ארנסט דוד ברגמן

כימאי ישראלי

ארנסט דוד ברגמןגרמנית: Ernst David Bergmann; אוקטובר 1903 - 6 באפריל 1975) היה פרופסור לכימיה אורגנית וממקימי התשתית המדעית-ביטחונית בישראל. נחשב לאבי תוכנית הגרעין של ישראל. חתן פרס ישראל למדעי החיים לשנת תשכ"ח (1968).

ארנסט דוד ברגמן
Ernst David Bergmann
ברגמן נואם בפתיחת תערוכת "האטום למען השלום" בבית דגן, 1956
ברגמן נואם בפתיחת תערוכת "האטום למען השלום" בבית דגן, 1956
ברגמן נואם בפתיחת תערוכת "האטום למען השלום" בבית דגן, 1956
לידה 18 באוקטובר 1903[1]
קרלסרוהה, הקיסרות הגרמניתהקיסרות הגרמנית הקיסרות הגרמנית
פטירה 6 באפריל 1975 (בגיל 71)
חיפה, ישראלישראל ישראל
ענף מדעי כימיה
מקום מגורים גרמניה, ישראל
מקום קבורה הר המנוחות עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת הומבולדט של ברלין עריכת הנתון בוויקינתונים
מנחה לדוקטורט וילהלם שלנק עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות מכון ויצמן למדע, האוניברסיטה העברית בירושלים
תלמידי דוקטורט אדם הלר עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה


הערות


תרומות עיקריות
מחקרים בכימיה אורגנית
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה

עריכה

ארנסט דוד ברגמן נולד כבכור בקרלסרוהה שבגרמניה, בנו של הרב יהודה ברגמן והדוויג רוזנצווייג (גר'), במשפחה בת שמונה ילדים. בגיל 8 עבר עם משפחתו לברלין. ב-1921 החל ללמוד כימיה באוניברסיטת ברלין ובאוקטובר 1924 (בגיל 21) כבר השלים דוקטורט בהצטיינות. עבודת הדוקטורט שלו עסקה במחקר על הקשרים הכפולים בתרכובות אורגניות באמצעות שימוש במתכות. לאחר מכן שימש כעוזר מחקר של מנהל המכון, פרופסור וילהלם שלנק. שלנק הציע לו מינוי כפרופסור חבר במידה ויתנצר, אולם ברגמן סירב. בעקבות ההביליטציה ב-1928 שימש כמרצה אורח (Privatdozent) לכימיה. בשנת 1929 נישא לעמיתתו לעבודה במכון, דוקטור לכימיה אוטיליה בלום, יהודיה וינאית, ילידת 1900.

בעקבות עליית הנאצים לשלטון ב-1933 נאסר עליו להרצות והוא פוטר מעבודתו במכון. אלברט איינשטיין הכיר את ברגמן מפרסומיו המדעיים ופעל למצוא לו משרה בלונדון. ביולי 1933 עזבו בני הזוג ברגמן את גרמניה והוא קיבל משרה במעבדתו של חיים ויצמן בלונדון.

בינואר 1934, עלה עלה לארץ ישראל עם רעייתו, לאחר שקיבל הצעה לעבוד עם ויצמן בתכנון המכון על שם דניאל זיו ברחובות (לימים מכון ויצמן) ועם הקמתו שימש כמנהל המדעי הראשון של המכון. בהמשך שימש מנובמבר 1949 כמנהל מכון וייצמן.

עם קום המדינה, היה בין מייסדי חיל המדע ומונה למנהל המדעי של מחלקת המדע במשרד הביטחון, כיועצו המדעי של שר הביטחון וראש הממשלה דאז, דוד בן-גוריון. מאוחר יותר כיהן כראש אגף מחקר ותכנון במשרד הביטחון, יו"ר ראשון של הוועדה לאנרגיה אטומית (19521966) ויו"ר המועצה הלאומית לחקר החלל. בשנת 1969 היה יושב ראש הוועדה לתכנון לטווח ארוך של לשכת המדען הראשי של מערכת הביטחון.

ברגמן אחראי לכינונם של פרויקטים צבאיים רבים ובין היתר הוא נחשב לאבי תוכנית הגרעין של ישראל. היה ממקימי מכון ויצמן והוגי המכון לחקר המדבר בנגב והמכון למחקר ביולוגי בישראל בנס ציונה.

בשנת 1958 זכה להוקרה מיוחדת במסגרת פרס ביטחון ישראל "על מסירותו ומאמציו בשדה המחקר הביטחוני",[2] ובשנת 1966 הוענק לו פרס ביטחון ישראל, "על תרומתו רבת החשיבות להקמת מערך המחקר הבטחוני ופיתוחו מאז מלחמת העצמאות".[3] משנת 1953 הוא שימש פרופסור לכימיה אורגנית באוניברסיטה העברית, לאחר שיחסיו עם חיים ויצמן התערערו לאור קרבתו החדשה לדוד בן-גוריון[4]. הוא כיהן אף כסגן נשיא האוניברסיטה.

בשנת 1960 נבחר כחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים ובשנים 1968–1974 היה יו"ר החטיבה למדעי הטבע באקדמיה[5]. ב־1968 זכה בפרס ישראל.

משפחתו

עריכה

היה נשוי פעמיים. רעייתו הראשונה, אוטיליה, נפטרה בארץ ישראל במאי 1937 מסרטן העצם. רעייתו השנייה, חני איטין, נפטרה ב-1999.

  • הוריו ואחותו הצעירה, לוטה חנה, עלו לארץ ישראל באפריל 1934.
  • אחיו, אלפרד (1910-1940), היה רופא ופעיל קומוניסטי. נמלט לשוויץ, שם עבד גם כרופא. בשנת 1940 גורש לגרמניה, שם נעצר ונרצח תוך ימים ספורים על ידי הנאצים , ללא כל הליך משפטי.
  • אחיו, יוזף ("פפ"; 1913-2005), היה גם הוא פעיל קומוניסטי, ומדפיס במקצועו. נרדף על ידי הנאצים ונמלט לשוודיה, שם שהה במהלך מלחמת העולם השנייה. לאחר המלחמה שב לגרמניה, להמבורג, שם עבד כמורה והיה פעיל באיגודים המקצועיים. נפטר בהמבורג.

הנצחתו

עריכה
  • "קריית ברגמן", שהיא המשכו של המכון לחקר הנגב נקראת על שמו.
  • "מכון דוד", אחד ממפעלי חברת רפאל, קרוי על שמו.

לקריאה נוספת

עריכה
  • 'ברגמן, דוד ארנסט', בתוך: דוד קלעי, ספר האישים: לכסיקון ארצישראלי, תל אביב: מסדה – אנציקלופדיה כללית, תרצ"ז, עמ' 98. (הספר בקטלוג ULI)
  • אדם רז, הפרשה הגרעינית של מלחמת יום הכיפורים ומשמעויותיה אז והיום, עדכן אסטרטגי, כרך 16, גיליון 4, ינואר 2014, 95-108 
  • "ארנסט דוד ברגמן: יוצר עתיד מאין", בתוך: שמעון פרס, לך עם האנשים: שבעה דיוקנאות, עמ' 123–142.

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא ארנסט דוד ברגמן בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה