אַרְקוֹסוֹליום (ברבים ארקוסוליה, בעברית קבר מִקְמָר, מלטינית Arcosolium) היא גומחה שתקרתה מקומרת, ששימשה לקבורה בתרבות ההלניסטית ותרבות רומא העתיקה.

ארקוסוליום חצוב בסלע
ארקוסוליום בכנסייה

בארץ ישראל

עריכה

בארץ ישראל החל מאמצע המאה ה-3 לפנה"ס, השתנו מנהגי הקבורה בהשפעת התרבות ההלניסטית והחלו לקבור בקברי כוכים, בהם כוך לכל נפטר. כל כוך נסגר עם לוח אבן למשך כל התקופה שבמהלכה הבשר והשרירים התכלו, בערך כשנה. קברי כוכים הקדומים ביתר בארץ ישראל התגלו בעיר מרשה. שיטת קבורה זו הגיעה למרשה כנראה מאלכסנדריה, או מפניקיה, וגם יהודים התחילו לקבור בכוכים. עם הנפטר הניחו חפצים, וכלים שנטמאו.

יתרונות הכוכים היו: ניצול החלל הפנימי בצורה טובה יותר על ידי חפירת כוכים בניצב לקירות, והאפשרות לנצל את הכוכים פעם נוספת. את העצמות פינו ל"מאספה" (קבורה משנית), לחדר מסוים או לתא מסוים ובו עצמות כל מתי המשפחה, והשתמשו שוב בכוכים. בהתקופה ההלניסטית בארץ ישראל התפתח המנהג של שימוש בגלוסקמאות לקבורה משנית. במקביל לקברי הכוכים נמצאו מערות עם קברי ארקוסוליה. נישה מעוגלת בתוך המערה עם משטח ישר בו חצובה שוקת עם המת מכוסה בלוחות ולאחר שנה היו מעבירים את העצמות לקבורה משנית. הלוח ששימש לסגירת הכוך נקרא "לוח סגירה". כדי להשתמש בגומחה שוב, פינו את העצמות, ונעשה שימוש חוזר בשוקת.[1]

ממצאי ארקוסוליום

עריכה

ממצאי קברי ארקוסוליום התגלו ב:

בעולם הנוצרי

עריכה

בעולם הנוצרי מוצאים ארקוסוליה תחילה בקטקומבות והחל מתקופת הרנסאנס כחלק ממבני כנסיות לאורך הקירות, בהם נקברו אנשים בעלי מעמד או חשיבות.

ראו גם

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

מקמר(הקישור אינו פעיל) באתר המרכז לטכנולוגיה חינוכית

הערות שוליים

עריכה