פתיחת התפריט הראשי
דמותו של אשמדאי בספר הדמונולוגיה "Dictionnaire Infernal" מאת קולן דה פלנסי

אַשְׁמְדַאי הוא מלך השדים במסורות העממיות היהודיות והנוצריות. מקורו מהשפה הפרסית; אזמידאן - שטן (מילולית: aesma-כעס; daeva-רוח, שד)[1].

ניתן למצוא את גזרון השם אשמדאיוס (ασμοδαιοσ) לראשונה מהלחם של שתי מילים בשפת הפרסיים המזרחיים - אווסטית aesma ו daēuua, או בשפה הפרסית/פהלווית xem-dew משמעותם זהה בשני הלשונות והיא: שד-הזעם.

היהדות העממית מזהה באשמדאי את השורש ש.מ.ד, קרי הרס; הכחדה.

מהותועריכה

לפי ספר הזוהר, אשמדאי היה מתמיד מלך השדים - והוא מלכם עד היום, כשמעולם לא הוחלף בשד אחר. אמו של אשמדאי היא נעמה, ואביו - שמדון[2]. לעומת זאת, במקורות קבליים אחרים מסופר שנפטר, וצאצאיו מושלים כעת על השדים[3], זאת בהתאם לקביעת הגמרא שהשדים מתים כבני אדם[4].

בספר הזוהר נזכר שהוא עלה ללמוד ב"מתיבתא דרקיע" (וזה מופיע גם בתלמוד, במסכת גיטין, בסיפור על לכידת אשמדאי בידי המלך שלמה).

שימוש באשמדאיעריכה

  ערך מורחב – שלמה המלך ואשמדאי

בתלמוד הבבלי[5], וכן במדרש, מסופר כי שלמה המלך השתמש באשמדאי לצורך בניית בית המקדש, כשרצה לגלות באמצעותו את מיקומו של השמיר. שר צבאו, בניהו בן יהוידע, לכד את אשמדאי, ואף למד ממנו אחרי לכידתו דברי חכמה.

לאחר תכסיס מתוחכם של אשמדאי, הוא הסיר משלמה המלך את ההגנות שהגנו עליו מפניו, וזרק אותו למרחק ארבע מאות פרסה. אז, מלך אשמדאי במקומו של שלמה, עד אשר שב שלמה מן הגלות. כשראה אשמדאי את שלמה, הוא ברח ממנו למקום בו שהה מלכתחילה. גם לאחר כן, פחד עדיין שלמה מאשמדאי, ומינה שישים גיבורים לשומרו חמושים בחרבות ומגינים, ככתוב בשיר השירים, המיוחס לשלמה[6].

במקורות במדרש ובקבלהעריכה

אשמדאי אינו מופיע בתנ"ך, וההתייחסות המוקדמת ביותר אליו מצויה בכתבי הבשורות האפוקריפיות. בספר טוביה אשמדאי תורגם בעברית ל"רוח המשחית": "וייקח רפאל (מלאך) את רוח המשחית וינדהו המדברה במצרים" (פרק ח פסוק ג) .

במזמורי הגאת'ות, המהווים חלק מהאווסטה שבכתבי הקודש של המאמינים בזורואסטריות, שמו של השד נכתב לראשונה ב (29:2 + Yasna;30:6) ומבוטא כ :Ashem א-ש-ם, בכתבים אלה מתוארים ההולכים בדרכו של Aeshma ככאלה שבחרו בדרך הרשע ומביאים על ידי כך להרס העולם או לפגיעה בו, ולעומתם - חסידי אהורא מזדא המתמחים בלימוד הדרך לגירוש -רוח השטן היא - Aeshma ב: Yasna 48:12.

בכתבי הדת הזורואסטרית נאמר כי ביכולתו של אותו שד לעורר כוחות רשע ומגיפות, aeshma הוא השד היחיד שמוזכר בגאת'ות, לדוגמה ב-Yasna 57:10 הוא מזמור המהלל את Sraosha הגיבור שמסייע ועוזר לעניי המקום לבנות את ביתם, ומביס את השד באבחת גרזן.

בתלמוד הבבלי נאמר כי אשמדאי ממונה להזיק מי שאוכל או שותה זוגות[7].

במדרש[8] מובא המעשה הבא:

כשהוצרכו רבי שמעון בר יוחאי ורבי אליעזר בן רבי יוסי לילך אצל הקיסר לבטל גזירות על ישראל, בא אשמדאי לעשות להם נס, ונכנס בגופה של בת הקיסר והיא צווחה "הביאו לי את ר' שמעון", וכשבא לחש באוזנה "צא!", ויצא - וביטל המלך את הגזרות. גרסה אחרת לסיפור זה הובאה בתלמוד[9], אך שם הסיפור נסוב על שד בשם 'בן תמליון'.

אגדות יהודיות מימי הביניים סיפרו על מותו של אשמדאי בגזירות תתנ"ו, בשעה שיצא בראש צבא השדים להציל את קהילות אשכנז מפני הצלבנים[10].

התוספות כתבו שאשמדאי הביא למלך שלמה אדם עם שני ראשים, מבני בניו של קין[11].

בספר הזהר, נזכר כי אשמדאי כתב לשלמה המלך 'ספר טומאה' שהיו בו 1,405 דברי טומאה, ואף נזכרו שני דברים בשמו:

  • כל המצוות צריך לשלם עליהם שכר מלא, ואם קבלם בחינם, שורה עליהם רוח טומאה[12].
  • הרוצה שלא תידבק לילית בזרעו, צריך לכסות את ראש אשתו שלושים יום, ולא שלושה כפי שנכתב לפני[13].

בעץ חיים נזכר שאשמדאי הוא מקליפת נוגה, ושאשתו היא השדה לילית.

הרמ"ק מרחיב בפרדס רימונים על אשמדאי, לפיו לאשמדאי הייתה אשה בשם 'לילית זעירתא', ואף שנשלט על ידי סמאל הייתה להם מריבה על שדה בשם 'לילית עולמתא'. מלילית זעירתא נולד חרבא דאשמדא "אלפפוניא" וכן נקרא "גור אריה" ממונה על שמונים אלף מלאכי חבלא, ובאותו זמן נולד מלאך "חרבא דמלכא משיחא".

בספרותעריכה

  • בסדרת ספרי "האלף האפל", כת של מתנקשים הסוגדת לאליל-שד אשמדאי/אסמודאוס.
  • אשמדאי הוא שם של נחש צפע ענק בסדרת ספרי "רדוול".

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ מילים שחדרו לעברית: מפרסית, אתר השפה העברית
  2. ^ רמב"ן ור' בחיי בראשית ד, כה וזה"ח.
  3. ^ גרשום שלום, שדים, רוחות ונשמות, יד יצחק בן-צבי, תשס"ד, פרק "בילאר מלך השדים"
  4. ^ מסכת חגיגה דף ט"ז
  5. ^ מסכת גיטין דף ס"ח
  6. ^ שיר השירים, פרק ג פסוקים ז-ח
  7. ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ק"י, עמוד א'
  8. ^ איכה זוטא פרשה א'
  9. ^ תלמוד בבלי, מסכת מעילה, דף י"ז, עמוד ב'.
  10. ^ גרשום שלום, שדים, רוחות ונשמות, יד בן-צבי, תשס"ד, עמ' 81-82
  11. ^ מנחות דף ל"ז א ד"ה או קום גלי כו'
  12. ^ ח"ב קכח.
  13. ^ ח"ג יט