אריקה (רבקה) באומינגר

פרופסור (אמריטוס) אריקה רבקה באומינגר (נולדה ב-5 במאי 1927) היא פיזיקאית ניסויית ישראלית. היא השתמשה במחקריה בעיקר בספקטרוסקופיית מוסבאואר ובמשך השנים חקרה, יחד עם עמיתים נוספים, נושאים שונים, ביניהם נושאים בפיזיקה גרעינית, פיזיקה של מצב המוצק, וכן נושאים מתחום הביולוגיה והרפואה.

אריקה באומינגר
אין תמונה חופשית
לידה 5 במאי 1927 (בת 93)
וינה, הרפובליקה האוסטרית הראשונה עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי פיזיקה ניסויית, פיזיקה גרעינית עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק פיזיקאית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

נולדה ב-5 במאי 1927 כאריקה פרלברגר בווינה, לישראל ותרזה (טרניה) פרלברגר. סיימה בווינה את בית הספר העממי (כתה ד') והחלה את לימודיה בגימנסיה ריאלית כללית.

בשנת 1938, עם סיפוח אוסטריה לגרמניה הנאצית, נאלצה לעזוב את הגימנסיה יחד עם כל יתר התלמידים היהודים והועברה לבית ספר ליהודים בלבד. בהמשך עברה לגימנסיה על שם חייות (חייס גימנזיום), הגימנסיה היהודית היחידה בווינה. בעוד הוריה ממתינים לסרטיפיקט שיאפשר להם להגר לפלסטינה, ולאחר תחנונים רבים, זכתה לקבל אחד מתוך עשרה רישיונות הגירה שהוקצו לילדים יהודים בווינה, במסגרת "עליית ילדים".

בתחילת אפריל 1939, הגיעה לפלסטינה בגפה, ונשלחה למוסד "משק ילדים" במגד, פרדס חנה. במוסד זה הוסף לה השם רבקה, בו הרבתה להשתמש גם בהמשך - בבתי הספר, באוניברסיטה ובמוסדות ציבוריים.

ב"משק ילדים" סיימה את בית הספר היסודי (כתה ח'), ונשארה בו שנה נוספת, בה למדה בבית הספר החקלאי בפרדס חנה.

הוריה הצליחו להגיע ארצה בנובמבר 1939 והתיישבו בתל אביב.

בשנת 1942 עברה לתל אביב, שם למדה ב"תיכון חדש" במגמה הריאלית. עם סיום לימודיה יצאה להכשרה במסגרת התנועה המאוחדת ואחר כך לקיבוץ דורות.

ב-1946 החלה את לימודיה במתמטיקה ופיזיקה באוניברסיטה העברית בירושלים.

בנובמבר 1947, עם פרוץ מעשי האיבה בארץ בעקבות החלטת האו"ם על סיום המנדט, הופסקו הלימודים באוניברסיטה, ואריקה נשלחה על ידי "ההגנה" לרובע היהודי הנצור בעיר העתיקה, יחד עם סטודנטים נוספים. שימשה כמזכירת המטה. שהתה ברובע הנצור עד תחילת מאי 1948, אז הוחלפו, היא וארבע נשים אחרות בכוח נשי אחר. לאחר מכן עבדה במפקדת גדוד "מוריה" ובמערכת הקשר עם הנצורים בעיר העתיקה. עם תחילת "ההפוגה הראשונה" הגיעה לתל אביב, ורק אז גויסה רשמית לצה"ל ונשלחה לקורס קשר של חיל האויר. בעודה בקורס, נהרג אחיה היחיד, עמנואל (עימי) זאב פרלברגר, שהיה קצין הדלק של חזית הצפון, והיא הוצאה לחופשה, כשחזרה שובצה למטה חיל האוויר.

