ארנאלדו מוויאנובה

ארנאלדו מוויאנובה (בלטינית: Arnaldus de Villa Nova או Arnaldus Villanovanus, בקטלאנית: Arnau de Vilanova (ארנאו דה וילאנובה), בספרדית: Arnaldo de Villanueva, בצרפתית: Arnaud de Ville-Neuve, ‏ בערך 1240–1311) היה רופא, כומר וסופר קטלאני מימי הביניים, אולי ממוצא פרובנסלי. הוא היה גם תאולוג בעל דעות שחרגו מהקו הרשמי של הכנסייה ומילא שליחויות דיפלומטיות. ארנאלדו מוויאנובה נמנה עם אותם המלומדים שהחזירו את הרפואה במערב אירופה למורשת היוונית-רומית. בעבר יוחסו לו בשוגג ספרים רבים בתחום הרפואה, ואף בתחום האלכימיה והאסטרולוגיה. היה מורה באוניברסיטת מונפלייה.

ארנאלדו מוויאנובה
Arnau de Vilanova
Arnaldo de Villanueva

לידה	1240? Grau (Valencia), ממלכת ולנסיה
פטירה	1311 (בגיל 71 בערך) ג'נובה, הרפובליקה של ג'נובה
מדינה	כתר אראגון
השכלה	אוניברסיטת מונפלייה
מעסיק	אוניברסיטת מונפלייה
השקפה דתית	הכנסייה הקתולית

לכל אורך חייו הוא נע בין שטחי ספרד, צרפת ואיטליה של ימינו, שהיו מחולקים בתקופתו בין פסיפס של ממלכות קטנות ורוזנויות - כתר אראגון, תחת חסות מלכי אראגון, שהסתפחו ואבדו בהתאם לתוצאות המלחמות וקשרי הנישואים בין השליטים. ארנאלדו התגורר במשך חייו בוולנסיה, בברצלונה, במונפלייה, בנאפולי, בפלרמו ובמסינה. הוא ביקר אצל האפיפיורים ברומא, בפרוג'ה ובאביניון, והיה שגריר בפריז. אחרי תקופה שבה חי בחצר מלך אראגון, ושנים שבהן לימד בבית הספר לרפואה במונפלייה, נסע ארנאלדו לפריז, שם זכה לפרסום רב ועורר את עוינות הכמורה המקומית. בשיעוריו במונפלייה לימד במיוחד את הרפואה של גאלנוס, בגרסה המתוקנת והמתומצתת הערבית של א-ראזי. הוא נחשב לאחד האבות של החינוך הרפואי הממוסד במערב אירופה. ב-1311 הוזמן לאביניון על ידי האפיפיור קלמנס השביעי, אולם מת בעת המסע מחוץ לחוף של ג'נובה. מייחסים לו תרגומים של ספרי רפואה ופילוסופיה מהשפה הערבית, כולל ספרי אבן סינא ואבו א-סאלט, וכן תרגומים מגאלנוס. בעבר יוחסו לו בטעות גם כתבי אלכימיה רבים, לרבות Rosarius Philosohorum ,Novum Lumen, Flos Florum. אוספי כתביו הופיעו בעיר ליון ב-1504 ו-1532 (עם ביוגרפיה מאת סימפוריאנוס קמפגיוס), אחר כך בבזל -1585 ושוב בליון ב-1686. על ספריו בתחום הרפואה נמנים Speculum medicinae ו-Regimen sanitatis ad regem Aragonum. כיום סבורים שספרי רפואה אחרים שיוחסו לו, כמו Breviarium Practicae, לא נכתבו על ידו. ארנאלדו מוויאנובה כתב גם ספרי תאולוגיה בלטינית ובקטלאנית ולנסיאנית, שבהם הטיף לרפורמות בכנסייה הנוצרית, וניבא נבואות אפוקליפטיות וסכיזמה חדשה אלימה בין הכנסייה ה"אמיתית" וזו ה"מזויפת". ארנאלדו התנתק מהחוגים הדומיניקנים, למרות שהיה בתחילה תלמידם, ואימץ את השקפות הבגינים והאחים הרוחניים הפרנציסקנים. ארנאלדו מוויאנובה היווה דמות של מלומד מגויס, כרופא המונע על ידי גישה שכלתנית וכתאולוג מעורב בפולמוסים האידאולוגיים והמוסריים של התקופה.

