בצפון הרחוק של צ'ילה והוא משלב מספר צורות נוף הכוללות מדבריות, עמקים ירוקים, רכס הרי האנדים התלולים והוולקניים, הרמה המישורית אלטיפלאנו במזרח ורצועת החוף הצרה במערב, הנמצאת על הגבול שבין לוח נסקה של האוקיינוס השקט לבין הלוח הדרום-אמריקאי שעליו יושבים הרי האנדים. הר הגעש פרינאקוטה המתנשא לגובה של 6,348 מטר מעל פני הים הוא הנקודה הגבוהה ביותר במחוז, והוא נמצא בפארק הלאומי לאוקה בגבול עם בוליביה.
אקלים עריכה
ברוב רובו של המחוז שולט אקלים מדברי, אולם סמוך לקו חוף, העננות יכולה להגביל את נסיקת הטמפרטורות לאורך היום. מה שאין כן באזורים המרוחקים מהחוף בהם הטמפרטורות יכולות להיות קיצוניות כיאה למדבריות. בשולי המדבריות עם העלייה בגובה לכיוון ה-3,000 מטר מעל פני הים הטמפרטורות מתמתנות ומדי פעם אף יורדים גשמי קיץ.
הידרולוגיה עריכה
שני הנהרות העיקריים של האזור הם נהר הלאוקה, המתנקז לאגם המלח של קויפאסה בבוליביה (Lago Coipasa), ונהר הלוטה, הזורם לאוקיינוס השקט. כמו כן אגם צ'ונגארה ששוכן בגובה של 4,517 מטרים מעל פני הים נחשב לאחד מהאגמים הגבוהים בעולם.
היסטוריה עריכה
התקופה הפרה קולוניאלית עריכה
האזור ההיסטורי שמהווה את מחוז אריקה ופריאנקוטה המודרני היה מאוכלס מאז ימי קדם על ידי ציווילזציות ילידיות שונות. בין התרבויות הבולטות שהתקיימו באזור ניתן למנות את תרבות צ'ינצ'ורו, שהתקיימה עד המחצית השנייה של האלף ה-2 לפנה"ס, התפרנסה מדיג ואכלסה את חופי אריקה. הצ'ינצ'ורו ידועים כתרבות הראשונה בעולם שביצעה את תהליך החניטה, וניתן למצוא מספר דגימות של גופות חנוטות במוזיאון הארכאולוגי של סן מיגל דה אסאפה שבמחוז. כמו כן קיימים שרידים רבים של גיאוגליפים קדומים, המתוארכים לתקופה שבין המאה ה-11 למאה ה-6 לפנה"ס המעידים על ציוויליזציה שהתקיימה באזור גם בתקופה זו. בהמשך יש עדויות לבני האיימרה שחיו באזור האלטיפלאנו, ולאימפריית הטיוואנאקו. כמו כן יש עדויות לשבטים שחיו ברכס האנדים שהפכו למה שמכונה תרבות האינקה, שהשתלטה על האזור במאה ה-15.[2]
התקופה הקולוניאלית (1535–1821) עריכה
הספרדים הראשונים שהגיעו לאזור במאה ה-16 היו משלחת מטעם דייגו דה אלמגרו בהנהגתו של קפיטן רוי דיאז, משלחת זו עזבה את פרו ב־3 ביולי 1535. אך הכפר אריקה הוקם רק בשנת 1541 על ידי לוקאס מרטינז וגאסו ונקרא "וייה סאן מרקוס דה אריקה", שילוב שמו של הקדוש סאן מרקוס ופישוט השם המקומי אריאקה.[2] והוא הוקם כחלק מהאימפריה הספרדית, תחת מלכות המשנה של פרו.
התפתחותו של הכפר אריקה הייתה רעועה עד 1545, אז התגלו בפוטוסי שבבוליביה מכרות כסף עצומים שהיו נחשבים למכרות הכסף הגדולים ביותר בעולם החדש, כאשר אריקה שימש כנמל הייצוא לכסף. משלוחי הכסף רוממו את מעמדו של אריקה ובשנת 1570 הוא קיבל את התואר עיר, ושמו שונה ל"עיר המפוארת והמלכותית של סאן מרקוס דה אריקה". באותו מעמד הפכה העיר גם לאחת מ-77 עיירות הנמל המלכותיות של פרו, ואוכלוסייתה הגיעה ל־30,000 תושבים. ועם הקמת מערכת המינהל העירונית, הפכה אריקה להיות תלויה ישירות בעיריית ארקיפה.
