פתיחת התפריט הראשי

במונח התורה וההלכה, לאשת כהן (או כהנת) ניתן חשיבות מיוחדת כולל דינים שונים משאר נשי ישראל. התורה מזכה אותה באכילת קדשים קלים וחלקים משאר מתנות כהונה. ואילו במקרה שנאנסת, היא אסורה לחזור לבעלה על אף שהביאה הייתה שלא לרצונה כלל.

היטמאות כהן לאשתועריכה

בפרשת אמור התורה מתירה היטמאות כהן לקרוביו ואילו אשתו איננה מוזכרת בין הנמנים וכמו כן בספר יחזקאל; "ואל מת אדם לא יבוא לטמאה כי אם לאב ולאם ולבן ולבת לאח ולאחות אשר לא היתה לאיש יטמאו" (יחזקאל מד כה). חז"ל קבעו כי לומדים מהמילה "לשארו" שרשאי הכהן לטמא לאשתו -ויש סוברים שאף חובה.[1] ואילו יש סוברים שאין הכרח מהכתוב שמחייב בעלה הכהן ליטמא לה[2]

ואילו בתלמוד ירושלמי מסופר אודות כהן שסירב להיטמא לאשתו; "דמכת יהודיניי אחתיה דרבי יודן נשייא, שלח רבי חנינא בתר רבי מנא (שהיה כהן) ולא סלק. אמר ליה אם בחייהן אין מיטמין להן (כלומר בעת נידתה), לא כל שכן במיתתן?" (ירושלמי נזיר ז א דף לג עמוד ב)

בחיי הנישואיןעריכה

לפי ההלכה, אשת כהן שאמרה לבעלה נאנסתי ואף במקרה שיש עד אחד לדבר -אינה אסורה עליו[3]. ואילו במקרה שהיא מורדת בבעלה היא רשאית לאכול בתרומה כל עוד שבעלה לא גירשה.[4]

נאנסהעריכה

על אף שאשת כהן שנאנסה אסורה לחזור לחיות עם בעלה, יש לבעלה כהן לפרוע את כתובתה.[5]

פרטי דיניםעריכה

לאשת כהן יש בזכותה לאכול קודשים (קלים). גם דיניה שונים מבנות ישראל בטבילתה לטהרה.[6] ואילו במקרה שאשת כהן סוטה מבעלה התורה קובעת מנחת סוטה מיוחדת כי אינה נאכלת לכהנים[7] ובמקרה שנאנסה של לרצונה, מונעתה מלחזור לחיי נישואין עם בעלה הכהן.

יש דעה שניתן לפדות בכור מאת אשת כהן[8] ויש חולקים ואומרים שפודים רק מזכרי כהונה בלבד[9]

בזמן בית המקדשעריכה

בתלמוד מסופר כי נשי הכהנים היו רגילות לטוות בגדי כהונה לבניהם הכהנים,[10] וגם היו מספקות מחיה וכסות לרוצחים בשגגה שהתיישבו בערי מקלט.[11]

ראו גםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ "כי אם לשארו הקרוב אליו" אמרו רבותינו שארו זו אשתו... כתיב "והיו לבשר אחד" - ואין לך קירבה גדולה מזו פירוש הג"ן לרב אהרן בן יוסי הכהן לויקרא כא ב
  2. ^ על סמך הכתוב "לא יטמא בעל בעמיו (ויקרא כא ד) - הרב אליעזר מבלגנצי יחזקאל מד כה, רשב"ם ויקרא כא ג (וראו גם אבן עזרא ויקרא כא ד)
  3. ^ ספר החינוך, מצורה רס"ו
  4. ^ ספר החינוך, מצווה ר"פ
  5. ^ תלמוד בבלי, מסכת נדרים, דף צ"א, עמוד א' ראו גם בספר האגודה דף קע טור ב
  6. ^ נידה חופפת וסורקת, כהנת אינה חופפת וסורקת (לאכול בתרומה) -תלמוד ירושלמי מסכת פסחים א
  7. ^ מדרש הגדול ויקרא טז א, פירוש עובדיה מברטנורא למשנה סוטה ג ו
  8. ^ פירוש מנחת חינוך לספר החינוך, מצווה שצ"ב הובא מתוספות למסכת פסחים דף מט עמוד ב
  9. ^ רמב"ם בהלכות ביכורים א י. ספר החינוך מצווה שצ"ב, רא"ש בסוף הלכות פדיון בכור
  10. ^ רש"י, יומא דף כה עמוד א ומציין לתלמוד בבלי, מסכת יומא, דף ל"ה, עמוד ב' (הגרסה שם "אמות הכהונה)
  11. ^ מסכת מכות דף יא עמוד א (במשנה)