ביוגרפיה

מוצאו ושנותיו הראשונות

ארנאלדו מוויאנובה נולד בין השנים 1235 ו-1240 ככל הנראה במשפחת מעוטת אמצעים בממלכת אראגון או באחד משטחיה האיבריים או הדרום-צרפתיים של כתר אראגון. מקום הולדתו המדויק שנוי במחלוקת, מכיוון שקיימים יישובים רבים בעלי אותו שם באראגון, בממלכת ולנסיה, בקטלוניה (כיום בספרד), בלנגדוק ובפרובאנס. כאפשרויות נוספות הוזכרו וילנב-לה-מגלון שעל יד מונפלייה בלנגדוק (כיום אזור אוקסיטניה), ויאנובה-אואסקה במחוז אואסקה בצפון-מזרח ארגאון, ויאנובה דה גראו או גראו דה ולנסיה, על יד ולנסיה, או ויאנובה דה חילוקה במחוז סרגוסה שבמרכז אראגון. כמו כן נתגלתה כתובת בשולי כתב יד, המצביעה על כמה נקודות אחיזה חשובות להשערה שהוא נולד על יד דארוקה, סרגוסה, בגבול ממלכת אראגון, במשפחה שמקורה בווילנב-אן פרובאנס, אולי יהודים מומרים או פרובנסלים שעברו לחיות בממלכת אראגון, מעט אחרי גירוש השלטון המוסלמי והקמת הממלכה הנוצרית של ולנסיה על ידי חיימה הראשון, מלך אראגון. באזור הולדתו הוא התוודע לאוכלוסייה המקומית ההיספנית-ערבית-ברברית ולשפה הערבית, אולם, הדגיש פעם שהרגיש קטלאני.

לימודיו

הוא למד רפואה ותאולוגיה בוולנסיה. בסביבות 1260 למד ארנאלדו פילוסופיה באוניברסיטת מונפלייה, אז בתחום ממלכת אראגון ומאוחר יותר בתחום ממלכת מיורקה. אחרי 1260 הוא סיים במונפלייה את התואר מגיסטר ברפואה Magister medicinae. הוא למד גם תאולוגיה אצל הנזירים הדומיניקנים על יד ברצלונה או ולנסיה, למד קורס Humaniora (מדעי רוח), לשונאות (studium languarum) בערבית, לטינית, ואולי גם עברית והשתלם ככל הנראה בלטינית וביוונית באקס-אן-פרובאנס לאחר שקיבל את "ההסמכות הקטנות". ארנאלדו ויתר על המעמד של כומר על מנת להתחתן עם אנייס בלאזי, בת של סוחר שמקורה במונפלייה, אך לא חדל משיעורי כתבי הקודש אצל הדומיניקנים בברצלונה. נולדה לו בת, מריה, שהפכה לנזירה דומיניקנית. חושבים שבסביבות השנים 1265–1275 למד ארנאלדו באוניברסיטת סורבון בפריז, שנוסדה זה עתה, (1257) לצורך קבלת תואר נוסף של מאסטר באמנויות, תואר שאפשר לו ללמד במוסדות אקדמיים. עוד לא הייתה קיימת פקולטה לרפואה פרופר והתואר כלל יותר לימודי פילוסופיה. בערך בשנים 1280–1308 חזר ארנאלדו לאוניברסיטת מונפלייה. הוא התמנה בה ל"רגנט" - מורה באוניברסיטה. כמו כן השתלם ארנאלדו בתאולוגיה, למשך סמסטר, אצל הדומיניקנים במונפלייה. זמן מה התיישב עם אשתו בכפר בסביבות ולנסיה ועבד שם כרופא, לא רחוק מהמנזר הדומיניקני של מרים המגדלית שבו שהתה בתם, מריה. ככל הנראה, במידה רבה הסתמך הידע שלו ברפואה על ספרי רפואה בערבית אותם תרגם ללטינית ועל שאר הספרות הרפואית הקלאסית בלטינית ויוונית.