עצמאות פרו (1821–1883) עריכה
פרו קיבלה את עצמאותה מספרד ב-1821 והחלה בשינויים אדמיניסטרטיביים. בשנת 1823, נוצרה פרובינציית אריקה (Provincia) כשהתפצלה ממחוז ארקיפה (Departamento). בשנת 1828 שונתה בירת פרובינציית אריקה מאריקה לטאקנה ובשנת 1837 הוקם מחוז החוף הפרואני (Departamento litoral) כתוצאה מחיבור בין הפרובינציות אריקה וטרפקה שבירתו טאקנה. בשנת 1855 בתוך מחוז החוף פוצלה פרובינציית טאקנה לשתי פרובינציות, טאקנה ואריקה. ובשנת 1857 הוקם מחוז מוקגואה מאיחוד של ארבע פרובינציות, מוקגואה, אריקה, טאקנה וטרפקה שבירתו היא טאקנה. בשנת 1868 הוקמה פרובינציית החוף של טרפקה, שהופרדה ממחוז מוקגואה. ובשנת 1875 הוקמה פרובינציית החוף של מוקגואה שבירתה היא העיר מוקגואה שפוצלה ממחוז מוקגואה, ומחוז מקגואה שינה שמו למחוז טאקנה שבירתו נותרה טאקנה. בשנת 1878 פרובינציית החוף של טרפקה אוחדה עם פרובינציית איקיקה והפכה למחוז טרפקה. בשנת 1879 פרצה מלחמת האוקיינוס השקט בין צ'ילה לבוליביה ופרו כתוצאה מהסלמת הסכסוך על השליטה במדבר אטקמה, מלחמה שנמשכה כ־4 שנים ובסופה כבשה צ'ילה את דרום פרו וכפתה עליה את הסכם אנקון (אנ') שהעביר את מחוזות טרפקה וטקאנה הפרואניים לצ'ילה.
לאחר הסכם אנקון (1883–הווה) עריכה
לאחר שצ'ילה תפסה את השליטה היא איחדה את מחוז טרפקה הפרואני עם מחוז פיסגואה (Departamento) הצ'ילאני והפכה אותו לפרובנציית טרפקה הצ'ילאנית (Provincia). כמו כן, חילקה צ'ילה את מחוז טקאנה למחוזות טקאנה, אריקה וטרטה, כשבשנת 1925 הוחזר מחוז טרטה לפרו. בשנת 1929, במסגרת הסכם לימה (אנ'), שב מחוז טאקנה לשליטה פרואנית ומחוז אריקה הוכר רשמית כחלק מצ'ילה, ששילבה אותו בפרובינציית טרפקה.
בשנת 1976 בוצעה בצ'ילה רפורמה בחלוקה האדמיניסטרטיבית, והמדינה חולקה ל-13 מחוזות חדשים (Regiones), ויצרה את מחוז טרפקה (Región) המורכב מהמחוזות (departamentos) של אריקה, פיסגואה ואיקיקה, ועל אף העובדה שאריקה הייתה עיר פעילה יותר מבחינה מסחרית ומאוכלסת יותר, איקיקה הוכרזה כבירתו של המחוז מה שהניע את המאבק לרפורמה החל מאותה תקופה. במהלך שנות ה-90 הלחץ לרפורמה גבר, וכחלק מקמפיין הבחירות שלו לנשיאות בסוף שנות ה-90 הבטיח המתמודד ריקארדו לאגוס את הקמתו של מחוז אריקה ופרינאקוטה החדש (יחד עם מחוז לוס ריוס). לאגוס זכה בבחירות שנערכו בשנת 2000 ובשנת 2004 במהלך הקדנציה שלו שונה הסעיף בחוקה משנת 1980 הקובע כי מספר המחוזות בצ'ילה הוא 13. בספטמבר 2005, הודיעה הרשות המבצעת על שליחת הצעת החוק שמטרתה ליצור את שני האזורים. החוק נחתם על ידי הנשיא לאגוס ב־21 באוקטובר, והועלה לקונגרס הלאומי ב־13 בדצמבר באותה השנה, בסוף 2006 אושר החוק הסופית[3] ובאוקטובר 2007 נכנסה החלוקה החדשה לתוקף כהשתווספו שני מחוזות ל-13 המחוזות הקיימים מחוז לוס ריוס שבירתו היא ואלדיביה שפוצל ממחוז לוס לאגוס בדרום, ומחוז אריקה ופרינאקוטה שבירתו היא אריקה שפוצל ממחוז טרפקה בצפון.[4]
דמוגרפיה עריכה
על פי נתוני המכון הלאומי לסטטיסטיקה של צ'ילה ממפקד האוכלוסין שנערך בשנת 2017, במחוז אריקה מתגוררים 226,068 תושבים, מתוכם 113,487 נשים (50.2%) ו-112,581 גברים (49.8%). רוב רובה של האוכלוסייה מתגוררת בקומונת אריקה (97.9% מתושבי המחוז).[1] המחוז משתרע על פני שטח של 16,873.3 קמ"ר ועל כן צפיפות האוכלוסין במחוז מגיעה ל 13.39 תושבים לקמ"ר (המחוז השלישי מהסוף מבחינת צפיפות).
מבחינת חלוקה אתנית, האוכלוסייה הגדולה ביותר במחוז הם ילידי איימרה[5] כמו גם מספר משמעותי של מהגרים מפרו ובוליביה השכנות.[6] אוכלוסיות בולטות נוספות שראוי למנות הן אוכלוסיות ממוצא מזרח אסייתי, כמו סינים ויפנים. ערבים בעיקר לבנונים, סורים ופלסטינים. אפרו-צ'יליאנים, צאצאי העבדים שהגיעו במאות ה-17 וה-18 שרובם מתגוררים במחוז אריקה ופרינאקוטה.[7] ומספר גדול של צוענים, שהגיעו בסוף המאה ה-19 ומקורם במזרח אירופה.[8]
חלוקה מנהלית עריכה
עד שנת 2007 היווה המחוז חלק ממחוז טרפקה השכן, וב-2007 הפך למחוז עצמאי, המחוז מחולק לשתי פרובינציות שכוללות 4 קומונות.
| פרובינציה | בירה | שם | שם בשפת מקור | תושבים 2017[9] |
|---|---|---|---|---|
| אריקה | אריקה | קמארונס | Camarones | 1,255 |
| אריקה | Arica | 221,364 | ||
| פרינאקוטה | פוטרה | פוטרה | Putre | 2,765 |
| חנרל לאגוס | General Lagos | 684 |
כלכלה עריכה
כלכלת המחוז מבוססת בעיקר על ניצול משאבי הטבע שלו, באמצעות כרייה ודיג, אך גם סחר ותיירות מהווים חלק חשוב בכלכלה.
כרייה: בסוף המאה ה-19, התבססה הכלכלה על כריית מלחת, שהיה באותה עת גם ענף הייצוא העיקרי של צ'ילה. בהמשך החלו למצות גם סוגים אחרים של מינרלים, כמו גופרית מהר הגעש טקורה ודיאטומיט.
דיג: הדגה העשירה שקיימת לחופי המחוז (במיוחד אנשובי ומין של מקרל) הופכת את הדיג לאחד ממקורות ההכנסה העיקריים. עם זאת, השפעת תופעת האל ניניו הביאה הפסדים גדולים בהקשר זה.
חקלאות: עקב צחיחות האדמות, חקלאות וגידול חיות משק כמעט לא קיימים במחוז, עם זאת ישנם יבולים מסוימים שניתן לגדל באזורי הנהרות, במיוחד הדרים ומנגו, כמו גם גידול למות.
סחר: מרכיב חשוב נוסף בכלכלת המחוז הוא הסחר, שכן המחוז ממוקם על נתיב המעבר למדינות הצפון, פרו, בוליביה וברזיל וחלק משמעותי מענף הייצוא הצ'ילאני עובר במחוז.
תיירות: כמה מהחופים הטובים ביותר במדינה, בשילוב הטמפרטורה החמימה של המים מושכים תיירים לאריקה ופרינאקוטה, בנוסף לחוף יש גם את הנופים של האלטיפלאנו והפארק הלאומי לאוקה. והקזינו של אריקה יחד עם חוף צ'ינצ'וררו בבירה האזורית, מושכים גם תיירות עירונית.
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של אריקה ופרינאקוטה
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 WEB DISEMINACIÓN CENSO 2017 WEB DISEMINACIÓN CENSO 2017, resultados.censo2017.cl
- ^ 1 2 Arica y su Historia, aricacb.com
- ^ Diario La Nación - noticias de Chile y el mundo - A ley creación de nuevas regiones, web.archive.org, 20 בפטמבר 2019
- ^ Biblioteca del Congreso Nacional, Biblioteca del Congreso Nacional | Ley Chile, www.bcn.cl/leychile (בספרדית)
- ^ http://transparencia.dgop.cl/OtrosAntecedentes/docs/Guia_asuntos_indigenas.pdf
- ^ "Estadísticas Migratorias".
- ^ "Africana - Memoria Chilena, Biblioteca Nacional de Chile".
- ^ http://www.memoriachilena.gob.cl/602/articles-123219_recurso_2.pdf
- ^ WEB DISEMINACIÓN CENSO 2017, resultados.censo2017.cl