ארקטוקיון
| ערך מחפש מקורות | |
ארקטוקיון (שם מדעי: Arctocyon; פירוש השם: "דוב כלב") הוא סוג של יונק נכחד בן לסדרת הקונדילרסים הקדומה, אשר חי בראשית הקנוזואיקון בתקופת הפלאוקן ונכחד בסיומה. המאובנים של יונק זה התגלו באירופה ובאמריקה הצפונית, בין השאר בצרפת וגרמניה והחוקר אדוארד דרינקר קופ גילה ממצאים ב-1883 בניו מקסיקו וכן בויומינג, מונטנה ואלברטה. המאובנים שלו הוגדרו לראשונה ב-1841 בידי החוקר הצרפתי הנרי מארי דוקרוטאי דה בלנוויל. מספר מינים מיוחסים לסוג, בעוד מספר סוגים לשעבר אוחדו איתו.
 ארקטוקיון
| |
|---|---|
| |
| תקופה | |
| פלאוקן 61.3–56.8 מיליון שנה לפני זמננו | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | יונקים |
| סדרה: | קונדילרסים |
| משפחה: | Arctocyonidae |
| סוג: | ארקטוקיון |
| מינים | |
| |
| שם מדעי | |
 Arctocyon
| |
| |
הארקטוקיון היה יונק בינוני דומה במראהו ובתנוחתו לדוב, אך היה קטן יותר, דומה מעט לכלב, ולמעשה היה סוג קדום של פרסתן, אך שונה הן ממפריטי הפרסה והן ממכפילי הפרסה. הוא היה בעל אצבעות וזנב ארוך ועבה ואולי היה יכול לטפס על עצים. הוא הגיע לאורך של 1.5 מטרים ולמשקל של עד 60 ק"ג במינים הגדולים. הוא היה אוכל-כול בהתבסס על מבנה שיניו והלסת הארוכה שלו, שהייתה מלאה בשיניים טוחנות כמו של אוכלי עשב אך בקדמת הלסת בלטו ניבים גדולים שיועדו לתזונה מבשר. מבנה השיניים דומה מאוד לאלה של הטורפים בוריהאיניים מאמריקה הדרומית.
סוג זה הוא מאבות הפרסתנים הצמחוניים הגדולים ובעלי הפרסות, אשר הותאמו יותר ויותר לתזונה מצמחים באופן בלעדי וגידלו פרסות על כפות רגליהם, לאחר שהיערות בהם חיו נכחדו.