מורה באוניברסיטה ורופא של מלכים ואפיפיורים

ארנאלדו דה ויאנובה, תמונתו בתחריט על עץ, בכרוניקה מנירנברג, 1493

ארנאלדו התפרסם מהר כרופא, ונקרא לייעוץ בחצרות השליטים. בערך ב-1280 הוא כתב את ספרו הראשון בתחום הרפואה. בהמשך כתב כ-40 ספרים, שנגעו בכל היבטי הבריאות. כמו כן כתב ספרי תאולוגיה, ואחרי מותו נתגלו כתבי אלכימיה שהיו חתומים בשמו. ב-1285 הוא נקרא לברצלונה למראשות המלך פרו השלישי, מלך אראגון "הגדול" של אראגון (1285-1276) ששכב על ערש דווי. כגמול על שירותיו העניק לו המלך את הכנסות טירת אולייר באזור טרגון. קצבה זו אושרה לו מחדש על ידי המלך הבא, חיימה השני הקרוי "הצדיק" (1326-1285). חיימה השני קרא לו פעמים נוספות לחצרו - ב-1293 וב-1297. ארנאלדו הקדיש לו ספר על דיאטות בריאות. מדובר בפירוש לספר מיסודה של אסכולת הרפואה של סלרנו Regimen sanitatis Salernitanum, שנפוץ באירופה כולה והיה לספר הרפואה הפופולרי ביותר במאה ה-15 באירופה. בשלב מסוים, בגלל רעיונות שלו בתחום התאולוגיה וביקורתו כלפי השלטון, גורש ארנאלדו מהחצר בברצלונה ובישוף טרגונה הטיל עליו חרם. בשנים 1299-1289 לימד ארנאלדו רפואה באוניברסיטת מונפלייה. לפי עדויות, ברחוב קאמנו, בחזית בית מגוריו במונפלייה, היו מוצבים פסלים של אריה ושל נחש האוכל את זנבו. בהרצאותיו הגן ארנאלדו על השקפותיו של גלנוס, במטרה להעביר את העקרונות הגאלניים ששימשו כבסיס לפעולות הרפואיות השונות. הייתה זו תקופה פורייה מאוד בחייו, שבה כתב את עיקר כתביו בתחום הרפואה והתאולוגיה.

בתקופה 1295–1303 טיפל ארנאלדו באפיפיור בוניפציוס השמיני שסבל מכאבים עזים שנגרמו לו על ידי אבנים בכליות. הוא המליץ לו על הידרותרפיה בעזרת מים חמים ממעיינות פיוג'י שהובאו במיוחד לרומא ולאנאני "בתוך כדים עטופים בשטיחים או בבדי צמר" על מנת לשמור על הטמפרטורה המקורית שלהם. אומרים שבמהלך טיפול זה נעזר ארנאלדו ביולי 1301 גם בחותם - קמע אסטרולוגי מזהב, טעון תכונות מגיות. לדבריו, הושגו התכונות אלה על ידי חשיפת הקמע לכוח השמש שנמצאה באותם הימים במזל אריה. האפיפיור נשא אותו קמע בתוך חגורה מעור שנועדה לתמוך בכליות, כנראה כדי לטפל בצניחתן (נפרופטוזיס). את החותם המאגי יצר ארנלדו לפי תיאור שמצא בספר "Picatrix" (תכלית החכם, ר'עייט אל-חקים) המיוחס בטעות לאסטרונום והאלכימאי הערבי האנדלוסי אבו אל-קאסם מסלמה אבן-אחמד אל-מג'ריטי, שנפטר בסביבות 1008. האפיפיור גמל לו על ידי הענקת טירה אחת בעיר שלו - אנאני ועל ידי הגנה מפני ההאשמות בכפירה. יוקרתו של ארנאלדו בעקבות הצלחה טיפולית זו גרמה לכך שקשרו את שמו לספרים רבים לרפואה, לאלכימיה, לאסטרולוגיה ולמגיה, אף על פי שהוא גינה פרקטיקות מגיות. בהמשך טיפל ארנאלדו גם באפיפיורים בנדיקטוס האחד עשר וקלמנס החמישי.

