אשל

סוג של עץ

הָאֵשֶׁל (שם מדעי: Tamarix) הוא סוג עץ ממשפחת האשליים (Tamaricaceae) המונה כ-50 עד 60 מינים, חלקם נשירים וחלקם ירוקי-עד, חלקם עצים וחלקם שיחים.

קריאת טבלת מיוןאשל
אשל
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים
סדרה: ציפורנאים
משפחה: אשליים
סוג: אשל
מינים

בארץ ישראל:
אשל ארצישראלי
אשל היאור
אשל הירדן
אשל הכנרת
אשל הנגב
אשל הפרקים
אשל חובק
אשל מרובע
אשל מתנני
אשל סין
אשל עב-שיבולת
אשל קטן-פרחים

שם מדעי
Tamarix
לינאוס, 1753
עץ אשל בתל באר שבע

עצי אשל בנגב ובערבה, למעט אלה שניטעו בחלקות עיבוד ובשולי דרכים. למשל, בחולות שהיו מכסים מפעם לפעם את מסילת הברזל בין רפיח לאל-עריש. פעולה זו נעשתה בעצתו של אפרים הראובני, שהיה יועץ בוטני לממשלת המנדט הבריטי בארץ לאחר מלחמת העולם הראשונה. [1] עצי אשל הם ערכי טבע מוגנים על פי חוק.[2]

אזכוריו בתנ"ך

עריכה

עץ בשם "אשל" מוזכר בתנ"ך שלוש פעמים. בספר בראשית, כאשר אברהם כורת ברית עם אבימלך מלך גרר בבאר שבע, כתוב: וַיִּטַּע אֵשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע וַיִּקְרָא-שָׁם בְּשֵׁם ה' אֵל עוֹלָם.[3]

בספר שמואל א' מסופר כי שאול ישב תחת האשל: וְשָׁאוּל יוֹשֵׁב בַּגִּבְעָה תַּחַת-הָאֶשֶׁל בָּרָמָה, וַחֲנִיתוֹ בְיָדוֹ, וְכָל-עֲבָדָיו, נִצָּבִים עָלָיו[4] ותחת האשל גם נקבר שאול עם יהונתן בנו: וַיִּקְחוּ, אֶת-עַצְמֹתֵיהֶם, וַיִּקְבְּרוּ תַחַת-הָאֶשֶׁל.[5]

בהתאם לאזכורים אלו, ניתן להסיק שהאשל היה עץ עם צל רב שישבו תחתיו ועץ מכובד לקבור תחתיו.[6]

מאפיינים

עריכה

העצים של כמה ממיני האשל מגיעים לגובה רב, והם מאריכים ימים (עד 150 שנה ואף למעלה מכך). המין הגבוה ביותר הוא אשל הפרקים (Tamarix aphylla), והוא מיתמר לגובה של עד 15 מטרים. במינים אחרים שולטת צורת השיח והצמח חסר גזע מרכזי אחד.

חלק ממיני האשל הם אלרגנים לפי הספרות הבוטנית.[7]

תפוצה

עריכה

רוב מיני האשל הם ממוצא סהרו-אפריקאי, והם קשורים לאזורים חוליים, לאפיקי נחלים או לשטחי מלחה. יש ביניהם מינים המסוגלים לעמוד בתנאי מליחות קיצוניים ביותר. המזרח הקרוב הוא מרכז תפוצה חשוב של האשל המצוי.

הישרדות בתנאי מדבר

עריכה

האשל הוא אחד ממיני העצים הבודדים המסוגלים להתפתח היטב בתנאי היובש של הנגב. הוא נמנה עם הצמחים מפרישי המלח, המיועד לקלוט את הלחות שבאוויר במשך הלילה. ביום, האשל פולט את הלחות ולכן קריר בסביבתו הקרובה. המלח מופרש מהעלים, נמס מהטל, מטפטף לאדמה ומעלה בצורה משמעותית את רמת המליחות בשכבותיה העליונות. הדבר משמיד את הצמחים סביב העץ, וגורם ל"מעגלי צריבה" סביב הגזע, דבר הניכר ממרחק רב. כל המינים של האשל מפתחים מערכת שורשים כפולה: שורשים מעמיקים לחיפוש שכבות לחות ומי תהום ושורשים המתפשטים לרוחב, למרחק רב. צבעו הכללי של העץ ירוק-אפרפר, עקב המלח המופרש מעליו. בעת הפריחה הוא מתכסה בפרחים סגולים.

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ נוגה הראובני, שיח ועץ במורשת ישראל, נאות קדומים: נאות קדומים, 1984, עמ' 25
  2. ^ אכרזת גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (ערכי טבע מוגנים), ה'תשס"ה-2005, ק"ת 6369, ה'תשס"ה, 15 בפברואר 2005 (תוקן ב־17 בדצמבר 2019), בספר החוקים הפתוח
  3. ^ ספר בראשית, פרק כ"א, פסוק ל"ג
  4. ^ ספר שמואל א', פרק כ"ב, פסוק ו'
  5. ^ ספר שמואל א', פרק ל"א, פסוק י"ג
  6. ^ אנציקלופדיה מקראית, ערך אשל
  7. ^ ר' בדף האלרגניים באתר "צמח השדה"