ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים

ארכיון הסרטים הישראלי, הפועל כחלק אינטגרלי מסינמטק ירושלים, הוא הארכיון הציבורי הגדול ביותר המשמר את המורשת האודיו-ויזואלית של מדינת ישראל. בארכיון מופקדים כ-32,000 גלגלים של עותקי הקרנה מהארץ ומהעולם, כמו גם כ-12,000 גלגלי נגטיבים של הקולנוע הישראלי והארצישראלי. אוספי הארכיון מכילים יותר מ-4,000 שעות יצירה ישראלית ויהודית – החל מסוף המאה ה-19 ועד ימינו, חלקם הם עותקים יחידים בעולם[1].

ארכיון הסרטים הישראלי
ארכיון הסרטים הישראלי.png
עמדה לסריקת תמונה בארכיון הישראלי לסרטים
עמדה לסריקת תמונה בארכיון הישראלי לסרטים
מידע כללי
סוג ארכיון
כתובת דרך חברון
מיקום ירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל ישראל
בעלים סינמטק ירושלים
מייסדים ליה ון ליר
מנהל מאיר רוסו
מידע על ההקמה
תאריך פתיחה רשמי 1963
https://jfc.org.il
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ארכיון הסרטים הישראלי אינו מוגדר כארכיון לאומי.

היסטוריהעריכה

ב-1963 הקימה ליה ון ליר את הארכיון הישראלי לסרטים, בביתה בחיפה. בשנה זו הצטרף הארכיון לפדרציה הבין-לאומית לארכיוני קולנוע (FIAF).

בתחילת דרכו הורכב אוסף הארכיון בעיקר מקולנוע בינלאומי. כאשר ליה ון ליר עברה לתל אביב עבר הארכיון איתה, עד שנמצא לו מקום קבע בבית אגרון בירושלים, משכנו הראשון של סינמטק ירושלים. ב-1984 עבר הארכיון ביחד עם סינמטק ירושלים למבנה שבו הוא נמצא היום בדרך חברון בעיר.

ב-1999 נחקק בכנסת חוק הקולנוע[2], שקובע כי כל סרט הנתמך על ידי אחת מקרנות הקולנוע בישראל מחייב את מפיקיו להפקיד עותק אחד בארכיון סרטים ישראלי[3]. ארכיון הסרטים הישראלי הוא מקום המשכן העיקרי של הפקות הקולנוע הישראליות עד היום.

עד 2016 הכותרים שבארכיון היו נגישים לקהל הרחב אך ורק באמצעות הקרנות בבתי קולנוע, סינמטקים, ובעמודת הצפייה האישיות בבניין הסינמטק. ב-2016 החל צוות הארכיון בפרויקט דיגיטציה רחב היקף שמטרתו הנגשה של אלפי סרטים לצפייה מקוונת[1].

תפקידיו העיקריים של הארכיון הישראלי לסרטיםעריכה

  • שימור אנלוגי של סרטי פילם מסוגים שונים כגון פילם 16 מ"מ, 35 מ"מ, קלטות בטא, יומטיק (U-MATIC) ועוד.
  • שימור דיגיטלי של סרטים שהופקו בישראל.
  • סיוע לתחקירנים באיתור חומר להפקת חדשות וסרטים.
  • פעילות לאיתור והשבת נגטיבים מקוריים של הפקות ישראליות הנמצאים במעבדות בחוץ לארץ.
  • הפקת רסטורציות דיגיטליות לסרטים נבחרים.
  • השאלת עותקי הקרנה של סרטים מהאוספים לפסטיבלים וסינימטקים בישראל ומחוצה לה.

בין אוספי הארכיוןעריכה

 
סלילי צלולואיד בארכיון

אוספי מורשת היסטוריתעריכה

אוספי מורשת תרבותיתעריכה

  • אוסף קולנוע תיעודי ישראלי - כולל הפקות עצמאיות והפקות נתמכות קרנות הקולנוע מתקופת קום המדינה ועד ימינו.
  • אוסף קולנוע עלילתי ישראלי - כולל 98% מכל הסרטים העלילתיים שהופקו בישראל מ-1932 ועד ימינו.
  • סרטי סטודנטים - כולל סרטים של סטודנטים מבית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה, מהחוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב, בית צבי וממוסדות נוספים.
  • ארכיון להקת המחול בת שבע - כולל תיעוד חזרות ומופעים של הלהקה בשנות ה-70–80.
  • אוסף סרטים משפחתיים - אוספים פרטיים שמתעדים את ההווייה הישראלית מזווית אישית בשנות ה-30-70[1] של המאה העשרים.

מדיה ושימור (דיגיטציה)עריכה

 
מעבדות הדיגיטציה בארכיון

הרוב המוחלט של אוספי הארכיון - בכ-4,000 שעות של תוכן, השוות באורכן לשני מיליון מטר פילם - הם סרטים אנלוגיים ואינם זמינים לצפייה של הציבור הרחב בישראל ובעולם. מאז הקמתו עוסק הארכיון בשימור והפקת רסטורציות של קלאסיקות הקולנוע הישראלי משנות ה-50 ועד שנות ה-70[1].

בשנת 2016 הותנע בארכיון פרויקט דיגיטציה רחב היקף שמטרתו הנגשה של אלפי סרטים לצפייה מקוונת. מטרתו המרכזית של הפרויקט היא שימור נכסי המורשת האודיו-ויזואלית הישראלית לדורות הבאים והנגשתה לקהלים שונים דוגמת ציבור החוקרים, תעשיית הקולנוע והציבור הרחב. חמש השנים הראשונות של הפרויקט תוקצבו ב-25 מיליון שקלים[4].

באוגוסט 2020 הושקה על ידי הארכיון הפלטפורמה הדיגיטלית של הקולנוע הישראלי[5], המנגישה מאות סרטים ישראליים, שנסרקו ברזולוציה גבוהה, לקהל הרחב. הפלטפורמה מורכבת מחלק היסטורי, הכולל אלפי קטעי תיעוד של המציאות הישראלית מראשית היישוב עד שנות ה-60 של המאה ה-20; ומחלק אמנותי הכולל מאות סרטים עלילתיים ותיעודיים ארוכים וקצרים. צוות ההקמה של הפלטפורמה כלל את מיכאל גולן, הדר מילר והילה שטרית. מרט פרחומובסקי שימש כמנהל התוכן של הפרויקט עד נובמבר 2019.

תהליכים מרכזיים בפרויקט הדיגיטציהעריכה

  1. ב-2017 הוקמה מעבדה מקצועית בארכיון לדיגיטציה איכותית של סרטי פילם. מערך הסריקה הוא הראשון מסוגו בישראל. תהליך הסריקה החל מסריקת סרטים מהשנים הראשונות של הקולנוע (סרטים נבחרים מהשנים 1955-1896)[6].
  2. הקמת מערכת שימור דיגיטלית מתקדמת: המערכת משלבת אחסון וניהול נכסי מדיה וקיום של בדיקות מערכתיות אוטומטיות המוודאות את שלמות הקבצים הדיגיטליים הסרוקים[1].
  3. יצירת פלטפורמת הנגשה: הקמת ממשק צפייה אונליין בקטעי סרטים ובנייה של מנוע חיפוש ידידותי המותאם לקהלים שונים[6]. עבודת ההנגשה כוללת גם עבודה משפטית מול בעלי הזכויות של הסרטים[1].

מנהלי הארכיון הישראלי לסרטיםעריכה

  • צח לוי
  • צור והב
  • מאיר רוסו

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1 2 3 4 5 6 סינמטק ירושלים – ארכיון ישראלי לסרטים, לקראת מהפכה דיגיטלית בתחום המורשת האודיו ויזואלית של ישראל - פרויקט דיגיטציה, שימור דיגיטלי והנגשה, 2016
  2. ^   חוק הקולנוע, בספר החוקים הפתוח
  3. ^ ארכיון הסרטים הישראלי, באתר אתר סינמטק ירושלים
  4. ^   נירית אנדרמן, להציל את ההיסטוריה של הקולנוע הישראלי, באתר הארץ, 23 ביולי 2017
  5. ^ הפלטפורמה הדיגיטלית של הקולנוע הישראלי
  6. ^ 1 2 הילה אברהם, פרויקט הדיגיטציה החלוצי של הארכיון הישראלי לסרטים, באתר מידעון איגוד הארכיונאים, ‏7 לנובמבר 2017