הגותו הדתית

אחרי שסיים ללמד רפואה במונפלייה הקדיש ארנאלדו יותר ויותר זמן ולהט בקידום דעותיו הדתיות הרדיקליות. במשך הזמן חיבר מספר רב של ספרים והצטייר, כדברי אנטואן קאלווה, כ"אישיות רוחנית יצרית". בעת ששימש רופא, יועץ ודיפלומט בחצרות של שליטים ואפיפיורים, ניסה לרכוש את תמיכתם בהשקפותיו הנבואיות בגבול האידיאלוגיה הקתרית.

נבואות אפוקליפטיות

לאחר שנות ה-90 של המאה ה-13, ולאחר שהיה תלמידם של מטיפים דומיניקנים ושל רמון מארטי (רמון מארטן), מורו לעברית, הושפע ארנאלדו במיוחד מהנזיר הפרנציסקני פייר דה ז'אן אוליבי (או ז'אן אולייה, Olieu) שהטיף למנהגי העוני של מסדרו. ארנאלדו כתב אז פירושים לאפוקליפסה Expositio super Apocalypsi‏ (1292) שבישרו את בואו הקרוב של אפיפיור מלאכי שיתקן את הכנסייה וניבא את ביאת האנטיכריסט בהמשך, בשנה הגורלית 1378. דעותיו אלה גרמו לנתק בינו לדומיניקנים וקרבו אותו ל"אחים המינורים" - הפרנציסקנים.

הסכסוך עם הסכולסטיים מפריז

בשנים 1299-1300, נשלח ארנאלדו על ידי מלך אראגון, חיימה השני, כשגריר לפריז בחצרו של פיליפ היפה, כדי לדון עם הצרפתים בנוגע לשליטה על ואל ד'אראן. בעת שהותו בפריז, שוחח ארנאלדו עם חברי הפקולטה לתאולוגיה על ספרו "על ביאת האנטיכריסטוס" (De adventu antechristi‏, 1288), שבו ניבא שינויים מרחיקי לכת לאחר ביאת האנטיכריסטוס בעתיד הקרוב - בשנת 1378. בעת שהתכונן לנסוע לטולוז, נעצר ארנאלדו על ידי קצין הפקולטה לתאולוגיה, על אף מחאותיו שלו ושל הארכיבישוף מנרבון, ז'יל אסלן. ארנאלדו נחשד ב"נבואות שקר", ונטען כי ביקש להוכיח שהופעת האנטכריסטוס תחסל את ממסדו של ישו, של השליחים ושל האפיפיורים. עם זאת קשריו ההדוקים עם אנשים בתפקידים בכירים, במיוחד עם יועץ המלך, ידידו, גיום דה נוגארה (Guillaume de Nogaret), איפשרו למחרת את שחרורו ממעצר, תמורת ערבות בשווי 3,000 לירות. התסבוכת אליה נקלע נפתרה כשנאלץ לחתום על רשימת נקודות שנויות במחלוקת (temerarie assertos) שהוכנה על ידי הפקולטה הפריזאית. הצרות עם אנשי הסכולסטיקה השכלתנית בפריז הדפו אותו עוד יותר אל המחנה היריב שדרש רפורמה עמוקה של הכנסייה.

סניגור הבגיניות ו"הרוחניים" הפרנציסקנים

בשנת 1302 קרא המלך חיימה שני לארנאלדו לקטלוניה כדי לשמש שוב כרופא בחצר המלוכה. שם התפלמס ארנאלדו עם הדומיניקנים מז'רונה ונאלץ לפנות לעזרת האפיפיור בנדיקטוס האחד עשר. הוא כתב לו איגרת שבה הגן על עניינם של ה"רוחניים" הפרנציסקנים. בשנת 1304 הציג השקפותיו בפני כינוס של הכנסייה בפרוג'ה. נידון בשנת 1304 לשנת מאסר. אחרי מות האפיפיור בפרוג'ה באותה שנה 1304, נמלט ארנאלדו לחצרו של פדריקו השלישי, מלך סיציליה, מגן ה"רוחניים". מלך זה העריץ אותו וכינה אותו "אפלטון החדש". ארנאלדו הקדיש לו את ספרו האחרון "Allocutio christiani‏ (1310) ובו הסברים על חובותיו של מלך נוצרי. אחרי מות האפיפיור בוניפקיוס השמיני נבחר לתפקיד הרם קלמנס החמישי, ידיד ותיק של ויאנובה, שאיפשר לו כמה שנים של שלווה (1309-1305). יש סבורים שבתקופת שהותו בנאפולי פקד ארנאלדו את בית הספר המפורסם לרפואה שבסלרנו, וכמו כן ביקר בבולוניה ובפירנצה.

