ארמית גלילית

ארמית גלילית הוא השם הרווח במחקר לניב של הלשון הארמית שדובר בארץ ישראל, בעיקר על ידי יהודים ובעיקר בגליל, בתקופה שבין דעיכת הדיבור העברי (במאה השנייה לספירה) ועד הכיבוש הערבימאה השביעית). שם נוסף, מדויק יותר, הוא "ארמית יהודית ארץ ישראלית של תקופת האמוראים".

הארמית הגלילית, לצד הארמית הנוצרית והארמית השומרונית, שייכת לענף המערבי של הארמית המאוחרת, אשר דובר באזור ארץ ישראל. בזמנים שלפני הארמית המאוחרת דיברו בארץ ישראל בעיקר עברית (וארמית בינונית), ולאחריה - בעיקר ערבית.

המקורות להכרת הניבעריכה

המקורות שמהם ידועה לנו הארמית הגלילית הם:

לכך יש להוסיף גם חיבורים הלכתיים מסוימים מתקופת הגאונים, פיוטים ארמיים, כתוּבות שנכתבו בארץ ישראל ובמצרים, וכן מספר מצומצם של פפירוסים וקמעות. יש הכוללים בניב זה גם את התרגומים הארמיים המאוחרים למקרא: תרגום נאופיטי, תרגום הקטעים וקטעי התרגום מגניזת קהיר.

דקדוקעריכה

תורת ההגהעריכה

מערכת העיצורים כללה 20 עיצורים: בּ [b], גּ [g], דּ [d], ו [w], ז [z], ח [ħ], ט [tˤ], י [j], כּ [k], ל [l], מ [m], נ [n], ס [s], ע [ʕ], פּ [p], צ [sˤ], ק [q], ר [r], שׁ [ʃ], תּ [t], וכן את מקביליהם הלא דגושים של עיצורי בג"ד כפ"ת, אשר לא היה להם מעמד פונמטי (כלומר, לא היו בעלי מעמד עצמאי).

שׂ נהגתה כסמ"ך; הגיית העיצורים א ו-ה נתערערה מאוד, וייתכן שהם נעלמו כליל.

ממעט המקורות המנוקדים (בעיקר קטעי גניזה של תלמוד ומדרש) עולה כי הארמית הגלילית כללה חמש תנועות (a e i o u) וכן שווא נע, שלגבי אופן הגייתו יש עדויות סותרות.

תורת הצורותעריכה

כינוי הגוףעריכה

עברית ארמית הגייה משוערת
אני אנה ana
אתה את at
הוא הוא u
היא היא i
אנחנו אנן anan
אתם אתון attun
הם אינון innun
הן אינין innin

כינוי הרמזעריכה

עברית ארמית הגייה משוערת
זה דין den
הדין aden
ההן a'en
זאת דא da
הדא ada
הא a
אלו אילין illen
ההוא ההוא a'u
ההיא ההיא a'i
ההם האינון a'innun
ההן האינין a'innin

נטיית שם העצםעריכה

זכר:

נטיית היחיד נטיית הרבים
צורת נפרד יוֹם יוֹמִין
צורת נסמך יוֹם- יוֹמֵי-
צורה מיודעת יוֹמָא יוֹמָיַּה

נקבה:

נטיית היחיד נטיית הרבים
צורת נפרד מַלְכָּה מַלְכָּן
צורת נסמך מַלְכַת- מַלְכָת-
צורה מיודעת מַלְכְתָא מַלְכָתָא

נטיית הפועלעריכה

לפועל שישה בניינים, שלושה אקטיביים ושלושה פסיביים בהתאמה:

  • פְּעַל (מקביל לבניין קל בעברית)
  • פַּעֵל (מקביל לבניין פִּעֵל בעברית)
  • אַפְעֵל (מקביל לבניין הפעיל בעברית)
  • אֶתְפְּעֵל (סביל של פעל)
  • אֶתְפַּעַל (סביל של פעל)
  • אֶתַּפְעַל, נדיר מאוד (סביל של אפעל)


בניין ארמית בניין עברית ארמית עברית הגייה משוערת
פְּעַל Pe'al קַל Qal/Pa'al כְּתַב כָּתַב k'tav
אִתְפְּעֵל itpe'el[1] נִפְעַל Niphal אִתְכְּתֵיב נִכְּתַב itktev
אַפְעֵל Aph'el הִפְעִיל Hiphil אַפְקֵד הִפְקִיד aphqed
אִתַפְעַל Ittaph'al[2] הָפְעַל Hophal אִתַפְקַד הָפְקַד itaphqad
פַּעֵל Pa'el פִּעֵל Pi'el קַדֵיש קִדֵש qadesh
אִתְפַּעַל Itpa'al[3] נִתְפַּעַל Nitpa'al וְיִתְקַדַּשׁ נִתְקַדַּשׁ itqadash




להלן נטיית בניין קל, גזרת השלמים:

עבר

עברית ארמית הגייה משוערת
(אני) קטלתי קטלית qatlet
(אתה) קטלת קטלת qtalt
(הוא) קטל קטל qtal
(אנחנו) קטלנו קטלנן qtalnan
(אתם) קטלתם קטלתון qtaltun
(הם) קטלו קטלו qtalu

בינוני

עברית ארמית הגייה משוערת
קוטל קטל qatel
קוטלת קטלה qatla
קוטלים קטלין qatlin
קוטלות קטלן qatlan

עתיד

עברית ארמית הגייה משוערת
(אני) אקטול נקטול neqtol
(אתה) תקטול תקטול teqtol
(הוא) יקטול יקטול yeqtol
(אנחנו) נקטול נקטול neqtol
(אתם) תקטלו תקטלון teqtelun
(הם) יקטלו יקטלו yeqtelu

ספרותעריכה

  • Gustaf Dalman, Grammatik des jüdisch-palästnischen Aramäisch, 2nd ed. Leipzig, 1905
  • Michael Sokoloff, A Dictionary of Jewish Palestinian Aramaic of the Byzantine Period, 2nd ed., Ramat Gan, 2002
  • Caspar Levias, ,A Grammar of Galilean Aramaic, New York, 1986

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Gustaf Dalman: Grammatik des jüdisch-palästinischen Aramäisch, 2nd ed. Leipzig 1905, p. 402.
  2. ^ Gustaf Dalman: Grammatik des jüdisch-palästinischen Aramäisch, 2nd ed. Leipzig 1905, p. 402.
  3. ^ Gustaf Dalman: Grammatik des jüdisch-palästinischen Aramäisch, 2nd ed. Leipzig 1905, p. 402.