ארם גרשוני

צייר ישראלי

ארם גרשוּני (נולד ב-29 באוקטובר 1967) הוא צייר ריאליסטי והיפר-ריאליסטי[1] ישראלי. מייסד "התחנה", בית ספר לרישום וציור בתל אביב.

ארם גרשוּני
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 29 באוקטובר 1967 (בן 56)
רעננה, ישראל
מקום לימודים הסדנה לציור ורישום של ישראל הרשברג
תחום יצירה ציור
זרם באמנות ריאליזם, היפר-ריאליזם
פרסים והוקרה פרס לאמנים צעירים, משרד התרבות והספורט
www.aramgershuni.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה עריכה

ארם גרשוני נולד ברעננה בשנת 1967. הוריו הם האמנים משה גרשוני וביאנקה אשל גרשוני; אחיו הוא הצלם אורי גרשוני[2]. בוגר הסדנה לציור ורישום בירושלים של ישראל הרשברג. אחותם היא עתר אשל, מורה בשיטת אלכסנדר.[3] בין השנים 1997–2004 לימד ציור ורישום בבצלאל ובין השנים 2004–2006 לימד בסדנה לרישום בירושלים. עבודותיו נמצאות באוספים פרטיים וציבוריים, ביניהם האוספים של מוזיאון ישראל, מוזיאון תל אביב לאמנות ובית המשפט העליון[4].

בשנת 2005 ייסד ביחד עם דוד ניפו את "התחנה", בית ספר לציור פיגורטיבי בתל אביב, שם הוא גם מלמד[5].

מאפייני עבודתו עריכה

ציורו מאופיין בהצבת האובייקט במרכז ובהתרכזות בזרם ההיפר ריאליסטי עם דגש עם גישת אנטי טקסט. השפעתו של ישראל הרשברג מכרעת והימענותו מציור מופשט כמעט מוחלטת. עם זאת מתייחס לציור הריאליסטי כציור מופשט ומחלק את הציור לאזורים פשוטים כדי לצייר בתוכם פרטים. הפלטה זהה לזו של הרשברג והציור איטי במקביל להאזנה למוזיקה. השפעתו המכרעת של משה גרשוני ניכרת והיטמעותו בסביבתו של אהרן שבתאי ושל נתן זך הרחיקה אותו כנראה מטקסטים מתוך חוסר רצון או פחד מספרים שיש בהם רק טקסט. בתחילה הציג בגלריה אלון שגב ממנה עבר לזימאק ומאוחר יותר לגלריה עינגע אותה מנהלת משפחתו. מצייר פורטרטים ונופים, טבע דומם ועירום, אך תמיד מתפרסם בזכות ציורי טבע דומם של לחם שמסמל את הדת היהודית והנוצרית. למרות אופן הציור הקלאסי מדובר בסוג מודרניסטי של ציור ריאליסטי שמתחבר עם השקפות פוסטמודרניסטיות ששולטות בשיח הגלריות והמוזיאונים. הדגש שהוא שם על הקומפוזיציה ומבנה היצירה בא על חשבון גילוי תכנים למביטים בציור שנשארים מחוץ לידע שנשאר מוסתר בציורים. הבלתי נראה חשוב מהנראה והפילוסופיה אינה באה לידי דיון ישיר עם הצייר עצמו. יחסיו עם אביו הפכו למוקד העניין וגם יחסיו עם אמו ועם אחיו שלושתם אמנים שנמצאים בדיאלוג שנים. יחסו של אביו למוזיקה של מאהלר ומוצרט הפכה לאהבתו לפסנתר ולמוזיקה קלאסית. מעמדו כצייר ריאליסטי מרכזי בתל אביב התחילה בזרם הריאליסטי שהתגבש בכיתותיו של ישראל הרשברג במכון אבני בתחילת שנות השמונים.[דרוש מקור]

תערוכות עריכה

תערוכות יחיד עריכה

תערוכות קבוצתיות עריכה

פרסים ומענקים עריכה

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

ראיונות

סקירות וביקורות

הערות שוליים עריכה