ב-1305 שב ארנאלדו לקטלוניה כדי לשמש למלך חיימה רופא, יועץ ושגריר. אז כתב טקסט שבו תמך בבגיניות Informatio Beguinorum, ושמשך אחרי מותו, ב-1316, גינוי מצד האפיפיור. אחד המקורות להשקפותיו הרדיקליות נבע ישירות מהספר של אבן סינא שהוא תרגם מערבית ללטינית בשנת 1306 - De viribus cordis. היוקרה שממנו נהנה אפשרה לו להתערב בסוגיות כמו זו של משפט הטמפלרים וההכנות למסעות צלב (בכך נתמך על ידי תלמידו רמון לול שהחל משנת 1287 שורה של מסעות, כדי לשכנע מלכים ואפיפיורים בצורך ברפורמה של הכנסייה ובנחיצותו של מסע צלב).

ב-1308 נשלח כשגריר של חיימה השני בחצרו של האפיפיור קלמנס החמישי (1314-1305) שמושבו היה באביניון. קלמנס החמישי הצרפתיסבל תכופות מכאבי בטן, דימומי אף ומצבי חום ולכן העריך מאוד את הרפואה. בעצתם של ארנאלדו וז'אן ד'אלה (d'Alais), בשנת 1309 הוציא בולות שבהן קבע את תוכניות הלימודים באוניברסיטת מונפלייה, כולל לימודי הרפואה. כמו כן שכנע את האפיפיור לשפר את מעמדם של הנזירים ה"רוחניים". כעבור זמן קצר שוב נסע ארנאלדו לסיציליה בחצר בטרינקריה, שם ביקש ממנו פדריקו השלישי לפרש לו חלום ולענות לספקותיו לגבי מקורה האלוהי של התגלות הדת. פדריקו תכנן מסע צלב ובמטרה זו שלח את ארנאלדו לאביניון. ארנאלדו פגש שם את רוברטו, בנו של קרלו השני לבית אנז'ו, שהכתיר עצמו זה עתה כמלך נאפולי. עם מלך זה (1343-1309) מצא ארנאלדו תמימות דעים בסוגיות רבות.

ב-1309 ביקר שוב בפריז, שם נעצר מיד והושלך לכלא באשמת כפירה, בגלל ספרו "De fine mundi" (על סוף העולם). ארנאלדו הואשם בכך שהוא מבשר את סוף העולם, שהחיה את המגיה המילולית של הגנוסטיקנים, שעסק בנקרומנטיה ועם האלכימיה, ושניהל קשרים עם השטן. צרמה במיוחד הצהרתו כי שירותו ומעשי החסד של רופא שווים יותר מתפילות הכמרים ואפילו יותר מהמיסה הקדושה. הוא שוחרר למחרת בהתערבות ידיד. משפטו התקיים בנוכחות בישוף. ספרי פילוסופיה שלו נידונו לשריפה בפומבי. ארנאלדו ניסה לרכך את לב האפיפיור קלמנס החמישי, ושלח לו גרסה מתוקנת של הספר Semita semitae אבל בית הדין דאג לשלוח לאפיפיור את הגרסה המקורית שנחשבה לכפירה. האפיפיור הורה לאסור אותו שוב. בדיון חשאי נכפה עליו להודות בשגיאותיו. בהמשך, הרשו לו המלך פיליפ הרביעי והאפיפיור לעזוב את צרפת. לפי הזמנת רוברטו הראשון, מלך שנודע בתמיכתו במלומדים וב"רוחניים", נסע ארנאלדו בשנת 1311 לנאפולי. תחת חסות המלך מנאפולי הוקמו scriptoria בנאפולי, בברצלונה, בוולנסיה, במסינה וכנראה בפלרמו ובקטניה, שבהן התפתחו קהילות שאימצו את דעותיו של ארנאלדו. האפיפיור קלמנס החמישי שכבר טופל על יי ארנאלדו בשנת 1306 בעיר בורדו, מחל לרופא על "שגעונותיו" התאולוגיים ופנה שוב לעזרתו. ארנאלדו מיהר לצאת לאביניון לראותו כשהוא מילא גם שליחות דיפלומטית. הוא הפליג ממסינה בספינה אך מת בדרך ב-6 בספטמבר 1311, כשהאונייה שבה נסע טבעה קרוב לנמל ג'נובה. קברו נמצא בטירת מונטאלבנו אליקונה במסינה בסיציליה. המצבה נתגלתה בשנת 1969.