בינואר 1949 חודשו הלימודים באוניברסיטה. בשנת 1953 סיימה תואר M.Sc בפיזיקה ומתמטיקה, והחלה את עבודת הדוקטורט בהדרכתו של פרופ' סולי כהן בפיזיקה גרעינית.

בשנת 1950 נישאה לד"ר אריה (לאון) באומינגר, ניצול וחוקר שואה, שעבד במשרד החינוך וב"יד ושם". בשנת 1953 נולד בנם, אילן, ובשנת 1956, בתם, אורלי.

בשנת 1958 קיבלה תואר PhD ומאז שימשה כחוקרת ומרצה באוניברסיטה העברית בירושלים.

בשנים 1962–1964 שימשה כעמית מחקר ב MIT בארצות הברית.

בשנים 1973–1976 שימשה כראש החוג לפיזיקה, ובשנים 1990–1992 שימשה כראש מכון רקח לפיזיקה.

בשנת 1981 מונתה לפרופסור מן המניין בפיזיקה.

באומינגר פרסמה למעלה מ-250 עבודות בספרות המדעית אודות רמות אנרגיה גרעיניות ביסודות שונים, בעיקר בתרכובות של ברזל ועפרות נדירות, אינטראקציות על דקות, מבנה מגנטי וחשמלי במוצקים שונים, על-מוליכות, תנודות במטען ובערכיות, דינמיקה של שריג בגבישים, דינמיקה בחלבונים וברזל במערכות ביולוגיות ורפואיות.[1]

מחקרעריכה

בשנת 1958 קיבל רודולף מוסבאואר את פרס נובל על גילוי "בליעה רזוננטית ללא רתע של קרינת גמא". אפקט זה נקרא מאז על שמו "אפקט מוסבאואר". כיוון שאפקט זה רגיש במיוחד לברזל וברזל נפוץ מאוד בטבע, מצא האפקט שימושים רבים במחקרים בפיזיקה, כימיה, ביולוגיה, גאולוגיה, רפואה ועוד.

פרופסור באומינגר השתמשה בטכניקה זו בכל מחקריה, כשהיא משתפת פעולה עם עמיתים פיזיקאים, כימאים, ביולוגים ורופאים.

מיד עם פרסום האפקט, החלה הקבוצה הירושלמית (הפרופסורים סולי כהן, שמעון עופר, ישראל נוביק ואריקה רבקה באומינגר) להשתמש בו ככלי בשטחים שונים, תחילה בפיזיקה גרעינית ובהמשך בפיזיקה של מצב מוצק, בחקירת חומרים ביולוגיים, גאולוגיים וברפואה.

הקבוצה הירושלמית הייתה הראשונה להשתמש באפקט מוסבאואר בעפרות הנדירות, דבר שגרם לכך שפרופסור מוסבאואר הגיע ארצה ישירות מטקס קבלת פרס נובל בסטוקהולם.

היא ועמיתיה היו הראשונים לבצע מדידות בעזרת שימוש באיזוטופ 161dy ולהשתמש בהרבה איזוטופים נדירים אחרים במחקריהם.[1]

עבודותיה הראשונות של פרופ' באומינגר בתחום הרפואי-ביולוגי עסקו בברזל בחיידקים שונים, במחלות דם כגון תלסמיה, מלריה ועוד. הם נעשו בשיתוף עם פרופ' יחיאל רחמילביץ והמחלקה ההמטולוגית בבית החולים הדסה עין כרם.

באומינגר השתתפה עם קבוצת ביוכימאים מבריטניה בראשות פרופ' פאולין הריסון במחקר מקיף על השלבים הראשונים של יצירת הליבה של ברזל בפריטין, שהוא מחסן הברזל בגוף החי, ומונע את ההשפעה הרעילה שיש לברזל חופשי על הגוף.

בהמשך חקרה, בשיתוף נוירולוג ופיזיקאית מפולין, את תפקיד הברזל במחלות נוירולוגיות, כמו פרקינסון, אלצהיימר ועוד.

הערות שולייםעריכה