ארסן קוטסויב
ארסן קוֹטְסוֹיֶב (באוסטית: Коцойты Арсен; 15 בינואר 1872 – 4 בפברואר 1944) היה מחלוצי הספרות האוסטית והשפיע רבות על התהוות השפה האוסטית וסגנונה. קוטסויב היה בין העיתונאים האוסטים הנודעים ביותר, וכתב בכל כתבי־העת הראשונים באוסטית.
 | |
| לידה |
15 בינואר 1872 Gizel, רוסיה  |
|---|---|
| פטירה |
4 בפברואר 1944 (בגיל 72) ולדיקווקז, ברית המועצות |
| מדינה |
האימפריה הרוסית, ברית המועצות |
| שפות היצירה |
אוסטית |
| תקופת הפעילות |
מ-1900 |
| פרסים והוקרה |
עיטור אות הכבוד |
  | |
על שמו של קוטסויב קרויים רחובות בערים ולדיקווקז ובסלאן ויצירותיו נלמדות בבתי הספר במסגרת שעורי ספרות אוסטית.
ביוגרפיה עריכה
קוטסויב נולד למשפחה ענייה בכפר גיזל הסמוך לולדיקווקז. הוא החל את לימודיו בבית הספר המקומי בגיל תשע, וגילה שם אוסף גדול של ספרים שהעשירו את חינוכו. לאחר שסיים את בית הספר למד קוטסויב בסמינר האורתודוקסי בארדון, אך הוא נאלץ לפרוש מהסמינר בשל מחלה. הוא חזר לכפרו והחל לכתוב מאמרים קצרים לעיתונים של צפון הקווקז. הוא אף עבד כמורה בבית הספר המקומי.
ב-1902 נטל קוטסויב חלק במרד שפרץ בגיזל והוגלה מהאזור עקב כך. הוא בחר להתיישב בדרום אוסטיה (כיום בגאורגיה), שם המשיך לעבוד כמורה ולכתוב סיפורים ומאמרים קצרים. ב-1910 הוא החל להוציא לאור כתב־עת הקרוי "Æфсир" ("אפסיר", אוזן). כתב־העת יצא ב-14 גליונות, אך הייתה לו השפעה רבה על העיתונות והספרות האוסטית. יצירות מופת רבות של הספרות האוסטית הודפסו לראשונה ב"אפסיר".
ב-1912 עבר קוטסויב להתגורר בסנקט פטרבורג, ועבד שם במקומות רבים, ביניהם בפראבדה, עיתונו הידוע של לנין. אף שנולד באזור הכפרי של אוסטיה, ידע קוטסויב רוסית במידה כזו שיכול היה להגיה את העיתון הכתוב רוסית.
קוטסויב התפרסם לאחר מהפכת אוקטובר. הוא עבד בעיתונים וכתבי־עת שונים ועסק בחינוך. בשנת 1939 הוא קיבל עיטור אות הכבוד, אך יחד עם זאת השלטון הסובייטי לא חיבב אותו ונמתכה ביקורת על יצירותיו.
ארסן קוטסויב מת בולאדיקווקז ונקבר בחצר המוזיאון לספרות.
עבודתו עריכה
רוב סיפוריו הקצרים של קוטסויב הם טרגיים. מרביתם מתרחשים על רקע המסורות הנוקשות של אנשי ההרים, שכללו נקמת דם, איראד (נדוניה) ואמונות טפלות. ארסן קוטסויב הרבה לכתוב על מקומו של אדם מתרבות מסורתית בעולם האירופאי, ועל גורלו של איש ההרים בעיר הגדולה. קוטסויב הרבה גם לתרגם לאוסטית, בין השאר ספורים אחדים משל פושקין.