שלוש שנים אחרי מות האפיפיור קלמנס החמישי החליט האינקיזיטור של טרגונה לרענן את גינוי דעותיו. במיוחד נפסלו 14 עקרונות של השקפתו, בתוכם 4 הבאים:

כי אלוהותו ואנושיותו של ישו שווים

גינוי שבועותיהם האמוניות של הנזירים והפילוסופים

המיסה הקדושה היא כמעט מיותרת

מעשי החסד והצדק עולים על הטקס בכנסייה

חיים פרטיים

ביולי 1305 ערך ארנאלדו את צוואתו בפני נוטריון בברצלונה. הצוואה נתגלתה בארכיון הספרדי של קתדרלת ולנסיה. הוא הוריש דרכה לאשתו אנייס נדל"ן ונכסים אחרים בעיר מונפלייה. הוא השאיר לרשות "קהילת החוזרות בתשובה החדשות" שליד המנזר הדומיניקני של מונפלייה את הבתים שהשכיר לה. הוא דאג גם לעתידה הכלכלי של בתו שהייתה נזירה בוולנסיה. כמו כן את הספרייה התאולוגית שלו השאירה למנזר הקרטוזיאנים "סקאלה דאי" ביישוב לה מוררה דה מונסאן באזור טרגונה שבקטלוניה ונתן זכות לשלושה אנשים לעיין בה, ביניהם אחיינו פדרו דה וילאנובה.

מורשתו

ספרו של ארנלדו מוייאנואבה Thesoro de los pobres "אוצר העניים", מהדורת ליון 1584

ספריו הרוחניים של ארנאלדו דה ויאנובה הוקעו על ידי האינקוויזיציה, בעוד שספרי הרפואה שלו זכו להערכה ולביאורים רבים. יחד עם רמון לול נחשב ארנאלדו לאבי הספרות הקטלאנית. דמותו כמלומד מגויס הייתה לדגם לעוד אינטלקטואלים אחרים בתקופות הבאות. ארנאלדו דה ויאנובה הצטיין כאיש מדעים רציונליסטי, מוכשר במלאכת הרפואה, כפי שנודעה באותם הימים, וכאדם מעורב בלהט במחלוקות המוסריות והדתיות של זמנו. עם תלמידיו וידידיו נמנו רמון לול, איש פלמה דה מיורקה ופדרו ד'אפונו.

בתחום הרפואה ומדעי בטבע תרם ארנלדו דה ויאנובה תרומות רבות. בין היתר תיאר את הפחמן חד-חמצני CO, גז רעיל שנוצר, למשל, תוך כדי שריפת העץ. מיחסים לו גם את השימוש באלכוהול הרפואי, "מי האש של מאסטר ארנלדו" ( Eau ardente ,לימים "מי חיים" Eau de vie כמעין מחטא או מטהר. הוא ייצר אותו על ידי זיקוק היין וייחס לו תכונות של "ריפוי הרעלות, טיהור בית החזה, הארכת חיים, ושימור הנעורים" ייחסו לארנאלדו את ייצור "היינות המתוקים הטבעיים" הראשונים שבדרום צרפת על ידי הוספת האלכוהול ליין.

הנצחה

פסל של ארנאלדו מווילנובה, יצירתו של אוסבי ארנאו, בבית החולים פאו הקדוש בברצלונה.

