האישה הכושית
האישה הכושית הייתה אשתו של משה רבנו ומוזכרת פעם אחת בתורה: ”וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה עַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח” (ספר במדבר, פרק י"ב, פסוק א').
מרים מתלוננת באוזני אהרן על אודות האישה ה"כושית" אשר לקח משה. פרשנים חלוקים בדעותיהם אם הייתה זו צפורה או אשה נוספת שנשא משה.
זהותה של האישה הכושית עריכה
לפי התלמוד הבבלי, האישה הכושית היא צפורה: ”על אודות האשה הכושית אשר לקח וכי כושית שמה והלא ציפורה שמה אלא מה כושית משונה בעורה אף ציפורה משונה במעשיה” (תלמוד בבלי, מסכת מועד קטן, דף ט"ז, עמוד ב')
רש"י מבאר שהייתה אישה יפה, ולכן נקראת כושית[1], כי:
- "הכל מודים ביופייה כשם שהכל מודים בשחרותו של כושי"
- כושית בגימטריה יפת מראה
- "על שם נויה נקראת כושית, כאדם הקורא את בנו נאה כושי כדי שלא תשלוט בו עין רעה"
ר' אברהם אבן עזרא מפרש את הדברים כפשוטם ואומר כך[2]: ”זו הכושית היא צפורה כי היא מדינית ומדינים הם ישמעאלים והם דרים באהלים וכן כתוב ירגזון יריעות ארץ מדין ובעבור חום השמש אין להם לבן כלל וצפורה היתה שחורה ודומה לכושית”
לפי הרשב"ם, האישה הכושית אינה ציפורה, אלא מלכה מארץ כוש (כפי שסיפר כבר יוסף בן מתתיהו): ”כי אשה כושית לקח - כדכת' בדברי הימים דמשה רבנו שמלך בארץ כוש ארבעים שנה ולקח מלכה אחת ולא שכב עמה כמו שכתוב שם, והם לא ידעו כשדיברו בו שלא נזקק לה. זהו עיקר פשוטו. שאם בשביל צפורה דיברו, מה צורך לפרש כי אשה כושית לקח? וכי [עד] עתה לא ידענו כי ציפורה מדיינית היא? ועוד תשובה כי לא הייתה כושית כי כוש מבני חם הוא, ומדיין מבני קטורה אשר ילדה לאברהם”.
זיהוי האשה הכושית עם צפורה מקובל גם על מספר חוקרים בני זמננו, אולם לא ניתן הסבר על מה ראתה מרים לדבר סרה במשה, שהרי הוא נשא את צפורה שנים רבות קודם לכן, בהיותו צעיר. חוקרים אחרים סבורים כי מדובר באשה לא מוכרת שנישאה למשה בזמן הנדודים של בני ישראל במדבר או באשה שהייתה בין הערב-רב שיצאו עם ישראל ממצרים.[3]
בפרשנות הביקורתית הוצעו פתרונות שונים לזהותה של האישה הכושית. בעוד שהדעה הקלאסית הייתה שחלקו השני של פסוק א' מהווה תוספת מאוחרת[4], יש המפרשים שהאישה הכושית היא אישה נוספת שנשא משה בעת שציפורה שהתה עם אביה יתרו וקודם לחזרתה למשה המתוארת בשמות פרק י"ח.[5][6] בהמשך לפירוש זה, הועלתה הצעה נוספת. התלונות של מרים ואהרון על האישה הכשית שנשא משה נזכרות רק בתקופת הנדודים במדבר, כשהעם כבר ישב בחצרות, רגע לפני ההגעה למדבר פארן ולסיפור שנים עשר המרגלים, וזאת למרות שמשה נישא לציפורה המדיינית עוד לפני יציאת מצרים. מכאן ייתכן שמדובר באישה אחרת, שהייתה כשית. העם הכשי שלט באימפריה הבבלית במשך כארבע מאות שנה, בשנים 1200-1600 לפנה"ס בקירוב (כולל בזמן יציאת מצרים). שליחים וסוחרים כשים הגיעו למצרים באופן תדיר וגם נישואין במסגרת שיתוף פעולה בין מלכי מצרים לבין המלכים הכשים היו תופעה ידועה. ייתכן שגם משה נישא לאישה כשית (לא כושית) במסגרת שיתוף פעולה כזה.
מסורות חוץ-מקראיות עריכה
במסורות יהודיות חוץ מקראיות מופיע סיפור מפורט יותר. ארתפנוס, היסטוריון יהודי מהמאה ה-3 לפנה"ס, מספר שחנפרע קינא במשה על הצלחותיו ואהבת העם המצרי אליו, לכן שלח אותו כנגד צבא ממלכת כוש עם צבא לא מיומן של איכרים במטרה שיהרג. משה בניגוד לצפיות ניצח את הכושים, זכה באהדתם, בנה להם עיר ולימד אותם את מנהג ברית המילה.[7] זוהי העדות הבתר-מקראית הקדומה ביותר הקושרת בין משה ובין כוש.[8] בספר קדמוניות היהודים מוסיף יוסף בן מתתיהו ומספר שבזמן מצור משה על שבא, עיר המלוכה של כוש, ראתה אותו בת המלך הכושי תרביס והתאהבה בו בשל גבורתו וחוכמת תכסיסיו. היא כרתה איתו ברית נישואין כתנאי להסגרת העיר בידיו. משה עמד בחוזה ולקח אותה איתו חזרה למצרים.[9] אזכור לסיפור זה ניתן גם בתרגום המיוחס ליונתן.[8] לדעת יאיר זקוביץ ואביגדור שנאן, דבריהם של ארתפנוס ויוספוס משקפים מסורת עתיקה שהייתה קיימת בקרב עם ישראל הקדום. מסורת זו לא נכנסה לסיפור חייו של משה הצעיר, אולם היא נרמזת בסיפור צרעת מרים. לדעתם, התורה דחתה את המסורת הזו, משום "שהיא מציגה את משה הצעיר כמשתף פעולה עם המצרים" וכנושא אשה מצאצאי חם בן נח המקולל, אלא שהמסורת המשיכה את חייה בעל-פה וחזרה בספרות הבתר-מקראית.[10]
קישורים חיצוניים עריכה
- הרמב"ם והאישה הכושית, אתר ישיבה.
- האישה הכושית אתר ישיבת הר עציון.
- רוחמה וייס, לראות שחורות, באתר ynet, 10 ביוני 2011
הערות שוליים עריכה
- ^ ראו פרשנות רש"י בויקיטקסט על הפסוק הנ"ל
- ^ ראו למשל כאן
- ^ יאיר זקוביץ, אביגדור שנאן, לא כך כתוב בתנ"ך, פרק יט: מה אירע למשה בין בריחתו ממצרים לישיבתו במדין?, עמ' 162.
- ^ ראו ולהאוזן, חיבור, עמ' 99 הע' 1. המקור בקישור זה
- ^ ספר שמות, פרק י"ח, פסוקים א'–ה'.
- ^ ראו לוין, במדבר עמ' 328.
Levine, Baruch A. Numbers 1–20: A New Translation with Introduction and Commentary. Vol. 4. Anchor Yale Bible. New Haven; London: Yale University Press, 2008. - ^ Eusebius, Præparatio Evangelica, Book IX, Chapters XVIII, XXIII, XXVII (וגם Clement of Alexandria, Stromata, Book I, Chapter XXIII, 154)
- ^ 1 2 יאיר זקוביץ, אביגדור שנאן, לא כך כתוב בתנ"ך, פרק יט: מה אירע למשה בין בריחתו ממצרים לישיבתו במדין?, עמ' 160.
- ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר שני, פרק י, פסקה ב, סעיפים 248–253.
- ^ יאיר זקוביץ, אביגדור שנאן, לא כך כתוב בתנ"ך, פרק יט: מה אירע למשה בין בריחתו ממצרים לישיבתו במדין?, עמ' 163.