אשת כהן (סרט)

סרט קצר משנת 2000

אשת כהן הוא סרט קצר ישראלי, שנוצר בשנת 2000 על ידי נאוה (נוסן) חפץ, שכתבה את התסריט וביימה את הסרט במסגרת לימודיה בבית הספר לקולנוע "מעלה". הסרט דובר יידיש. הסרט מבוסס על הכלל ההלכתי לפיו אשת כהן שנאנסה אסורה על בעלה.

אשת כהן
בימוי נאוה (נוסן) חפץ
תסריט נאוה (נוסן) חפץ
שחקנים ראשיים אמונה צבי, עומר קורן, אסתי סבידנסקי
מוזיקה דורון שנקר
צילום יורם מילוא
מדינה ישראלישראל ישראל
הקרנת בכורה 2000
משך הקרנה 24 דקות
שפת הסרט יידיש
סוגה דרמה
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

תקציר העלילה עריכה

במרכז הסרט נמצאת ריבקי כהן (אמונה צבי), צעירה חרדית, הפותחת את דלת ביתה לגבר זר המבקש צדקה והוא אונס אותה. הילדה חנה'לה, שראתה את האירוע האלים, רצה אל בעלה של ריבקי, מוטל (עומר קורן), הלומד בכולל, ומזעיקה אותו. הוא מגיע לביתו ויחד עם אחותה של ריבקי, לאה (אסתי סבידנסקי), רואה אותה באומללותה. מוטל פונה לבית הדין הרבני שיפסוק האם הוא חייב לגרש את אשתו, בהתאם להלכה הקובעת שאשת כהן שנאנסה אסורה לבעלה. ריבקי עוברת להתגורר בבית אחותה, התומכת בה, ושם היא ממתינה להחלטת בית הדין. גם בעלה ממתין להחלטה זו, ובין השאר משוחח על כך עם דודו, סופר סת"ם, שטוען שללא כל ספק עליו לגרש את אשתו. ריבקי חוזרת לביתם המשותף, שבו היא פוגשת את מוטל, אך הוא שותק בפגישתם ונמנע מקרבה אתה בנימוק "איני יכול", והיא עוזבת מאוכזבת.

בית הדין מוצא מוצא הלכתי מן הסבך: כיוון שהעדות היחידה לאונס היא עדותה של ריבקי, והיא אינה נחשבת לעדה נאמנה, ובוודאי לא מתקיים "על פי שניים עדים יקום דבר", אין עילה לגירושין. מוטל מבשר לריבקי בשמחה: "את מותרת לי". ריבקי, הפגועה משתיקתו עד כה, אינה ממהרת לשמוח אתו.

עו"ד יעקב שפירא, שדן בהיבט ההלכתי המוצג בסרט, ציין: "הסרט 'אשת כהן' הביא בפנינו נקודת מבט רגישה ואנושית אודות ההשלכות הקיומיות של העמדה ההלכתית המקובלת בנוגע לאשת כהן שנאנסה. הסרט המחיש את הבעייתיות הרגשית הנוצרת בעקבות הדרישה ההלכתית, שהבעל הכהן לא יאמין לאשתו כי נאנסה, והשפעתה על שימור הזוגיות של הבעל הכהן ואשתו אשר נאנסה. ספק אם היה בכוחן של מילים כתובות להביע בעוצמה כה רבה נקודת מבט זו."[1]

פרסים עריכה

הסרט הוקרן בפסטיבלי קולנוע רבים, וזכה בפרסים אחדים:

  • פרס שני לסרט הטוב ביותר, פסטיבל הסטודנטים, פוטסדאם, גרמניה, 2001.
  • פרס הסרט הקצר הטוב ביותר, פסטיבל סרטי דתות, איטליה, 2002.
  • פרס חביב הקהל, "פסטיבל על רגל אחת", וסטצ'סטר, ארצות הברית, 2003.

במלאת 18 שנים לבית הספר "מעלה" בחר תא מבקרי הקולנוע בסרט זה לסרט הטוב ביותר של בית הספר בכל שנותיו.[2]

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה