ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים

הארכיון הישראלי לסרטים, הפועל כחלק אינטגרלי מסינמטק ירושלים, הוא הארכיון הציבורי הגדול ביותר המשמר את המורשת האודיו-ויזואלית של מדינת ישראל. בארכיון מופקדים כ-32,000 גלגלים של עותקי הקרנה מהארץ ומהעולם, כמו גם כ-12,000 גלגלי נגטיבים של הקולנוע הישראלי והארצישראלי. אוספי הארכיון מכילים יותר מ-4000 שעות יצירה ישראלית ויהודית – החל מסוף המאה ה-19 ועד ימינו, חלקם הם עותקים יחידים בעולם[1].

עמדה לסריקת תמונה בארכיון הישראלי לסרטים

הארכיון הישראלי לסרטים אינו מוגדר כארכיון לאומי אלא כמוסד ללא כוונות רווח.

היסטוריהעריכה

הקמת הארכיוןעריכה

ב-1963 הקימה ליה ון ליר את הארכיון הישראלי לסרטים, בביתה בחיפה. בשנה זו הצטרף הארכיון לאיגוד הארכיונים הבינלאומי FIAF.

בתחילת דרכו הורכב אוסף הארכיון בעיקר מקולנוע בינלאומי. כאשר ליה ון ליר עברה לתל אביב עבר הארכיון איתה, עד שנמצא לו מקום קבע בבית אגרון בירושלים, מקום משכנו הראשון של סינמטק ירושלים. ב-1984 עבר הארכיון ביחד עם סינמטק ירושלים למבנה שבו הוא נמצא היום ברחוב דרך חברון בעיר.

ב-1999 נחקק בכנסת חוק הקולנוע[2], שקובע כי כל סרט הנתמך על ידי אחת מקרנות הקולנוע בישראל מחייב את מפיקיו להפקיד עותק אחד בארכיון סרטים ישראלי[3]. הארכיון הישראלי לסרטים הוא מקום המשכן העיקרי של הפקות הקולנוע הישראליות עד היום.

עד 2016, הכותרים שבארכיון היו נגישים לקהל הרחב אך ורק באמצעות הקרנות בבתי קולנוע, סינמטקים, ובעמודת הצפייה האישיות בבניין הסינמטק. ב-2016 החל צוות הארכיון בפרויקט דיגיטציה רחב היקף שמטרתו הנגשה של אלפי סרטים לצפייה מקוונת[1].

תפקידיו העיקריים של הארכיון הישראלי לסרטיםעריכה

  • שימור אנלוגי של סרטי פילם מסוגים שונים (פילם 16 מ"מ, 35 מ"מ, קלטות בטא, יומטיק ועוד).
  • שימור דיגיטלי של סרטים שהופקו ומופקים בישראל.
  • סיוע לתחקירנים באיתור חומר להפקת חדשות וסרטים.
  • פעילות לאיתור והשבת נגטיבים מקוריים של הפקות ישראליות הנמצאות במעבדות בחוץ לארץ.
  • הפקת רסטורציות דיגיטליות לסרטים נבחרים.
  • השאלת עותקי הקרנה של סרטים מהאוספים לפסטיבלים וסינימטקים בישראל ומחוצה לה.

בין אוספי הארכיוןעריכה

אוספי מורשת היסטורית[4]עריכה

אוסף שירות הסרטים הישראלי 1954–1991 כולל את תיעוד של כיבוש הכותל במלחמת ששת הימים, תשדירי הדרכה אזרחית ותרבותית, מצעד תשכ״ח, ביקור היצ׳קוק בירושלים, ארץ החולה, יומני יום העצמאות, ביקורי מנהיגים בישראל, חינוך טכנולוגי, דיוקנאי אמנים מציאת נפט בישראל ועוד.

אוסף היומנים אקסלרוד, כרמל ומולדת 1927–1958 כולל מאות יומנים מוסרטים המתארים את האישים, האירועים ומקומות בשנים מעצבות בהיסטוריה של מדינת ישראל, כגון פתיחת הכנסת הראשונה, הפגנות נגד הסכם השילומים, ביקור ועדת החקירה האנגלו-אמריקנית בארץ ישראל, תיעוד של קורס הטיס ראשון ועוד.

ארכיון יד טבנקין 1940–1950 מכיל סרטונים המתעדים הקמת קיבוצים, חיי יום יום בקיבוצים, ועידות התנועה הקיבוצית.

ארכיון מכון לבון מתעד את הקמת יישובים, מאבקי פועלים, מנהיגי ההסתדרות והקמת ערי הפיתוח.

ארכיון כפר המכביה - תיעוד של 15 המכביות שנערכו בארץ.

סרטי בית לוחמי הגטאות כולל חומרים המתעדים את שואת יהודי אירופה, ההתנגדות היהודית ומבצע הצלת שארית הפליטה והעלאתם לארץ ישראל.

אוסף סרטים מהמרכז לחקר השואה ע״ש ג׳ואן סורסקי-קונסטנטינר מנגיש תיעוד של כיתת לימוד במחנה ריכוז טרייזינשטאט, יום במחנה ריכוז, תיעוד מהמחנות אושוויץ, ברגן בלזן ועוד.

אולפני הסרטה נען כולל את אוסף אולפני ההסרטה של התנועה הקיבוצית, יומני הקיבוץ המאוחד.

אוסף סרטי צליינים בריטיים וסרבים משמר צילומים שצולמו בתחילת המאה ה-20 בארץ ישראל.

אוספי מורשת תרבותיתעריכה

אוסף קולנוע תיעודי ישראלי כולל הפקות עצמאיות והפקות נתמכות קרנות הקולנוע מתקופת קום המדינה ועד ימינו.

אוסף קולנוע עלילתי ישראלי כולל 98% מכל הסרטים העלילתיים שהופקו בישראל מ-1932 ועד ימינו.

סרטי סטודנטים - כולל סרטים של סטודנטים מבית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה, מהחוג לקולנוע באונ׳ ת״א, בית צבי וממוסדות נוספים.

ארכיון להקת המחול בת שבע, כולל תיעוד חזרות ומופעים של הלהקה בשנות ה-70–80.

אוסף סרטים משפחתיים - אוספים פרטיים שמתעדים את ההווייה הישראלית מזווית אישית בשנות ה-30-70[1] של המאה הקודמת.

מדיה ושימור (דיגיטציה)עריכה

הרוב המוחלט של אוספי הארכיון - בכ-4000 שעות של תוכן, השוות באורכן ל-2 מיליון מטר פילם - כיום הם סרטים אנלוגיים ואינם זמינים לצפייה של הציבור הרחב בישראל ובעולם. מאז הקמתו עוסק הארכיון בשימור והפקת רסטורציות של קלאסיקות הקולנוע הישראלי משנות ה-50 ועד שנות ה-70[1].

בשנת 2016 הותנע בארכיון פרויקט דיגיטציה רחב היקף שמטרתו הנגשה של אלפי סרטים לצפייה מקוונת. מטרתו המרכזית של הפרויקט היא שימור נכסי המורשת האודיו-ויזואלית הישראלית לדורות הבאים והנגשתה לקהלים שונים דוגמת ציבור החוקרים, תעשיית הקולנוע והציבור הרחב. חמש השנים הראשונות של הפרויקט תוקצבו ב-25 מיליון שקלים[5].

באוגוסט 2020 הושקה על ידי הארכיון הפלטפורמה הדיגיטלית של הקולנוע הישראלי[6], המנגישה מאות סרטים ישראליים, שנסרקו ברזולוציה גבוהה, לקהל הרחב. הפלטפורמה מורכבת מחלק היסטורי, הכולל אלפי קטעי תיעוד של המציאות הישראלית מראשית היישוב עד שנות השישים של המאה ה-20; ומחלק אמנותי הכולל מאות סרטים עלילתיים ותיעודיים ארוכים וקצרים. צוות ההקמה של הפלטפורמה כלל את מיכאל גולן, הדר מילר והילה שטרית. מרט פרחומובסקי שימש כמנהל התוכן של הפרויקט עד נובמבר 2019.

תהליכים מרכזיים בפרויקט הדיגיטציהעריכה

  1. ב-2017 הוקמה מעבדה מקצועית בארכיון לדיגיטציה איכותית של סרטי פילם. מערך הסריקה הוא הראשון מסוגו בישראל. תהליך הסריקה החל מסריקת סרטים מהשנים הראשונות של הקולנוע (סרטים נבחרים מהשנים 1955-1896)[7].
  2. הקמת מערכת שימור דיגיטלית מתקדמת: המערכת משלבת אחסון וניהול נכסי מדיה וקיום של בדיקות מערכתיות אוטומטיות המוודאות את שלמות הקבצים הדיגיטליים הסרוקים[1].
  3. יצירת פלטפורמת הנגשה: הקמת ממשק צפייה אונליין בקטעי סרטים ובנייה של מנוע חיפוש ידידותי המותאם לקהלים שונים[7]. עבודת ההנגשה כוללת גם עבודה משפטית מול בעלי הזכויות של הסרטים[1].

מנהלי הארכיון הישראלי לסרטיםעריכה

  • צח לוי
  • צור והב
  • מאיר רוסו

קישורים חיצונייםעריכה


הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1 2 3 4 5 6 סינמטק ירושלים – ארכיון ישראלי לסרטים, לקראת מהפכה דיגיטלית בתחום המורשת האודיו ויזואלית של ישראל - פרויקט דיגיטציה, שימור דיגיטלי והנגשה, 2016
  2. ^ חוק הקולנוע – ויקיטקסט, he.wikisource.org
  3. ^ ארכיון הסרטים הישראלי, אתר סינמטק ירושלים
  4. ^ אוספי הארכיון, אתר סינמטק ירושלים
  5. ^ אנדרמן, נירית, להציל את ההיסטוריה של הקולנוע הישראלי, הארץ, ‏23 ליולי 2017
  6. ^ הפלטפורמה הדיגיטלית של הקולנוע הישראלי
  7. ^ 1 2 הילה אברהם, פרויקט הדיגיטציה החלוצי של הארכיון הישראלי לסרטים, מידעון איגוד הארכיונאים, ‏7 לנובמבר 2017