אר נובו

(הופנה מהדף אר-נובו)

אר נובוצרפתית: Art Nouveau), היא תנועה אמנותית בעלת סגנון קישוטי מיוחד שרווחה באירופה המערבית וצפון אמריקה בשנים 1890–1910. המאפיינים של הסגנון הם קווים ארוכים מפותלים או גליים בדומה לפונקציה סינוסואידית. האלמנטים הקישוטיים שלה מקורם בעולם הצומח והחי (בעיקר חרקים) ובגוף האשה. מובילי הסגנון ביקשו להשתחרר מהסגנון הקישוטי של המאה ה-19 שהיה בעיקרו חיקוי ואימוץ סגנונות היסטוריים וליצור אמנות חדשה - אר נובו.[1][2]

כרזה, אלפונס מוכה, 1896
תכשיט לצוואר, לליק (Lalique)
ביתו של ויקטור הורטה, 1900, היום מוזיאון
ביתו של ויקטור הורטה, 1900, היום מוזיאון
מנורה, אמיל גאלה
מנורה, אמיל גאלה
כיסא מקינטוש 1903
כיסא, מקינטוש, 1903

סגנון האר נובועריכה

המונח אר נובו הוטבע בבלגיה על ידי כתב העת L’Art Moderne - אמנות מודרנית, ובמקביל על ידי ס. בינג, סוחר אמנות פריסאי ששם הגלריה שלו היה אר נובו. לסגנון ניתנו שמות שונים בארצות שונות. בגרמניה - יוגנסטיל, באוסטריה, סזציון סטיל, ליברטי באיטליה ומודרניסטה בספרד. באנגליה חלוציו של הסגנון היו המאייר אוברי בירדסלי, שבעבודותיו בלטו הקווים הגליים והשפעת תנועת האומנות והאמנות של ויליאם מוריס, שיישמה את הסגנון באומנויות הדקורטיביות. ביבשת אירופה הושפע האר נובו מהציירים פול גוגן ואנרי דה טולוז-לוטרק. בסגנון ניכרת היטב גם השראת ההדפסים היפניים שהגיעו לאירופה באותה תקופה. מאפייני ההדפסים היפניים שניכרים ביצירות בסגנון האר נובו הם חוסר הפרספקטיבה, ליניאריות ודו ממדיות. חברת ליברטי שנוסדה ב-1875 הייתה ואולי גם היום שגרירה נאמנה ביותר של סגנון האר נובו בלונדון ויש לה עד היום חנות - בנין ברחוב ריג'נט ושם ארתור לסנבי ליברטי הצליח ליצור סגנון ייחודי קישוטי ברוח האר נובו במחירים השווים לכל נפש.

לשיא פריחתו הגיע הסגנון ב-1900 בפריז בתערוכה הבינלאומית העולמית שנערכה שם ובה נחשף העולם לסגנון החדש.

האר נובו אינו סגנון אחיד אלא אוסף סגנונות של תנועות שצמחו במקביל לקראת סוף המאה ה-19 ותחילת ה-20 והושפעו זו מזו גם בזכות תערוכות בינלאומיות שהתקופה הייתה משופעת בהן.[3][2][1]

המאפיינים הקישוטיים של האר נובו והשימוש בהםעריכה

מאפייני הסגנון הם קווים הגליים בצורת פרבולות והיפרבולות וקוים גליים אסימטריים. האסימטריים שהושאלו ממרכיבי עולם החי והצומח בעלי קווים סינוסואידליים, מצורות של גבעולים, ניצנים, קנוקנות (של גפנים), כנפי חרקים. הקווים הללו לעיתים עדינים, אלגנטיים ולעיתים בעלי עוצמה וקצב כמו של צליפת שוט (whiplash line). הסגנון התפשט לכל האומנויות הגרפיות והפלסטיות כשיש בו הרמוניה בין מבנה, פונקציונליות וקישוטיות.

עבודות בסגנון האר נובו נעשו במגוון חומרים ונעשה בהם שילוב של החומרים שונים כמו עץ, אבן, זכוכית, מתכות, קרמיקה. בין חידושי האר נובו היו שימוש בברזל יצוק לחלקי מבנים, בטכניקות חדשות בעיבוד זכוכית, הדפסת ליטוגרפיות, והכנסת כרזות (פוסטרים) לעולם הפרסום. הסגנון הקיף גם את כל סביבת החיים הביתית: מבנים, רהיטים, ציפויי קירות - טפטים, בדים, שטיחים, תאורה, כלי כסף, תכשיטים.

בציור הסגנון בולט מאוד בעבודותיו של הצייר הצ'כי אלפונס מוכה והצייר האוסטרי גוסטב קלימט, בעיקר בסגנון אר נובו מאוחר.

זכוכית הופיעה בסגנון החדש בצורות ובטכניקות חדשות בעיקר אגרטלים ומנורות, עבודה במספר שכבות ובצבעים שונים ביצירה אחת תוך חשיפת השכבות התחתונות בחריטה. אומנות הויטראז'התפתחה אז מאד. נאנסי שבפרובאנס הייתה המובילה באומנות הזכוכית בזכות אמניי הזכוכית שלה" רנה לליק, אמיל גאלה, האחים דום ומיורל.

ברזל קישט הרבה ממבניי האר נובוו - מעקות של מרפסות, סורגים, שערים גם שערי תחנות המטרו בפריז, חדרי מדרגות, מנורות. בכל אלה הופיעו מאפייני הסגנון: הקווים המפותלים, מסולסלים ואלמנטים מהצומח.

התכשיטים של האר נובו אופיינו בשימוש בחומרים מקוריים לאותה תקופה כמו זכוכית, קרן, שנהב ומגוון גדול של אבני חן צבעוניות. הרבה תכשיטים נעשו בצורת חרקים (שפיריות) או פנים של נשים עם שער מפותל. מעצבים מובילים של תכשיטים היו לליק בצרפת, טיפאני בניו יורק והחנות - כלבו ליברטי בלונדון.

המבנים של התקופה קושטו בפסלים ובתבליטים בסממני הסגנון. והרבה מהם הוכרזו על ידי יונסקו כאתרי מורשת תרבותית. בברן, בודפשט, לבוב, פריז, פראג, ריגה, סנט פטרסבורג, שטרסבורג, בריסל, וינה, איסטנבול בכל אלה ובעוד ערים יש רחובות שלמים שבתיהם נבנו בסגנון האר נובו.

כרזות - פוסטרים ואמנות גרפית הם ענף חשוב בסגנון האר נובו בזכות טכנולוגיות החדשות של ליטוגרפיה והדפסות בצבע שפותחו האותה תקופה - מעבר המאות ה-19 וה-20. אלה הוציאו את האמנות אל העיתונות המאויירת ואל הרחוב, אל לוחות המודעות. הכרזות והאיורים באר נובו מציגים כמעט תמיד נשים המייצגות זוהר ויופי. תמונות של גברים הן נדירות ביותר. הפוסטרים והאיורים מסוגננים, שטוחים, כמעט דו ממדיים בהשפעת הז'פוניזם, ולעיתים קרובות מעוטרים בחלקי הצומח. אמנים מוכרים מאוד בתחום הם אלפונס מוחה הצ'כי וטולוז לוטרק הפריזאי.[3][2][1]

אומנים ומעצבים מפורסמים שעבדו בסגנוןעריכה

  • ויקטור הורטה - אדריכל בלגי הראשון שהשתמש במוטיבים של אר נובו במבנים ארכיטקטוניים לקישוט משטחים וחלקי מבנה. מהראשונים שהשתמשו בברזל יצוק. בנה את המבנה המשמעותי הראשון בסגנון - מלון טאסל בבריסל ב-1893 ומעקה מוטות הברזל המפותלים בחדר המדרגות שלו הוא אחת הדוגמאות הראשונות לאר נובו במיטבו.
  • הנרי ון דה ולדה - בלגי גם הוא, אדריכל, צייר ומעצב רהיטים.
  • זינגפריד בינג לא היה אמן אלא סוחר באמנות, בעל גלריה בפריז בשם "בית האר נובו" שם הוצגו ונמכרו עבודות בסגנון. בזכותו של בינג הפך הביטוי אר נובו לשם נרדף לסגנון.
  • ג'ורג' דה פר - צייר צרפתי שהחל בציור כרזות ועבר לתפאורה, תלבושות ועיצוב פנים. עיצב בין השאר את ביתן התערוכה העולמית של 1900 בפריז.
  • יוג'ין גאיאר - ארכיטקט ומעצב רהיטים צרפתי. ספרו של גאיאר הוא. כתב הגנה לעיצוב המודרני.
  • אדוארד קולונה - מעצב אמריקאי, עבד בטיפאני, עבר לפריז ומערכת הרהיטים שעיצב לביתן התערוכה העולמית 1900 נחשבים לתמצית סגנון האר נובו.
  • רנה לליק - תכשיטן ואמן זכוכית לתכשיטיו השתמש בחומרים לא שגרתיים כמו אמייל, זכוכית, קרן ושנהב ובמקום יהלומים שיבץ אבנים חצי יקרות. זכה במקומות ראשונים בתערוכות בינלאומיות. עיצב ואחר כך ייצר גם בקנה מידה תעשייתי כלי זכוכית אומנותיים: כדים, פסלונים, אביזרי קישוט למכוניות. בקבוקי הבושם שלו עשו מהפכה בעולם הבשמים.
  • אמיל גאלה - אמן זכוכים ומעצב רהיטים, מוביל בתנועת האר נובו הצרפתית ומייסר אסכולת ננסי. המוטיבים הקישוטיים של עבודותיו היו בעיקר מעולם הצומח. הושפע גם מהסגנון היפני של התקופה. פיתח סגנון עבודה אישי בעבודה עם זכוכית, "סגנון גאלה" - זכוכית עבה, לא שקופה וצבעונית העשויה מכמה שכבות והקישוט נעשה בצריבה ובחריטה.
  • צ'ארלס רני מקינטוש - אדריכל מעצב ואמן סקוטי, מוביל בארכיטקטורת ה-20 שהתמחה בעיצוב בקווים גיאומטריים בעיקר והשפיע על התנועה האומנותית ה-Sezessionstil האוסטרית. המבנים שלו בגלסגאו עיר מולדתו הם מופת באדריכלות מודרנית.
 
תחנת מטרו בפריז בעיצוב גימאר
  • הקטור גימאר - ארכיטקט ומעצב רהיטים, אמן האר נובו הצרפתי המפורסם ביותר בזכות תחנות המטרו שעיצב בהן טיולרי, שאטלה וסן מישל.
  • לואיס קומפורט טיפאני - אחד מגדולי המעצבים האמריקאיים בתחום האומנויות הקישוטיות. התמחה בעבודות זכוכית צבעונית. מוכרים מאוד חלונות הויטראז' והמנורות שלו. המנורות שלו היו שיתוף פעולה בין טיפאני לאדיסון ממציא הנורה החשמלית, יצירות שלו הוצגו בתערוכה העולמית בפריז 1900, נמכרו בחנותו של בינג.
  • אנטוני גאודי ארכיטקט ספרדי שיצר מבנים ששולבו בהם מוטיבים של האר נובו אבל בסגנוו החושני, הסוריאליסטי המיוחד. ביניהם: ארמון גואל, פרק גואל, וכנסית המשפחה הקדושה הפזורות ברחבי ברצלונה.[4][2]

מוזיאונים עם תצוגות של פרטי אר נובועריכה

 
מנורת טיפאני מקושטת בשפיריות
  • ויקטוריה ואלברט בלונדון [5]
  • המטרופוליטן בניו יורק [6]
  • מוזיאון ד'אורסיי בפריז [7]
  • מוזיאון לאומניות יפות, בננסי, צרפת [8]
  • מוזיאון לאר נובו ואר דקו, סלמנקה ספרד [9]
  • מוזיאון לאומנות קטלנית, בברצלונה [10]
  • מוזיאון ברוהן בברלין [11]

עניין מחודש בסגנון האר נובועריכה

תחילת מלחמת העולם הראשונה 1914 סימנה את דעיכת הסגנון שגלש לקישוטיות מופרזת עד כדי ויתור על פונקציאנוליזם. בשנות העשרים צמח ועלה סגנון האר דקו. חמישים שנה אחר כך ליליאן נאסאו, בעלת גלריה בניו יורק התאהבה בעבודות הזכוכית של טיפאני ובעקבותיהם בסגנון, שקדה על איסוף פריטי אר נובו וסללה את הדרך לשתי תערוכות של אר נובו בניו יורק, לקראת 1960. בעקבות התערוכות העניין בפריטי אר נובו גבר ובשנת 2000 נערכה בוויקטוריה ואלברט בלונדון תערוכה לציון 100 שנה לאר נובו.[2]

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1 2 3 אר נובו ,היסטוריה וסגנון, אינציקלופדיה בריטניקה
  2. ^ 1 2 3 4 5 רעיה אביבי, ענתיקס, ישראל: מודן, 2010
  3. ^ 1 2 מקורות של אר נובו, Europeana
  4. ^ Art Nouveau Mastercrafts, Europeana
  5. ^ מוזיאון ויקטוריה ואלברט, מוזיאון ויקטוריה ואלברט
  6. ^ מטרופוליטן מוזיאון, מטרופוליטן מוזיאון
  7. ^ מוזיאון ד'אורסיי, מוזיאון ד'אורסיי
  8. ^ מוזיאון לאאומנויות יפות בננסי, מוזיאון לאאומנויות יפות בננסי
  9. ^ מוזיאון לאר נובו ואר דקו, מוזיאון לאר נובו ואר דקו
  10. ^ מוזיאון לאומנות קטלנית, מוזיאון לאומנות קטלנית
  11. ^ מוזיאון ברוהן, ביקור בברלין