• בית חולים האוניברסיטאי CHU בעיר מונפלייה קיבל את שמו - Arnaud de Villeneuve.
• כרם בחבל רוסיון בצרפת נושא את שמו.
• פסל שלו, יצירתו של הספר אוסבי ארנאו, הוצב בבית החולים פאו הקדוש בברצלונה.

ספרים

מהדורות כתביו

• המהדורה הראשונה של כלל כתביו הוצאה לאור (Opera omnia) בליון בשנת 1504. היא פורסמה שוב ב-1520 וב-1532.

מהדורה מקיפה יותר היא זו של טאורלוס בבזל בשנת 1585 מלווה בביוגרפיה של המחבר.

• המהדורה מברצלונה של כתביו הרפואיים ב-17 כרכים - 2014:
• Arnaldi de Villanova opera medica omnia, Barcelona, Publicacions i Edicions de la universitat de Barcelona,vnv 2014-1985 17 vol. [1]
  • vol. II : Aphorismi de gradibus (1295-1300), 1975, XIV-338 p.
  • vol. III : De amore heroico, 1985, 110 p. [2]
  • vol. IV : Tractatus de consideracionibus operis medicine, sive de flebotomia
  • vol. V.1 : Tractatus de intentione medicorum, 2000, 226 p [3]
  • vol. V.2 : Tractatus de humido radicali (vers 1290), 636 p.
  • vol. VI.1 : Medicationis parabole
  • vol. VI.2 : Commentum inquasdam parabolas et alias aphorismorum series, 1993
  • vol. VII.1 : Epistula de reprobacione nigromantice ficcionis (De improbatione maleficiorum)
  • vol. X.1 : Regimen sanitatis ad regem aragonum (1305-1308), 1996, 936 p.
  • vol. X.2 : Regimen almarie (Regimen castra sequentium), 1998
  • vol. XI : De esu carnium (1304), 2001
  • vol. XIV : Expositio super aphorismo Hippocratis, 380 p.
  • XV : Commentum supra tractatum galieni de malicia complexionis diverse, 1985, 391 p.
  • vol. XVI : Aphorismi de gradibus, 1981, 111 p.
  • vol. XVII : Translatio libri albuzale de medicinis simplicibus, 2004

מהדורה של כלל כתביו התאולוגיים, ברצלונה, המכון למחקרים קטלאניים, הפקולטה לתארולוגיה של קטלוניה 2004, תחת עריכתו של ז'וזפ פרארנאו

• Arnaldi de Villanova opera theologica omnia, Barcelona, Institut d'estudis catalans, Facultat de teologia de Catalunya, 2004 ss., sous la dir. de Josep Perarnau [4]
  • vol. III : Introductio in librum Ioachim. 'De semine scripturarum.' Allocutio super significatione nominis Tetragrammaton (1292), 2004, 212 p.
  • vol. IV : Alphabetum catholicorum ad inclitum dominum regem Aragonum pro filiis erudiendis in elementis catholicae fidei. Tractatus de prudentia catholicorum scolarium, 253 p., 2007
  • vol. V : Tractatus de tempore adventus Antichristi: ipsius et aliorum scripta coæva (1288), 2014, 435 p.

ספרי רפואה נחשבים אותנטיים

לפי פניאגווה ה ספרים הבאים הוערכו כאותנטיים

1. Speculum medicine
2. De intentione medicorum
3. De humido radicali
4. De considerationibus operis medicine
5. Aphorismi de gradibus
6. De dosi tyriacalium
7. Medicationis parabole
8. Commentum super quasdam parabolas
9. Aphorismi particulares
10. Aphorismi de memoria
11. Aphorismi extravagantes
12. Regimen sanitatis ad regem Aragonum
13. Regimen Almarie (De regimine castra sequentium)
14. Practica summaria
15. De parte operativa
16. De amore heroico
17. Regimen de podagra
18. Compendium regimenti acutorum
19. Commentum super tractatum Galieni De malitia complexionis diverse
20. Repetitio super canone Vita Brevis
21. Tabula super Vita brevis
22. De esu carnium
23. De improbatione maleficiorum
24. Translatio Albumasaris De simplicibus
25. Translatio Avicenne De viribus cordis
26. Translatio Galieni De rigore et iectigatione et tremore et spasmo
27. Translatio doctrine Galieni De interioribus

פניאגווה מציג עוד רשימה של 14 ספרים המשוערים כאותנטיים:

1. Tractatus contra calculum
2. De tremore cordis
3. Regimen contra catarrhum
4. Regimen sive consilium quartane
5. Consilium sive cura febris ethice
6. Compilatio de conceptione
7. Experimenta et recepte
8. De simplicibus
9. Antidotarium
10. Libellus de arte cognoscendi venena
11. Cura epilepsie
12. Astrologia
13. Expositio super aphorismo In morbis minus
14. Abbreviatio libri prognosticorum

ו-12 ספרים המשוערים כ"אפוקריפים" - כולל Liber de vinis (ספר היינות), Tractatus de venenis ועוד-26 ספרים הנחשבים בוודאות לאפוקריפים: כמו Flos florum, Rosarius philosophorum ו-8 ספרים שזהות מחבריהם האמיתיים נקבעה.

ספרים בשפה הקטלאנית ולנסיאנית

שנשמרו:

• 11 ביולי 1305 Confessió de Barcelona

(ההצהרה מברצלונה) - הכרזה על הטענה הנבואית-אפוקליפטית שהקריא אנלדו בארמן המלך בפני המלך חיימה השני ואספת נכבדים. על בסיס טקסטים מהתנ"ך (דניאל י"ב, י"א), מהברית החדשה (מעשי השליחים א, ז) והתגלויות מיוחדות (המיוחסות לקירילוס האלכסנדרוני, Insurgent gentes, המיוחסת ליואכים מפיורה או להילדגרד מבינגן וכו') בספר טען ארנלדו שחשוב ומועיל הוא לדעת את זמני ההגעה הקרוב של האנטיכריסט. הפרק המוקדש ל"נזירים המזויפים" הוא תרגום מ"ההצהרה מליידן" (Confessio Ilerdensis).

• 1308-1305, אולי באוקטובר 1308 -Lliçó de Narbona (השיעור מנרבונה) - הוקראה בנרבון. בה הציג ארנלדו תוכנית רוחנית לנזירים הבגינים. הוא העמיד את האמונה האמיתית של הבגיניות לעומת הנצרות השטחית של התקופה.
• 1309 -Raonament d'Avin - הדו"ח מאביניון
• 1310 - Informació espiritual - הנחיה רוחנית (למלך פרדריק של סיציליה)

לקריאה נוספת

• Antoine Calvet Les œuvres alchimiques attribuées à Arnaud de Villeneuve ; Grand œuvre, médecine et prophétie au Moyen-Âge S.É.H.A, Paris, Archè, Milano 2011

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ארנאלדו מוויאנובה בוויקישיתוף

• Biagio Ricciardi, Elisabeta Ricciardi, Carlo Alberto Ricciardi

"Arnaldo Da Villanova medieval physician (1235-1311) A first approach "Giornale italiano di nefrologia 18.02.2016

• Rompel, Josef. "Arnaldus Villanovanus." The Catholic Encyclopedia

Vol. 15. New York: Robert Appleton Company 1912

• Encyclopedie du cognac

2009 on line לפי 1896–1897 Annuaire Berauld

• Medarus Portraits de Arnaud de Villeneuve
• מאמר על ארנאלדו דה וייהנובה (בצרפתית)

Henri Sculard Maitre Arnaud de Villeneuve, médècin, alchimiste et philosophe provençal, Bulletin de l'Association pp.210-230 1966, 2, Guillaume Budé

• מי היה ארנאו דה וילנובה? באתר האוניברסיטה האוטונומית ברצלונה

Jaume Mensa, Sebastià Giralt Who is Arnau de Vilanova? Arnau DB. Corpus digital d'Arnau de Vilanova 2013

• • Marc Haven La vie et les oeuvres de Maître Arnaud de Villeneuve

Arbre d'or, Cortaillod, Suisse 2003

• ספרים ברשת מאת ארנלדו מווילנובה
• דה וילנובה ארנלדו (נפטר 1311), דף שער בספרייה הלאומית